דיני קדימה בפתיחת הסעודה
* כשכמה אנשים אוכלים יחד ואחד מוציא את כולם ידי חובתם בברכת 'המוציא', לא יטעמו השומעים מהלחם עד שיטעם ממנו המברך.
* כשכמה אנשים אוכלים יחד, ובעל הסעודה אינו עמהם, או שכולם בעלי הסעודה – יש לכבד את הגדול בחכמת התורה מביניהם לפתוח בסעודה ולברך.
* נאמר בתורה על הכהן: "וְקִדַּשְׁתּוֹ", ומפרשים חז"ל: "לפתוח ראשון" – כגון בעליה לתורה, "ולברך ראשון" – להוציא את כולם ידי חובה, או לפתוח ראשון בברכה.
* בימות החול, אָבֵל אינו פורס את הלחם בעצמו, אלא אדם אחֵר פורס ונותן פרוסה בידו. ומי שאינו אבֵל לא יתנו פרוסה בידו, כדי שלא יורע מזלו חלילה בנוהגו מנהגי אבֵלות.
ברכת 'המוציא' על לחם שלם
* מצוה מן המובחר לברך 'המוציא' על לחם שלם; ולפיכך, אם יש לפניו לחם שלם ופרוס, יברך על השלם. ובשבת וביום טוב – חובה לברך על שני לחמים שלֵמים. ואם כבר חתכו את הלחם, ואין לחם אחר – אם ניתן לחבר את שני החלקים באמצעות קיסם וכדומה, באופן שיֵראה במבט רגיל כשלם, יש לחברם; ויש אומרים שרק בשבת וביום טוב צריך לחברם, כיון ששלֵמות הלחם היא חובה, כנ"ל.
* מי שיש לפניו לחם פרוס העשוי מקמח חִטָּה, ולחם שלם העשוי מקמח כוסמין, או שיפון – יברך על הפרוס, כיון שהחטה היא מ'שבעת המינים' המפורשים בתורה.
'עַרְבוּת' בברכות הנהנין
* אין אדם יכול להוציא אדם אחֵר ידי חובת ברכת הנהנין אלא כשהוא מברך על הנאת עצמו. וכלל זה אינו אמוּר באכילה או שתיה שהן חובה כחלק מקיום מצוה, ולכן יכול אדם להוציא אחֵרים ידי חובה בברכות 'בורא פרי הגפן' שבקידוש וההבדלה, וכן בברכות 'המוציא' ב'ליל הסדר' על המצה ובסעודת ליל יום טוב של סוכות, אף כשאינו אוכל ושותה בעצמו.
"ברב עם הדרת מלך" בברכת 'המוציא' וברכת המזון
* כששני אנשים ויותר אוכלים סעודה יחד – אף אם כל אחד אוכל משלו – ראוי שאחד מהם יברך 'המוציא' ויוציא את האחרים ידי חובתם. ובזמננו, על פי רוב כל אחד מברך לעצמו.
* הדין האמור, שראוי שהאחד יוציא את כולם בברכת 'המוציא', הוא רק כשאוכלים בדרך של קביעות לסעודה משותפת, דהיינו, שקבעו מקום לאכילתם, ויושבים, ומקובצים יחד.
* כאמור, שנים שאוכלים יחד – ראוי שהאחד יוציא את חבירו, והדברים אמורים דווקא בברכת 'המוציא', אבל בברכת המזון – ראוי שכל אחד יברך בעצמו.
שינויים וטעויות בברכות
* מי שבֵּרך 'שהכל' על כל מאכל או משקה, יצא ידי חובתו. וכן מי שבֵּרך 'מזונות' על כל מאכל או משקה – למעֵט מים ומלח – יצא ידי חובתו, כיון שכולם זנים את הגוף.
* במקרה הצורך מותר לברך בכל שפה שהיא, בתרגום מדויק של נוסח הברכה; ובדיעבד יוצאים ידי חובה בהזכרת שם ה', ומלכות ה', ועיקר תוכן הברכה.
* רוב הברכות הן מדרבנן, ולכן המסופק אם בֵּרך אותן אינו שב ומברך, שהרי 'ספקא דרבנן לקולא'. אולם, בניגוד לספקות אחרים, בספק זה אסור להחמיר ולברך, כיון שזהו ספק 'ברכה לבטלה'.