ברכה על תערובת משני מינים
* תערובת של שני מאכלים שברכתם שונה, ואחד מהם הוא מחמשת מיני דגן – חטה, שעורה, שבולת שועל, כוסמין ושיפון – ברכתהּ 'מזונות'. דין זה אמוּר רק כאשר הדגן נועד למאכל או לנתינת טעם בתערובת; אך אם הוא משמש רק כחומר מייצב וכדומה – דינו ככל המינים.
* 'שְׁנִיצֶל' המצופה בקמח מצה או בפירורי לחם – ברכתו 'שהכל'; ברם, כאשר הציפוי עשוי כשכבה עבה בעלת נפח או טעם משמעותיים – יש שהורו להפריד מעט מהציפוי ולברך עליו 'מזונות', ויש שהורו לפטור את הציפוי בברכת 'מזונות' על מאכל אחר.
ברכה על גרגירי דגן
* אין חשיבות למיני דגן אלא כשהם נאכלים בצורתם החשובה, כלומר, מאפה או תבשיל. אך הכוסס גרגירי דגן הראויים לאכילה בעודם שלֵמים, שלא נחתכו ולא נטחנו – מברך 'האדמה'.
* גרגירי דגן שנחתכו והתבשלו, או גרגרים שלֵמים שנמעכו היטב בבישול, או שנדבקו (מעט) יחד על ידי הבישול, כמצוי בגריסים שב'חמין' – ברכתם 'מזונות'.
* גרגירי דגן שצורתם או טעמם השתנו באמצעות חוֹם ואֵדי חום – נחלקו הפוסקים אם ברכתם 'מזונות', 'האדמה', או 'שהכל'.
ברכת האורז
* האורז, ברכתו 'מזונות'. ויש שחוששים שמא האורז שבימינו אינו האורז שעליו דיברו חז"ל, ולכן נוהגים שלא לאוכלו אלא בתוך סעודת פת, או לפוטרו בברכות על מאכלים אחרים.
* כאמור, ברכת האורז היא 'מזונות', אולם אינו חשוב כחמשת מיני דגן, ולכן ברכתו האחרונה אינה 'על המחיה', אלא 'בורא נפשות'. וכן אם אפו ממנו לחם, אין מברכים עליו 'המוציא' וברכת המזון.
* יש אומרים שברכת האורז 'מזונות' אף כשהגרגירים שלֵמים, אך לדעת ראשונים רבים, וכן פסק הרמ"א, אין ברכתו 'מזונות' אלא כשנמעך על ידי הבישול.
* לדעת כמה ראשונים, וכן פסק בשולחן ערוך, מלבד חמשת מיני דגן ואורז אין מין נוסף שברכתו 'מזונות'. אולם, לדעת ראשונים רבים, ישנם מינים נוספים המזינים כמיני דגן וברכתם 'מזונות'.
* מאפה המיוצר מקמח שאינו מחמשת מיני דגן, כגון קמח תירס (- קורנפלור) וקמח תפוחי אדמה – ברכתם 'שהכל'. ואף פת העשויה מקמחים אלו, ברכתהּ 'שהכל'.
* תפוח אדמה ברכתו 'האדמה'. ויש שנהגו לברך עליו 'שהכל'. ויש מפוסקי זמננו שכתב שלמעשה אין לחשוש כלל למנהג זה, ויש לברך על תפוחי אדמה 'האדמה'.
ברכה אחרונה על עוגות ותערובות שונות
* מאכל מקמח דגן המעורב בקמח אחר – אין לברך עליו ברכת המזון ו'על המחיה' אלא כאשר הכמוּת היחסית של הדגן, מתוך הכמוּת הכוללת שאכל בכדי אכילת פרס, היא 'כזית'.
* יש שכתבו כי הכלל האמוּר אינו חל רק על תערובת שני קמחים, אלא בכל תערובת שהיא של מיני דגן עם מינים אחרים, ולכתחילה יש להחמיר כדבריהם; וכן הורו פוסקי זמננו, שיש להחמיר בדבר. וכשיש חלקים בתערובת שאינם מקשה אחת עם הדגן, כמצוי בעוגות שונות עם מילוי, וכן במקרה שחלקי התערובת לא נאפו ולא התבשלו יחד, לכל הדעות אין לברך 'על המחיה' אלא באופן הנ"ל.
2/49