אנחנו כבר אחרי פסח שני, אבל הסיפורים שמגיעים הם עדיין מפסח ראשון.
יהודים טובים מתארים ברגשה איך הקב"ה עזר להם להכניס את החג בכבוד ובהרווחה, למרות ארנקם הריק ומצבם הכלכלי הדחוק.
בעל המעשה דנן הוא אברך כולל בעל משפחה גדולה, שמצא את עצמו בערב החג במצב קשה במיוחד. לא די שהיה עליו לגייס כספים להוצאות החג, עוד השתרגו עליו חובות רבים שבדיוק עכשיו הגיע עת פירעונם.
החג הלך והתקרב, ובידו לא הי מאומה.
היה זה יום אחד של ערבי פסחים. הוא הלך ברחוב ופגש לתומו ידיד טוב. הלה נראה משולהב ביותר ועם פנים קורנות וחגיגיות.
מה פשרה של צהלת הפנים הבלתי שגרתית בסתם יום של חול?
הידיד נפנה אליו והסביר לו בעצמו.
הוא חווה היום מקרה מיוחד של השגחה פרטית: כבר זמן מה הוא מנסה לפגוש מישהו לצורך דבר מה חשוב ביותר, אך מחמת סיבות שונות הדבר לא התאפשר. הדבר נמשך תקופה ארוכה והעניין הציק לו מאד. הוא התפלל רבות להקב"ה שיצליח לקיים את הפגישה למרות המכשולים השונים. והנה היום הזה אירע לו נס אמתי: הוא נתקל באיש במהלך אירוע מסוים, באופן מקרי ופלאי ביותר. סיפרנו בקיצור כי לא הורשינו לגלות את כל הרקע והפרטים הקטנים – וחבל. מדובר בסיפור מרתק ומיוחד, לפי כל קנה מידה.
אלא שכאן הוסיף הידיד ואמר עוד דבר חשוב.
פסוקי הבטחון
מלבד התפילות הרבות להקב"ה, הוא גם השקיע רבות באמירת "פסוקי בטחון" כל העת, מתוך התבוננות והפנמה רבתי.
העניים ל אמירת פסוקי בטחון מובא בספרים רבים בשם המהר"ל מפראג. וכך למשל מובא בספר "מצוות הבטחון" (הקדמה): "נמצא כתוב הגאון הגאון החסיד מופלג בדורו, נר ישראל עמוד הימיני, מורנו ורבנו רבי לייב אב"ד פראג הנקרא המהר"ל מפראג, שיאמר כל אדם פסוקי בטחון כדי להרגיל את עצמו בבטחון ובאמונה, כי זה עיקר דת הישראלי, וצריך להתחזק בזה מאד, ואחר אמירת הפסוקים יבקש מאת ה' שיזכהו להיות חזק מאד באמונה ובטחון כרצונו יתעלה".
עוד מובא שם בשם המהר"ל (בשם זקנו הגאון רבי חיים) כי פסוקי בטחון "מסוגלים לבטל גזרות קשות, והיו אומרים פסוקי בטחון במערכות המלחמה ושמו בטחונם חזק בקב"ה והיו ניצולים, וכן מסוגל הוא לומר פסוקי בטחון לפני משא ומתן וכל עסק שהוא".
החבר קנה חוברת קטנה שמלוקטים בה כל פסוקי הבטחון המפוזרים בתנ"ך – ובכל עת שהיה יכול קרא את הפסוקים בהטעמה ובכוונה.
הוא חש ובטוח בכל מאודו כי בזכות התחזקותו הגדולה באמונה ובטחון על ידי אמירת הפסוקים, זכה היום לישועה שכה ציפה לה.
קריאה משמים
ואת כל המעשה הזה וכל הדברים הללו שומע מיודענו מפורשות מפי הידיד באמצע הרחוב.
הוא חש והבין שהמילים הללו נשלחות אליו במיוחד משמי שמים, כמענה אמתי למצבו הכלכלי העכשווי. לא סתם במקרה הוא נפגש עמו עכשיו ושומע מפיו את הדיבורים המחזקים.
