פעם שאלו לרבינו, שבהקדמה לספרו 'שונה הלכות' מודה לכמה אנשים שעברו על הספר ובתוכם מרן הגראי"ל שטינמן זצוק"ל, ומדוע נתן דווקא לו לעבור על הספר? חשב רבינו רגע והשיב: "אני ביקשתי מכמה ת"ח גדולים שיעברו על הספר, ר' אהרן לייב הסכים לעבור על הלכות שבת, על עצמי לבד לא יכולתי לסמוך"

"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"   (כ"ה, ח')

לעתיד לבוא יצטרכו לדעת הכל בעל פה

אמרו פעם לרבינו, דהנה כשייבנה ביהמ"ק בב"א ויהיה שאלה איך לנהוג בביהמ"ק, יפתחו את הספר 'דרך חכמה' ויראו מה פסק. ואמר רבינו, שייתכן שלעתיד לבטא כשיקוים באנו המקרא "ומלאה הארץ דעה את ה' וגו'", כבר לא יהיה היתר לכתוב דברים שבע"פ. ושאלו לרבינו, הייתכן שכל ספרי ה'חזון איש', ה'קהילות יעקב' וה'דרך אמונה' יתבטלו? והשיב רבינו, כי יצטרכו לדעת הכל בע"פ. וסיים רבינו: "אני מסתפק בדבר זה" (רמש"ג).

לתרגם את ה'שונה הלכות' לאנגלית

רבינו סיפר, שלאחר הוצאת הספר 'שונה הלכות' ביקשו ממנו רשות לתרגם את הספר לאנגלית, ושאל רבינו את אביו ה'קהילות יעקב' זללה"ה, והשיב לו שלא כדאי לעשות כן כי לפעמים שינוי של תיבה אחת משנה את כל הדין, ומי אמר שהמתרגם כל כך ת"ח שיכול לדייק ולהבין.

'בשער המלך' – למשלוח מנות

אמר רבינו, כי מה שכתב בסוף קונטרס 'בשער המלך' שבספרו 'שיח השדה': "סיימתי ליל פורים תשי"ז", הוא משום דמעיקר הדין מותר לכתוב גם בשאר עניינים, אבל בדרך כלל נוהג לכתוב רק בענייני המגילה.

ועוד אמר רבינו, שהטעם שרצה לסיימו בליל פורים כיון שרצה לתת קונטרס זה משלוח מנות לאביו זצ"ל, וא"כ הווה צורך היום ושרי. וכך הווה ב' פעמים ששלח משלוח מנות מסוג זה – פעם את קונטרס 'בשער המלך', ופעם את קונטרס 'איש איטר' ששלח לאביו בהזדמנות אחרת במשלוח מנות.

וסיפר רבינו את המעשה שבעל הטורים כתב את פירושו על החומש בליל פורים כדי לתתו לאביו הרא"ש למשלוח מנות (ועין מה שכתב רבי שלמה אלקבץ בעל ה'מנות הלוי' בהקדמתו, ששלח את הפירוש לחמיו למשלוח מנות)

לימוד עם החזו"א בצוותא מסכת תענית

שח רבינו: "בצעירותי נסענו לנוח בצפת בחודש אב יחד עם מרן החזו"א, ואמר לי החזו"א: 'אלמד עמך', ושאלני איזו גמרא אני לומד, וחששתי מלומר גמרא קשה אז אמרתי לו תענית. ולמד אתי במשך כמה ימים, ושאל אותי על כל תוס' כמה שאלות, וחלק מהחידושי תורה שנתחדשו לי ממנו כתבתי בספרי 'שיח השדה' חלק ג' במסכת תענית".

קרית מלך

דרך כתיבתו של ה'קרית מלך'

כידוע, אחד מספריו החשובים ביותר של רבינו הוא ספרו 'קרית מלך', והוא הרבה מקורות על דברי הרמב"ם שהמפרשים לא מצאו להם מקור. הוא נדפס בתחילה יחד עם הרמב"ם בהוצאת 'פרדס', ושוב נדפס בשנת תשי"ח כספר בפני עצמו. וקודם שנתחבר הספר עבר רבינו בהתמדה עצומה על כל ספר הי"ד החזקה להרמב"ם, וציין לעצמו בפנקס קטן את כל ההלכות שצריך לחפש להן מקור, והניח הפנקס בכיסו, והיה חושב כל פעם כשהיה בדרך מקור לדברי הרמב"ם, וכפי שכתב בהקדמתו: "ואני עני, מדי למדי בו תמידין כסדרן זיכני השי"ת בחסדו הגדול לציין בכמה מקומות וכו'".

