ברכת 'הגומל'
* כפי שלמדנו, ההולך בדרך העוברת במדבר ובים – חייב בברכת "הגומל". ולכתחילה יש לברך עד היום השלישי לסיום דרכו, אך בדיעבד, ניתן לברך ברכת 'הגומל' לעולם.
* מנהג בני ספרד לברך 'הגומל' לאחר כל דרך שאומרים בה תפילת הדרך. ומנהג בני אשכנז שלא לברך 'הגומל', אלא לאחר דרך העוברת במדבר או בים, שיש בהן סכנה מיוחדת.
* לדעת השולחן ערוך, לאחר כל מחלה שמחמתה הוצרך החולה לשכב במטה, מברך 'הגומל'. ולדעת הרמ"א אין לברך אלא לאחר מחלה – או טיפול רפואי – שיש בהם סכנה שמחללים עליה את השבת.
* מי שהתחייב אביו, או רבו המובהק, בברכת 'הגומל', רשאי לברך בדרך שבח ותהילה, ולא בתור ברכת חובה: "ברוך… הגומל טובות שגמל לאבי – או "לרבי" – כל טוב".
'הטבת חלום'
* 'הטבת חלום' נעשית באופן זה: החולֵם עומד לפני שלושה, ואומר: "חֶלְמָא טָבָא חֲזָאִי"; והם עונים: "טָבָא הוּא וְטָבָא לֶהֱוֵי, רַחֲמָנָא לְשַׁוְיֵהּ לְטַב, שְׁבַע זִמְנִין לִגְזְרוּ עֲלֵהּ מִן שְׁמַיָא דִּי לֶהֱוֵי טָבָא וְיֶהֱוֵי טָבָא".
* 'הטבת חלום' – מצוה היא, וחל עליה הכלל: "זריזים מקדימים למצוות", ולכן ראוי לקיימהּ מיד כשמתאפשר, וניתן לקיימהּ אף בשבת.
'תענית חלום'
* חכמינו ז"ל אמרו: "יפה תענית לחלום כאש לנעורת", שהיא פסולת הפשתן הנשרפת באִבחה אחת; כלומר, אם חלם חלום רע שיש בו ממש לרמז על רעה העתידה לבוא, התענית מבטלת את הגזֵרה.
* החזון אי"ש הורה, שבזמננו אין להתענות כלל על חלומות, והעיד על עצמו שכך מנהגו; והורה לומר את התפילה להטבת חלום הנאמרת בשעת ברכת כהנים.
ברכות ההודאה על הטובה ועל הרעה
* כשרואה אדם את הגשם הראשון לאחר תקופת בצורת, צריך לברך ברכת ההודאה. יש אומרים שדין זה אמוּר גם בזמננו; ויש שמסופק אם בזמננו, שניתן לייבא מים ממדינה אחרת, צריך לברך.
* בתוכן ברכת הודאה בעת ירידת גשם, יש הבדל בין מי שיש בבעלותו שטח חקלאי ואין לו אשה וילדים או שותף, לבין מי שיש לו אשה וילדים או שותף; וביניהם לבין מי שאין שטח כזה בבעלותו.
* השומע שמועה טובה הקשורה אליו, וגורמת לו לשמחה יתֵרה – מברך 'שהחיינו'. ואם טובה זו קשורה גם אליו וגם לאחרים – מברך: "הטוב והמטיב", דהיינו שהשי"ת הטיב לו וגם לאחרים. וכן השומע שמועה רעה רח"ל הגורמת לו צער רב – מברך: "ברוך… דַּיַּן האמת"; וחייב אדם לברך על הרעה בדעת שלֵמה ובנפש חפֵצה, כדרך שמברך על הטובה בשמחה.
ברכת ההודאה בשעת לידה
* בעת לידת בן, מברכים האב והאם 'הטוב והמטיב', ואף כאשר יש להם כמה בנים. ובלידת תאומים, יברכו על שניהם יחד; אך אם בֵּרכו על האחד קודם לידת השני, ישובו ויברכו על השני.
* בעת לידת בת, אף אם האב והאם שמחים במיוחד, וכגון שהיו להם כמה בנים והשתוקקו ללידת בת – אינם מברכים 'הטוב והמטיב'. אולם, בפעם הראשונה בה רואים את הבת, יברכו 'שהחיינו'.
* אם נולד ילד בעל מום, כגון 'תסמונת דאון' – יש אומרים שאין לברך את ברכות ההודאה; ויש אומרים שהדבר תלוי לפי הענין, ופעמים שצריך לברך.