הוא מתהלך כל העת דאוג ומוטרד בדבר צרכי החג והחובות שעליו לפרוע – אך משמים קוראים אותו היום הזה לגדולות. אסור שמצב הקושי וחוסר הוודאות ידכדך ויבהיל אותו. תפקידו עכשיו להתרומם ולהישען גם הוא בכל כוחו על אביו שבשמים.
מה שטוב כל כך לידידו – בוודאי מצוין ונכון בשבילו. לא נבראו רעמים אלא ליישר עקמומיות שבלב, ולא נברא הקושי בערב החג אלא בשביל שיתחזק גם הוא באמונה ובטחון בהקב"ה, שזהו "עיקר דת הישראלי".
אם זימנו אותו משמים לשמוע עכשיו על גודל העניין של פסוקי הבטחון, הרי זה אות וסימן שהדברים קשורים ומכוונים גם עליו.
הוא השיג לעצמו את החוברת עם פסוקי הבטחון, והתחיל לעבוד במלוא המרץ. היה זה כשבוע וחצי קודם החג. הטרדות והעבודות היו מרובות, אך בכל רגע פנוי היה נפנה ומשנן את הפסוקים הקדושים, מחדיר לעצמו את הדברים שוב ושוב, עוד ועוד, ומשיב אותם אל המוח ואל הלב.
במשך שלושה ימים תמימים השקיע במשימה את כל מאודו. עוד לא היה לו קצה של מושג כיצד ייצא מהסבך, אך הוא לא היה מונח עוד בבעיות הכלכליות. עסוק היה בלהחדיר בנפשו ורוחו את אור האמונה ושלוות הבטחון.
בטחתי ונושעתי
ימים ספורים חלפו. מאורעות מעניינים החלו להתרקם לפתע מול עיניו המשתאות. מעניין מאד. כשהיה טרוד ובהול – שום דבר לא זז. רק לאחר שהצליח להירגע – החלו העניינים להסתדר.
הסנונית הראשונה היתה כאשר התקשר אליו ראש הכולל שאצלו למד לפני זמן רב. הלה נותר חייב לו בשעתו סכום מכובד, ועד היום לא פרע אותו בטענות שונות ומשונות. הוא כבר לגמרי התייאש מהסכום, אך עכשיו קיבל ממנו טלפון מפתיע ובו בישר לו כי ממתין לו צ'ק על מלוא סכום החוב…
היה זה סכום הגון ששחררו באחת מהלחץ המעיק.
והסנונית הזו רק בישרה על ההמשך שלא איחר להגיע. דודתו התקשרה אליו וסיפור חדש ומעניין בפיה: הסבא נתן לה לפני סוכות סכום גדול לחלקו לכל הנכדים הנשואים. כולם קיבלו אכן את חלקם ברינה ותודה – אך שמו שלו נפקד משום מה מהחלוקה החגיגית. איננה יודעת כיצד זה קרה, אך בכל מקרה הוא יפוצה כדת וכדין לפני חג הפסח המתקרב ובא. הוא יקבל גם את מנתו האבודה של סוכות, ועוד תוספת מרובה על חשבון החג הנוכחי.
וכאילו לא די בזאת, הנה התברר לו שאחד מאחיו רשם אותו שלא בידיעתו לאחד ה"כוללים" המעניקים תמיכה לחבריהם קודם החג. בדיוק בשנה זו קיבל אותו "כולל" תרומה גדולה מאחד הגבירים וסכום הקמחא דפסחא היה גבוה במיוחד.
"סופו של דבר, שהגעתי לחג כשאני גדוש ומלא ולא חסר לי דבר", מספר האברך בשמחה ובהתפעלות, "ואפילו נותרתי עם עודפים ביד".
הביצה האחרונה מקניות הפסח האדירות נאכלה זה מכבר. כסף בא וכסף הולך. אך ההתרוממות הרוחנית של שלושת ימי פסוקי הבטחון – לעולם עומדת.
(המבשר – כלכלי | כלכלה יהודית, בחוקותי תשע"ח)
3/761