פְּסוּלִים שונים בספר התורה
* הדברים דלהלן פוסלים ספר תורה: אות חסרה, או מיותרת; חסרון של רווח 'פרשה פתוחה' או 'סתומה'; ושתי מילים הקרובות זו לזו, או מילה שחלקיה נפרדו זה מזה.
* ספר תורה נפסל בהתחברות שתי אותיות זו לזו. ואם האותיות מחוברות רק בחלק מגובהן, ולא השתנתה צורתן, והתחברו לאחר כתיבתן – במקרים מסוימים ניתן להקל.
* כאמור, ספר תורה שיש בו אות חסרה או מיותרת – פסוּל. ואם מדובר באות ו' או י' המשמשות לכתיב מלא וחסר בלבד, ללא שינוי משמעות – לדעת הרמ"א אין להוציא ספר אחר.
קריאה בספר תורה פסול
* אם התגלתה בין העליות טעות בספר התורה, בחומש שבו קוראים את הקריאה הנוכחית, ולא ניתן להשיג ספר אחר – לדעת הרמ"א יש להמשיך את הקריאה ללא ברכות.
* אם התגלתה טעות בספר התורה ולא ניתן להשיג ספר אחר, אך הקריאה שצריכים לקרוא ביום זה היא בחומש שאין בו כל טעות – הנוהג להקל ולקרוא בו בברכה, אין למחות בידו.
* לדעת השולחן ערוך, בית כנסת שאין בו מי שיודע לקרוא בספר התורה אף ביחד עם ה'בעל קורא' – יברך הבעל קורא ויקרא מספר פעמים, כמספר העליות הנדרש באותו יום.
ההפטרה
* הקריאה בספרי הנביאים מכונָה 'הפטרה', מלשון פְּטוּר וסילוק, שמסיימים ומסתלקים בקריאה זו מסדר התפילה והקריאה של שחרית.
* בית כנסת שאין בו ספרֵי קלף לקריאת ההפטרה, ומביאים אותם תמיד מבית כנסת אחר, ואירע שהוצרכו להמתין זמן רב עד שיביאוהו – יש אומרים שאין רשאים להמתין, ויש חולקים.
הנהגת הציבור בשעת קריאת התורה
* מעת שפותחים את ספר התורה כדי לקרוא בו אסור לצאת מבית הכנסת, ואף אם כבר שמע קריאת התורה, ויש עשרה המקשיבים לקריאה מלבדו.
* מעת שפותחים את ספר התורה לקריאה, אסור לדבר אפילו בדברי תורה. ורבים מן הראשונים מתירים לימוד תורה בתנאים מסוימים; אך ראוי שלא להקל, ויש אומרים שאסור להקל.
* איסור הדיבור בשעת קריאת התורה קיים גם בין העליות. ואף לימוד תורה אסור, מחשש שמא ימשך לימודו גם בשעת הקריאה; ויש מתירים ללמוד.
* מי שלא שמע אחת מהמילים בקריאת התורה – יש אומרים שלא יצא ידי חובה, וצריך לשמוע בשנית; ויש חולקים.
דינים שונים בקריאת התורה
* יש לגלול את ספר התורה למקום הקריאה לפני שעת הקריאה, כדי שלא יצטרכו הציבור להמתין עד שיגללוהו; ואם לא גללוהו לפני התפילה, יש לגוללו בשעת פסוקי דזמרה.
* אם טעו והוציאו ספר תורה שאינו גלול למקום הקריאה – אם הציבור ניאות להמתין עד שיגללוהו למקום הנכון – כמצוי ברוב המקומות בזמננו – אין להשיב את הספר לארון כדי להחליפו באחֵר.
* בזמן חכמי הגמרא היו מתרגמים את קריאת התורה לארמית. במשך הדורות התדלדלה ידיעת הארמית ושוב לא היתה בכך תועלת, ופסקו רוב ישראל מלתרגם.