הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א
בשעתו הגעתי למשרדי 'מכון ירושלים' לישיבת צוות, בה עסקנו בענייני עריכת הספר "חשבונות של מצווה" מהגאון האדר"ת זצוק"ל, שערכתי באותם הימים במסגרת המכון, בצוותא חדא עם אמו"ר שליט"א. לאחר הדיון, ביקשו ממני להיכנס לחדרו של הרה"ג רבי יוסף בוקסבוים זצ"ל, לסוג של 'שיחת מוטיבציה' והכרות אישית.
באותה שעת שיחה שמעתי מרבי יוסף זצ"ל עובדות מרתקות רבות ומעניינות, כולן מכלי ראשון כמובן. והנה סיפור אחד שסיפר לי רבי יוסף, איש הספר הנודע: "באחד מקבצי 'מוריה' שערכנו, היה חסר לי משהו מרענן. הרמתי טלפון לאחד מהעורכים התורניים הצעירים שלנו, שנכנס זה עתה ל'מכון', ובקשתי ממנו שישלח שטיקל תורה, אותו אפרסם בשמו ב'מוריה'. הוא ביקש שהות של שבוע – שבועיים, כדי לכתוב וללבן את דבריו. הוא שלח את המאמר ופרסמתיו ב'מוריה'. כעבור כמה ימים מתקשרת אליי רעייתו של אותו אברך, ומספרת לי עד כמה המאמר שבעלה פירסם החייה את רוחו. אברכים רבים, שראו את חידושיו ופרי עמלו, החמיאו, דנו איתו בדברים, התווכחו או הסכימו, והנה הוא נהיה אדם שמעריכים אותו, שהוא מפרסם ברבים חידושי תורה. 'כל הבית השתנה', סיפרה האשה, 'בעלי לומד ביתר חשק ועם אור בעיניים'".
סיפר רבי יוסף: "קמתי ונסעתי למורה דרכו של מכון ירושלים, מרן הגר"י אברמסקי זצוק"ל. הגעתי בשעת ארוחת הצהרים, לאחר שהגר"י הרביץ תורה כל הבוקר. ר' חצקל הביט בי בהשתאות, לא מבין מה הדחיפות. סיפרתי לו דברים כהוויתן. מרן הגר"י אברמסקי שמע את הדברים, התעטף בשתיקה כמה דקות ואז הוא פרץ בבכי של התרגשות".
כך סיפר לי בשעתו ר"י בוקסבוים זצ"ל, ובנו הרה"ג רבי אריה שליט"א הוסיף וסיפר לי כעת את המשך הסיפור, אותו לא זכרתי: "כשמרן הגר"י אברמסקי זצוק"ל סיים לבכות, הוא אמר לאבא: 'אנשים לא יודעים כמה חשוב לתת הערכה וכבוד אמיתי לתלמידי חכמים. לא אחת אני אומר בישיבות הנהלת 'ועד הישיבות' שיש לדאוג לא רק ל'כולל געלט', לכסף לאברכים, אלא להעריך את עמל התורה הגדול, ההקרבה והמסירות שבתוך הבית לתורה. לפרסם את שמם ואת דברי התורה שלהם, ולך רבי יוסף אני מוסיף ואומר: אתה מתעסק בספרים. ליבי אומר לי שתזכה להוציא ספרים רבים, בכל ענייני פרסום חדו"ת של תלמידי חכמים. בספיקות העולים, כף המאזנים תמיד צריכה לנטות לפרסם, כי בדבר תורם מאוד הן לעידודו הפרטי של הת"ח, וגם לעידוד משפחתו".
ואכן, רבים מגאוני ישראל השקיעו כוחות אדירים, בהענקת במות תורניות לפרסום חידושי תורה של לומדי התורה. מרן הגר"י אברמסקי זצוק"ל בעצמו, ערך בסלוצק את הבטאון התורני המפורסם 'יגדיל תורה', ולפניו הו"ל קובץ זה מרן בעל ה'אבן האזל' זצוק"ל. גם אבי תנועת המוסר, מרן הגאון רבי ישראל סלנטר זי"ע, ערך את ה'תבונה', והגאון בעל ה'ערוך לנר' שערך את הקובץ התורני 'שומר ציון הנאמן', ועוד ועוד.
● ● ●
התנא האלוקי רשב"י זיע"א, עסק התורה היה כל עיסוקו. רשב"י ותלמידיו למדו תורה כל הזמן ללא הפסק ולא עשו שום דבר, גם לא מצוות חשובות מאוד אחרות, חוץ מללמוד (כפי שנאמר במפורש בגמרא: "מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפילה. לא שנו אלא כגון רשב"י וחבריו, שתורתן זו היא אומנותן. אבל כגון אנו מפסיקין בין ק"ש בין לתפילה"). וכך כותב לנו רשב"י: "בשעה שדבר תורה מתחדש מפי האדם, הדבר ההוא עולה ומתייצב לפני הקב"ה, והקב"ה לוקח אותו הדבר ומנשק אותו ועוטר אותו בשבעים עטרות מפותחות ומחוקקות. ודבר החכמה שנתחדש עולה ויושב על ראש צדיק חי העולמים, ומשם עף ושט בשבעים אלף עולמות, ועולה אצל עתיק יומין וכו'. באותה שעה עתיק יומין מריח באותו הדבר, ורצוי לפניו יותר מכל. אז לוקח את הדבר ההוא, ומעטר אותו בשלוש מאות ושבעים אלף עטרות. והדבר שנתחדש מעופף ועולה ויורד ונעשה ממנו רקיע אחד, וכן כל דבר ודבר של חכמה, נעשים רקיעים עומדים בקיום שלם לפני עתיק יומין, והוא קורא להם 'שמים חדשים'" (זוה"ק, הקדמה לבראשית, מתורגם ללשה"ק).
