לפני עשרות שנים, העיר הרצליה היתה יישוב קטן, בו הכירו כולם את כולם. כך הכיר הרב בן ציון מובשוביץ, בנו של רבה של הרצליה, את ולאדיק גרודצקי – צעיר שאפתן ובעל מרץ, ששלח ידו בעסקים רבים וההצלחה האירה לו פנים. הוא ייבא משאיות ממצרים, יסד את חברת ההסעות "המאחד" (גלגולה הקודם של "אגד"), והקים את חברת "אמפא" – אמקור.
כשהקים הרב מובשוביץ את ישיבת השרון, הבטיח מר גרודצקי את עזרתו. ואכן, הוא עזר ברכישת הקרקע ותרם את בנין הפנימיה, ואף נטל עמו את הרב מובשוביץ כשנסע לארצות הברית לרגל עסקיו ופתח לו שם דלתות בקרב מכריו.
בפורים הזמינו הרב מובשוביץ לסעודה בישיבה, ומיד הודיע שהוא תורם את עלות הסעודה, וכן הביא תזמורת להגדלת השמחה. הוא נהנה מהאוירה, אך התאונן על כאבי בטן. "אכלת יותר מדי", השיבו הרב מובשוביץ, "פתח את החגורה ויקל לך"… מר גרודצקי טלפן להזמין את נהגו, מפני שאינו חש בטוב, ועזב את המקום.
כעבור כמה ימים טלפן, וביקש מהרב מובשוביץ שיסור ללשכתו. בבואו, אמר לו: "הרב מובשוביץ, זה הסוף. גילו אצלי מחלה קשה בקיבה". הרב לא מצא מלים לנחמו. "אתה יודע שנישאתי בגיל מאוחר. עוד לא השאתי את ילדיי. והייתי רוצה כל כך להשתתף בחתונתם… עסקיי מצויים בתנופת התפתחות, והייתי רוצה להמשיך ולעזור לישיבה. ועכשיו, הכל נגדע…" הוא סיפר שקבעו לו תור לעוד מספר שבועות, כדי לערוך צילום נוסף, ולקבוע לאור השוואת הצילומים את קצב התפתחות המחלה.
"אולי כדאי ללכת לרופא גדול", הציע הרב. מר גרודצקי חייך: "ניסיתי את פרופסור נתן מתל אביב ופרופסור רחמלביץ' מירושלים. אין גדולים מהם!" לא היה לו עוד מה לומר, ובירכו בברכת החלמה מהירה.
עבר זמן קצר, ובן נולד לגיסו. אביו, רבה של הרצליה, ביקשו שיסע ויזמין את רבנו בעל ה"קהילות יעקב" לסנדקאות. ואכן ביום הברית הסיע את רבנו ברכבו. בדרכם חזרה שאל את רבנו, האם יאות לבקר בישיבה. רבנו נענה להצעה, נסעו, והראה לרבנו את הפנימיה: "מר גרודצקי בנה אותה". הראה את בית המדרש: "גם הוא נבנה בסיועו של מר גרודצקי. הוא הבטיח להמשיך ולסייע, ועכשיו חלה. והוא אדם לא מבוגר. יש לו ילדים להשיא, ועסקיו בתנופה".
התרגש רבנו. ואמר: "הוא מחזיק תורה, יש לו זכויות. המחלה תיעלם. הוא ישיא את ילדיו, עסקיו יפרחו, והוא ימשיך לעזור לישיבה!"
הרב מובשוביץ היה המום. כשהתקשר אליו מר גרודצקי וביקש שייקחהו ברכבו לצילום החוזר, סיפר לו מה ששמע. מר גרודצקי נאנח: "הלוואי"…
הצילום נערך בתל אביב, והרב מובשוביץ חיכה בחדר ההמתנה. ראשונים יצאו שני הפרופסורים, אחריהם יצא מר גרודצקי ואמר: "בוא ניסע".
