ברכות הריח
* לחם חם שריחו נודף – נחלקו הפוסקים אם מברכים עליו "הנותן ריח טוב בפת"; ומספק אין לברך, אך לכתחילה אין להריחו במטרה להנות מהריח, כדי שלא להכנס לספק חיוב ברכה.
* בשמים שמעשנים אותם על גבי גחלים – ומכונֶה דבר זה בפי חכמינו ז"ל 'מוגמר' – מברכים עליהם כפי הברכה הראויה לבשמים – 'עצי בשמים', 'עשבי בשמים', או 'מיני בשמים'.
* אתרוג שיוּעד למצות 'ארבעה מינים', נחלקו הפוסקים אם מברכים על ריחוֹ. ומספק אין לברך על האתרוג במשך כל ימי החג, ויש להמנע מהרחתו במכוּון, כדי שלא להכנס לספק חיוב ברכה.
כניסה לחדר שנודף בו ריח בשׂמים
* חדר שהניחו בו בשׂמים במטרה שיריחו את ריחם ויֵהנו הימנו – צריך כל הנכנס לחדר לברך עליהם. ואם הבשמים לא הונחו בחדר לצורך הרחה, אלא למטרה אחרת, וכגון שמונחים במחסן עד להעברתם לחנות, וכיוצא בזה – אין לברך עליהם. והנכנס לחנות לממכר בשמים, מברך את ברכת הריח; ואף שהבשמים מונחים שם למטרת מסחר, הרי הם מונחים שם גם כדי שיריחו אותם.
* 'בית מרקחת' או 'חנות טבע' שנמכרות בהם תרופות המיוצרות מצמחים שריחם הטוב נודף – אין לברך על ריח זה.
ריחות שונים שאין מברכים עליהם
* כפי שלמדנו, אין מברכים ברכת הריח אלא על ריח המיועד להרחה, דהיינו להנאת הריח, אבל ריח טוב שנועד רק להעברת ריח רע – אין לברך עליו. וכן אין לברך על בשמים המיועדים להעברת ריח רע מהגוף; ואף אם מדובר בבשמים יוקרתיים. וכן אין לברך על 'סבון', 'שמפו' ותכשירי רחצה אחרים, אף אם הם ריחניים במיוחד, שהרי הם מיועדים לנקיון, או לטיפוח הגוף והשיער, ולא להנאת הריח.
* אין מברכים ברכת הריח אלא על הנאה ישירה מגוף הבושם. ולכן, אין לברך על ריח שנקלט באוִיר חדר שפתחו בו מיכלי איחסון של בשמים, או על ריח שנקלט בכלי שהיו מונחים בו בשמים.
ריח של עבודה זרה
* אסור להריח ריח של בשמים המוקטרים לעבודה זרה. יש אומרים שאיסור זה כלול באיסור דאורייתא של "ולא ידבק בידך מאומה מן החרם". ויש אומרים שהאיסור דרבנן.
* גויים עובדי עבודה זרה המסבים יחד לאכילה ושתיה, ומקטירים בשׂמים – אסור להריחם, כיון שמן הסתם כוונתם לשֵׁם עבודה זרה.
* המריח תערובת של כמה בשׂמים שברכותיהם שונות, מברך 'מיני בשמים'. ואף אם רוב התערובת הוא מעצי בשמים, או עשבי בשמים, אין מברכים 'עצי בשמים' או 'עשבי בשמים'.
ברכה במקום שנעשה נס
* הרואה מקום שנעשה בו נס הצלה לכל ישראל, או לרובם, כגון מקום המעבר בקריעת ים סוף, או מקום המעבר בנהר הירדן בימי יהושע – מברך "שעשה נסים לאבותינו במקום הזה".
* ברכת 'שעשה נסים' הנ"ל – יש שנראה מדבריהם שאין לברכהּ אלא בתוך ארבע אמות למקום הנס, שהרי אומר "במקום הזה"; ויש שנראה מדבריהם שאף אם רואהו מרחוק מברך.
* מי שראה מקום שנעשה בו נס לישראל ובֵרך 'שעשה נסים', לא יברך בעת ראיית המקום פעם נוספת אלא לאחר חלוף שלושים יום.