ישנן מעלות רבות עד מאוד לכתיבת חידושי תורה. ספרים רבים חוברו על מעלת הנושא. אך ישנו פן נוסף, אותו למדתי בשעתו מאותו המעשה שסיפר רבי יוסף בוקסבוים, והוא ה'נכבדות' ומשנה המרץ שחיבור ספר או פרסום חדושי תורה נותן לכותבים ולמחברים.
כאשר אדם לומד ומחדש, כותב ומסדר ומפיץ את הדברים לרבים, הרי חשוף הוא כעת לביקורת הלומדים, ומשכך, חייב הוא, מטבע הדברים, לכתוב טוב יותר, לבקר את עצמו בטרם יקראו האחרים את מה שהדפיס.
שמעתי שהגאון הנודע רבי שלמה אפרים מלונטשיץ זצוק"ל, בעל ה'כלי יקר' (שכיהן כראש ישיבה ואב"ד בעיר פראג, במקביל למהר"ל והשל"ה), חיבב מכל ספריו את ספרו 'כלי יקר', משום שתוכנו של הספר נאמר ברבים לפני קהל עדת פראג, ומשכך הוא היה חשוף לביקורת, הערות והארות שבועיות מטובי בניה של העיר, ולכן ספרו זה נחשב בעיניו לספרו המזוקק והמנופה ביותר מכל ספריו.
לא כולם יכולים לשבת בהיחבא וללמוד תורה מבלי שאף אחד יידע על כך. טבע האדם שאחרים יכירוהו, ידעו את מעלותיו וכוחו באורייתא. כתיבת או פרסום ספר או מערכות של חדושי תורה, מסייעות לכך רבות, תורמת ל"ויגבה ליבו בדרכי השם" של הכותב, ומרוממת את קרנו. הנה, כך חושבת לה רעייתו בסתרי ליבה: 'תורתו של בעלי מתפרסמת לה בין הלומדים'. הוא מחדש טוב, הוא כותב טוב. אנשים נהנים מחידושיו ועוברים עליהם. איזו זכות יש לי להשתתף עמו בתורתו!!
פעמים רבות שאלני רשכבה"ג מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי שליט"א: "מה עם ספר חדש?", "על מה אתה כותב עכשיו?", "מתי יוצא הספר הבא?" וכן הלאה. אני מכיר תלמיד חכם מופלג, מגדולי הרמי"ם בעולם הישיבות, ששמו וספריו נפוצים בכל בתי המדרשות, ועד היום הזה ממשיך מרן שליט"א ומדרבן אותו לכתוב עוד ועוד ספרים.
מרן שליט"א ממריץ מאות עמלי תורה לכתוב, לחדש ולפרסם, מפני שהוא סבור שאחת מדרכי הרבצת התורה החשובות בדורנו היא על ידי הוצאת ספרים. כמעט כל אברך תלמיד חכם ראוי להיות מרביץ תורה ברבים, אך מכיון שמבחינה טכנית הדבר אינו מתאפשר, אי אפשר שכולם יהיו נושאי משרות, לכן מציע מרן שליט"א לכתוב ספרים, להתמקד בנושא מסוים ולהשקיע בו את כל ישותך, או להתפרש על פני נושאים ומסכתות, הכל לפי אופי הכותב וטבעו. כך ניתן להרביץ תורה לרבים!!!
מעלות רבות יש בכתיבה תורתית, אך קודם כל – המחבר עצמו מתרומם מכך. "כותב הספר תלה, כביכול, שלט על מפתחו והכריז: 'מחבר ספר אני', ומטבע הדברים כל הנהגתו והלך רוחו אחרים המה", כתב, כך בערך, אחד מגדולי המשגיחים, בהסכמתו לספר, שיצא לאור לפני כשלושים שנה.
גם אם אין באפשרותך לכתוב ולהדפיס ספר שלם, אך תוכל להדפיס קונטרס בנושא מסוים, עליו תעמול, תשקיע, תחדש, תאסוף חומר ותקיף אותו מכל צדדיו. הנושא התורני הזה יהיה שלך, רכושך הפרטי, לנצח.
כשתלמד, תחדש, תכתוב וגם תדפיס לרבים את תורתך – אתה עצמך, תתרומם יותר!!
('יתד נאמן' אייר תשע"ח)
1/261