בדרך, סיפר: "פרופסור רחמלביץ' התבונן בצילום, העביר אצבעו במעגל, ושאל: 'לאן זה נעלם?'. פרופסור נתן גחן, ואמר: 'זה נעלם'. הם נטלו את הצילום הקודם, ואמרו: 'הנה זה, לאן זה נעלם'… "בן ציון", אמר גרודצקי בחרדה, "אני יודע מה מתרחש כאן! זה התפשט כל כך, שאין מה לעשות. אז החליטו להרגיעני! בן ציון, סע לפרופסור נתן, לך אליו, ברר מה המצב, שלא יסתירו ממני, אני חייב לדעת מה מצבי, להיערך לקראת העתיד!".
"אבל סיפרתי לך מה הסטייפלר אמר"… מר גרודצקי הניד ראשו בשלילה. אינו מקבל. "יש לך כאבים?" שאל הרב מובשוביץ. "לפני שבוע פסקו". היה זה ביום הברית. "אבל אני רוצה שתלך לפרופסור נתן".
אין מסרבים לפטרון הישיבה. נסע הרב מובשוביץ לרבי שמערל גריינימן זצ"ל, שהיו לו קשרים קרובים עם הפרופסור, ובקשו להתלוות אליו. הפרופסור הופתע לשמוע לשם מה באו. "פרופסור רחמלביץ' ואני בעלי מוניטין, אם אנו אומרים שהגידול נעלם – הוא נעלם! אין לנו כל הסבר לכך, זה נס רפואי, אבל זו עובדה! הוא יכול להיות רגוע לחלוטין!"
כך התקיימה הברכה הראשונה. מר גרודצקי השיא את כל ילדיו, והתקיימה הברכה השנייה. נותרה הברכה השלישית, להרחבת העסקים. מפעל 'אמקור' הרכיב במקרריו מדחסים מתוצרת 'פילקו' האמריקאית. הליגה הערבית איימה על חברת 'פילקו' בחרם על תוצרתה בכל ארצות ערב, והחברה באה במצוקה. הציע מר גרודצקי, שאת המדחסים ייצרו בארץ עפ"י ידע אמריקאי. החברה נענתה, אך נדרשה הסכמת משרד המסחר האמריקאי.
נסע מר גרודצקי לארה"ב, וביקש מהרב מובשוביץ להתלוות אליו. עלה אתו לפגישה עם סגן שר המסחר האמריקאי. "זה הרב שלי", הציגו בפניו, "לרב הזה יש רב"… סיפר לו את סיפור הברכה, והמחלה שנעלמה. "אם עומדים מאחוריך כאלו כוחות", השיב סגן השר "הצלחתך מובטחת" – ואישר את העסקה… כך התקיימה הברכה השלישית.
שבע שנים עברו, והרב מובשוביץ נקרא שוב. "נתגלתה אצלי מחלה בריאות", הודיעו מר גרודצקי. עיני הרב חשכו. קרוב משפחתו נפטר ממחלה זו, והוא חזה בכל שלביה. הרופאים אמרו לו, שמחלה זו כרוכה בייסורים קשים מאוד, ה' ישמור ויציל.
מיהר אל רבנו, ושח על המחלה שתקפה את פטרון הישיבה. "מה אתה רוצה ממני?", התנער רבנו, "מדוע אתה צריך אותי! לך לקופת הצדקה, תכניס מטבע ותאמר מזמור תהלים. זו סגולה בדוקה!…"
"יש לי סגולה בדוקה יותר", ענה הרב מובשוביץ, "שרבנו יתפלל…" ורבנו ענה: "זהו, הברכה שנתתי לו הסתיימה…" הרב מובשוביץ לא ויתר: "אבל מדוע מגיעה לו מחלה מייסרת כל כך! הוא מחזיק תורה, רב זכויות, למה יסבול סבל כה נורא?!" – ורבנו ענה: "זאת יכול אני להבטיח, שלא יהיו לו ייסורים!"
מי שמע על מחלה מסוג זה בלי כאבים? אבל אכן, המחלה הלכה והתפשטה, הלכה והחריפה, ומר גרודצקי לא התלונן אלא על תעוקת נשימה. המליצו לו לנסוע לשוייץ, שם תקל נשימתו. נסע והוקל לו. וערב אחד, בשכבו, נפטר לפתע, בלא ייסורים!
(הגדה של פסח – קהילות יעקב, הובא בעלונו של הרב חנניה צ'ולק)