וחשוב לציין, שספר זה יצא לראשונה בשנת תשי"ח כשהיה רבינו אברך צעיר בן שלושים שנה בלבד, ועשה רעש גדול בעולם. ובאמת, אף היום למרות כל תוכנות המחשב ומאגרי המידע וספרי הליקוטים שישנם לא פג טעמו ולא נס ליחו של הספר, ואת הייחודיות והמקוריות שיש בו בהחלט לא ניתן למצוא בשום מקום מלבדו (רמש"ג).

ההסכמה ל'קרית מלך'

פעם שאלו את רבינו במה שפר גורלו של ה'קרית מלך' שזכה להסכמה מאביו הקה"י זצ"ל יותר משאר ספריו? והשיב רבינו: "האמת, שביקשתי מאבא הסכמה על כל הספרים שלי, אך לא רצה לתת כי פחד מאוד לתת הסכמה על דברים הנוגעים למעשה, אבל על ספר 'קרית מלך' שאין לו שום שייכות למעשה, הסכים לתת". והוסיף רבינו לספר, שחמיו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל כתב לו מכתב הסכמה על מס' תפילין ומזוזה שבסופו נדפס החיבור 'מזוזות ביתך' שהוא כעין משנה ברורה על הל' מזוזה, ואמר רבינו לאביו שמאחר ויש בידו מכתב מהשווער, א"כ יכול גם הוא לצרף הסכמתו. ונענה לו ה'קהילות יעקב' וכתב לו הסכמה, ובסופו של דבר לא הדפיס רבינו שום הסכמה (רמש"ג).

(אגב, מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל כתב לרבינו הסכמה אף על פירושו ל'ברייתא דמלאכת המשכן', וגם כתב לו הערות. ואף שאת ההערות הדפיס רבינו בגוף הספר מכל מקום את ההסכמה לא הדפיס, וכנראה לגודל ענוותנותו).

מחיקת תיבות "אין ספור"…

בראש ספר 'קרית מלך' כתב אביו מרן ה'קהילות יעקב' זצוק"ל הסכמה נפלאה לבנו, בה כתב "ופעמים רבות אין ספור הציע בני הרה"ג מקורות לפני וכו'". אמנם, אחר שנדפס הספר הרהר שוב ה'קהילות יעקב' שאין זה אמת, שהרי למה "אין ספור" המקורות שהציע, הרי אם יספרו יהיה מספר… לכן אמר לבנו למחוק תיבות הללו, ואכן בתיקונים (בסוף הספר) כתוב שתיבות אלו מחוקות.

שקל הקודש

"היום כל ברכותיו של רבינו מתקיימות"

סיפר אחד שהיה בערב ר"ה תשנ"ט בבית רבינו, ואמרה לו הרבנית ע"ה בשמחה "היום כל ברכותיו של הרב מתקיימות, כי היום יצאו ב' ספרים חדשים מהדפוס" (-'שקל הקודש', ו'מסכת ס"ת וגרים') (רמש"ג).

מידת הענווה של רבינו

בזמן שרבינו עסק בכתיבת חיבורו 'שקל הקודש' על הלכות קידוש החודש, נצרך להסתייע באברך שמומחה בענייני קידוש החודש בשם הרב הסגל שליט"א, שלומד בכולל 'סלבודקא' וגר בקרית ספר. בתחילה נסע רבינו לקרית ספר לדבר עמו ולא מצאו בביתו, לפיכך נסע לכולל 'סלבודקא', וכשראוהו הרב הסגל היה מופתע מאוד ושאל מיד את רבינו מדוע הטריח את עצמו, הלא ודאי שאם היה קורא לו היה מגיע מיד לביתו! והשיב לו רבינו בפשטות האופיינית לו: "אני הוא זה שצריך אותך ולכן באתי אליך".

