סימני הבהמה ועוף
הנה מבואר בחולין דף נט. שסימני בהמה וחיה נאמרו מן התורה, והם מפורשים במקרא שתהיה מעלת גרה, ומפריסה פרסה ובעוף טהור נפסק בגמרא דף סג: שנאכל רק במסורת, כיון שאין אנו בקיאים לזהות את הסימנים שלו, וכן נפסק בשו"ע סי' פ"ב ס"ב.
דברי הש"ך שצריך מסורת בבהמה
דנו הפוסקים האם בבהמה טהורה מזן שאינו מוכר ג"כ צריך מסורת, או שכיון שאפשר לזהות בקלות את סימני מעלה גרה ומפריס פרסה, שם ניתן לאכול כל בהמה שתבוא לפנינו בסימנים אלו. הש"ך בסי' פ' סק"א כתב בדברי השו"ע שדן בסימנים הקובעים מה נקרא חיה שמותר לאכול את החֵלב שלה ומה נחשב בהמה שאסור החֵלב שלה באכילה באיסור כרת, והסימן המבדיל ביניהם לפרש סימנים אלו כיון שאין אנו אוכלים אלא מה שקבלנו במסורת וכמו לגבי עוף עכ"ד.
מחלוקת הפמ"ג והחכמ"א
ונחלקו הפוסקים בביאור דבריו, החכמת אדם (כלל ל"ו ס"א) פי' דברי הש"ך גם על סימני טהרה של בהמה, ומשנה בהמה לעוף שכשם שעוף אינו נאכל אלא במסורת כך בהמה אינה נאכלת אלא במסורת, אכן הפרי מגדים סובר שאין להשוות כלל בהמה לעוף, שלגבי עוף אין אנו בקיאים בסימן עוף דורס, ולכן קבעו שאין לאכול אלא עוף מוכר במסורת שרגילים לאכלו, אבל בבהמה קל מאד להבחין בסימני מפריס פרסה ומעלה גרה ואין צריך בקיאות יתירה בזה, אלא כוונת הש"ך כדי להבחין בין חיה לבהמה ולדעת אם החֵלב מותר בזה צריך מסורת, ובלי מסורת לא נסמוך על הבחנת הקרנים להתיר את החֵלב
נדון הז'בו
מעתה נשוב לדיון שהתפתח סביב הבקר מזן ז'בו שיש בו שינוי ניכר בגבו שיש לו כמין חטוטרת גבוהה בשונה מהשור והפרה הרגילים, ואם הוא מין אחר מהמין שרגילים לאכול יוצא שאין לנו עליו מסורת.
דעת החזו"א כחכמת אדם
והנה בזמן החזון איש רצו לייבא זן חדש של בקר לארץ ישראל, והחזו"א כתב מכתב לרב הראשי שבזמנו שכיון שצריך מסורת והמין החדש הוא שונה בצורתו ואין עליו מסורת אין לפרוץ גדר במנהג ישראל, ובספרו חזו"א יו"ד (סי' י"א סק"ד נ"ה) האריך לבאר שדברי הש"ך מתפרשים כדעת החכמת אדם ולא כהפמ"ג, והוסיף שאף לדברי הפמ"ג לדידן אסור כיון שהחכמת אדם קבע בספרו מנהג לאסור ונתפשט הוראתו בכל ארץ ליטא. נסיים שהעיקר בדברי הש"ך כהחכמת אדם, שלא משמע שהש"ך דיבר במין חדש שמחמירים עליו חומרי חיה ובהמה לכסות דמו ולאסור חלבו.
לפי"ז דנו פוסקי זמננו לאסור את הז'בו, והוראת הגרי"ש אלישיב זצוק"ל ויבדלחט"א הגר"נ קרליץ שליט"א להמנע מלשחוט את הז'בו, אך בעל שבט הלוי (חי' סי' קי"ד) כתב שהעיקר כדעת הפמ"ג וסיים שהוראתו לקהילות חו"ל אך בא"י מקומו של החזו"א לא הכריע.
הנדון המעשי
היו שטענו שהשור שדן עליו החזון איש היה לו שינוי גדול במראהו בחטוטרת גבוהה אבל הז'בו המדובר אין שינויו כל כך משמעותי להחשיבו מין חדש.
אכן נתבאר לי מפי ידידי הרה"ג רבי אהרן אולמן שליט"א ראש כולל ומורה הוראה במודיעין עילית שביקר בעצמו בישוב לגידול בקר בארץ ישראל והשור הזכר אביהם של כל העגלים משונה במראהו מאד בחטוטרת גבוהה ואלו האמהות הן רגילות, והעגלים יוצאים בשינוי מועט, באופן שאם נקבע שהאב אסור לא יפה כח הבן מכוחו.
עוד ציין שהבהמות הנשחטות בפולין והבקר המיובא מאוסטרליה נקיים מחשש ז'בו, ויש ששוחטים ז'בו וסוברים שאינו משונה במראהו ואינם בודקים ביחוס אבותיו. ולמעשה יש לבדוק ולברר בשחיטות המהודרות אם אינם שוחטים ז'בו, וכל אחד יעשה כהוראת רבותיו.