'ברכת האורח'
* שלושה אנשים ויותר האוכלים יחד (וכל אחד אוכל מלחמו הפרטי) – ראוי שהגדול שבהם בחכמת התורה 'יזַמן'. ואם אחד מהם גדול בבקיאותו מכולם, ואחֵר גדול בפלפולה של תורה – הבקי עדיף.
* האוכל אצל אחֵר צריך לכלול בברכת המזון ברכה לבעל הסעודה. ובחורים האוכלים בישיבה – נחלקו הפוסקים אם צריכים לומר את ברכת האורח על אלו שתרמו את ארוחתם.
* מיקום ברכת האורח בברכת המזון: יש אומרים שמקומהּ לפני המילים "במרום ילמדו"; יש אומרים שמקומהּ לפני המילים "אותנו ואת כל אשר לנו"; ויש אומרים – לאחר "אל יחסרנו".
* אורח שמכבדים אותו 'לזַמן', ראוי שלא יסרב, וכפי שאמרו חז"ל: "מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה"; ויש שכתב שמטעם זה ראוי לבעל הבית לזַמן תמיד בעצמו.
מצות 'וקדשתו'
* נאמר בתורה על הכהן: "וְקִדַּשְׁתּוֹ", ומפרשים חז"ל: "לפתוח ראשון" – כגון בעליה לתורה, "ולברך ראשון" – להוציא את כולם ידי חובה, או לפתוח ראשון בברכה.
* ישראל תלמיד חכם, קודם לכהן שאינו תלמיד חכם. ואם הכהן גם הוא תלמיד חכם, אלא שהישראל גדול ממנו, אין חובה להקדים את הכהן לישראל, אך ראוי להקדימו.
ברכת הפירות והיין
* ליין נקבעה ברכה מיוחדת, "בורא פרי הגפן", משום שהוא משביע – "סועד את הלב", בלשון חז"ל והפוסקים – ומשמֵּח. ואם טעה ובֵרך על היין 'העץ' – אין לברך שנית.
* יין שעֵרבו בו דבר שמקובל לערב בו כדי להשביחו, או כדי לאפשר את שתייתו – אף אם היין מהווה מיעוט בתערובת, הריהו נחשב לעיקר, וברכתו 'הגפן'.
* מיץ ענבים ברכתו 'הגפן', משום שהוא ראוי לתסוס ולההפך ליין. ומיץ ענבים שעבר תהליך שמונע את תסיסתו – לדעת פוסקים רבים דינו כיין, ויש שהורה שברכתו 'שהכל'.
ברכת פירות בוסר
* פרי שברכתו 'העץ', ולא נגמר גידולו אך הוא ראוי לאכילה – לדעת השולחן ערוך והרמ"א ברכתו 'העץ', ויש אומרים שעד שהפרי יגיע ל'עונת המעשרות', ברכתו 'האדמה'.
* כאמור, לדעת השולחן ערוך והרמ"א ניתן לברך 'העץ' על פרי אף בתחילת גידולו; אך אף לדעתם, על ענבים אין לברך 'העץ' עד שיגיעו לגודל שבו ניתן להפיק מהם יין.
* כאמור, לדעת השולחן ערוך והרמ"א ניתן לברך 'העץ' על רוב הפירות אף בתחילת גידולם; אך אף לדעתם, אם הפרי אינו ראוי לאכילה אף בשעת הדחק, והכשירוהו לאכילה – ברכתו 'שהכל'.
ברכה על גרעינים
* גרעיני פירות העץ שיש הנאה באכילתם – נחלקו הפוסקים אם ברכתם 'העץ' או 'האדמה'. ואם אוכל את הפרי ולאחריו את הגרעין, לכל הדעות נפטר הגרעין בברכת 'העץ' שבֵּרך על הפרי.
* גרעיני דלעת ('לבנים') וגרעיני אבטיח קלויים הנמכרים בפני עצמם – ברכתם 'האדמה', אך גרעינים שהוציאום בבית מדלעת ואבטיח, וייבשום והכשירום לאכילה – ברכתם 'שהכל'.
* השותה שמן זית בפני עצמו, לא יברך עליו, כיון שאין הנאה בשתייתו. ושמן סויה, שמן קנולה וכיוצא בהם – יש שכתב שברכתם 'שהכל', ויש שהסתפק שמא דינם כשמן זית.