הלכות גניזה
* ספר תורה שבלה, עדיף להותירו בבית הכנסת במקום מכובד מאשר לגונזו. ואם רוצים לגונזו, חובה לגונזו בתוך כלי חרס, המגן מלחלוחית האדמה, כדי שהספר יתקיים בתוכו לעולם.
* ספרי נביאים וכתובים הכתובים על גבי קלף כספר תורה, ואף מגילת אסתר שלא נזכר בה שם ה', ופרשיות של תפילין ומזוזה – טעונים גניזה בכלי חרס, כדין ספר תורה האמור לעיל.
* חפצי קדושה, דהיינו: ספר תורה, ספרי קודש, תפילין ומזוזות; וכן חפצים המשמשים את הקדושה – המכונים 'תשמישי קדושה' – שבלו ואינם ראויים עוד לשימוש, חובה לגונזם.
* עטיפה של ספרי קודש המיועדת לשמירה על כריכת הספר, לא חלה עליה קדושה ואינה טעונה גניזה, אולם עטיפה המיועדת לנוי לספר, נחשבת לתשמיש קדושה וטעונה גניזה.
* עיתון שיתכן כי כתובים בו דברי תורה – יש אומרים שאסור להשליכו לאשפה מבלי לבדוק תחילה אם יש בו דברי תורה, וכשנמצאים בו דברי תורה צריך לגונזם.
קדושת הספרים
* אסור להשתמש בספרי קודש לצורך האדם, כגון להגן מפני השמש, או להסתיר דבר מה. ונחלקו הפוסקים אם מותר להניח ספר מתחת לספר שלומד בו כדי להגביהו.
* אין להניח דפים ריקים בתוך ספר קודש, וכל שכן דפים שכתובים בהם דברי חול; ויש שהתיר להניח דפים ריקים לצורך כתיבת ביאורים על הספר.
* מעיקר הדין אסור להניח בארון הקודש מאומה מלבד ספר התורה, כיון שהוא מוקדש לקדושה החמורה של ספר תורה, ואין להורידו מקדושתו בשימושים נוספים.
קדושת כלי בית הכנסת
* נהוג להשתמש להניח על גבי המפה שעל הבימה סידורי תפילה וספרי קודש, ולהישען עליה, וכדומה. ולכתחילה ראוי להתנות במפורש שיהא מותר להשתמש בה לצרכים נוספים.
* נרות הדולקים בבית הכנסת, מותר לקרוא לאורם דברי תורה, ואף אם הנרות הוקדשו לכבוד בית הכנסת – כוונת המקדיש שהנרות ישמשו גם להאיר ללומדים בבית הכנסת.
* כשמדליקים נרות בבית הכנסת, מותר להדליק נר מנר, אך אין להעביר אש מנר לנר על ידי נר אחר של חול, כיון שבכך מדליק נר של חול מנר הקדוש בקדושת בית הכנסת.
* בעבר היו שהניחו בראשי החתנים את אחד מתכשיטי ספר התורה, והיו שקישטו את הכלות בכלי כסף וזהב של בית הכנסת. וכתבו הפוסקים שאסור לעשות כן.
הנאה ממשמשי עבודה זרה
* חפץ המשמש לעבודה זרה אסור בהנאה. וחפץ המשמש עובדי עבודה זרה בשעת עבודתם, אך אין לו שייכות לעבודה זרה עצמה, מותר בהנאה.
* יש מבתי החרושת בחו"ל שמייצרים נרות, או מוצרים אחרים, ומדפיסים עליהם כיתוב המורה על כך שהמוצר מיועד לעבודה זרה. וכתבו הפוסקים שמותר להשתמש במוצרים אלו אף לצורכי מצוה.
* בנוגע לדינים רבים, המומר אינו נחשב כגוי. והמחלל שבת בפרהסיה, דינו כמומר. ו'פרהסיה' היינו שמחלל שבת בפני עשרה מישראל, או באופן שיודע שיתפרסם בין עשרה מישראל.