"לא גרע מחשב לעשות מצווה ונאנס ולא עשאה"

במהדורה שנייה של 'שקל הקודש' הזכיר רבינו בתוך ההקדמה את מעשה הגניבה שאירע (אבל במהדורה שאח"כ כבר השמיטו את זה) ואת הנדיב שתרם וכו', וז"ל: "הנה בתחילה נדבו להדפסת ספר זה (כאן מציין רבינו את השמות) והם נתנו כל הוצאת הדפוס. אמנם אירע גניבה בעוונותינו הרבים וגנבו כל הכסף, אבל לא גרע מחשב לעשות מצווה ונאנס ולא עשאה דמעלה עליו הכתוב כאילו עשאה, ויה"ר שיעמוד להם זכות זה אמן", עכ"ל.

מאמר 'יין הטוב' שנדפס ב'ארחות יושר'

חתן רבינו הוציא לפני שנים רבות קונטרס 'הבו לה' כבוד' על ענייני תפילה, ושם יש מאמר ארוך בשם 'יין הטוב' בו נקבצו כל ענייני התפילה ממדרשי חז"ל מחכם אחד שליט"א, עי"ש באריכות גדולה. וידוע שהוא מרבינו שליט"א שכתב לו כדי שידפיסנו בספרו, ולאחר שנים רבות כשיצא ה'ארחות יושר' הדפיסו רבינו שם בשינויים מסוימים.

ובשעתו, כשנדפס הקונטרס שאלו לרבינו האם המאמר שם אכן יצא מתחת ידו? והשיב רבינו": "במדרש איכה מסופר על חכמתם של ילדי ירושלים, ומובא שם מעשה בילד שהלך עם סיר מכוסה ושאלו אחד מה בפנים, והשיב לו הילד: "אם אמי הייתה רוצה שתדע לא הייתה מכסה את הסיר"… (רמש"ג)

שונה הלכות

החששות בחיבור ה'שונה הלכות'

ידוע ומפורסם שרבינו הוא מיראי ההוראה הגדולים, ותכונה זו ירש מאביו הגדול זי"ע, ועל כן תמיד כותב בהקדמות לספריו או במכתבים לאחרים שלא לסמוך ע"ז למעשה. ובדרך כלל במשך השנים כשהיו באים לשאלו בהלכה למעשה, אם היה זה דין המפורש ב'משנה ברורה' היה פותח ומראה לשואל, ואם לא היה מצדד לכאן ולכאן (ובחיי אביו סבר רבינו שאסור לו להורות כי אביו שהוא רבו גר כאן, והווה מורה הלכה בפני רבו). ולכן את כל ספריו הגיה ב' פעמים, אבל את ה'שונה הלכות' הגיה שלוש פעמים. ואמר רבינו, שכיון שזה הלכה למעשה הוא חושש מאוד לטעויות, ומטעם זה זהו הספר היחיד שחיבר עם חברותא (הגה"צ רא"צ טורצין זצ"ל וחלק עם חתנו הגה"צ ר"צ גרינהוז שליט"א) כי חשש שמא יטעה ולא יחשבן נכון, וגם נתן לכמה ת"ח גדולים שיעברו ע"ז קודם שהדפיס, והזכירם בהקדמה, וביניהם מרן הגראי"ל שטינמן זצוק"ל וכן הגרש"ב ולדנברג זצ"ל (וכשהיה רבינו מזדמן לירושלים היה נכנס אליו לכולל ללבן העניינים. ועיין בספר 'בינת שמחה' הרבה מכתבים מרבינו אליו בעניינים אלו).

ובאמת השקיע רבינו רבות בספר זה, ובמידה מסוימת יותר משאר ספריו, כדי לברר כל דין ובאיזה נוסח מדויק לכתוב את ההלכה, ובפרט מה שהביא מספרי החזו"א. וניכר ממכתביו להגרי"א זילבר זצ"ל בעמח"ס 'בירור הלכה' שנכתבו עם כל החריפות, ולא במהרה הסכים לשנות תיבה מסוימת וכיו"ב, עי"ש.

ופעם שאלו לרבינו, שבהקדמה לספרו 'שונה הלכות' מודה לכמה אנשים שעברו על הספר, ובתוכם מרן הגראי"ל שטינמן זצוק"ל, ומדוע נתן דווקא לו לעבור על הספר? חשב רבינו רגע והשיב: "אני ביקשתי מכמה ת"ח גדולים שיעברו על הספר, ר' אהרן לייב הסכים לעבור על הלכות שבת, על עצמי לבד לא יכולתי לסמוך אבל הוא ת"ח גדול ואפשר לסמוך עליו. ואחרי שעוד ת"ח עברו על הספר יכולתי להוציאו לאור".

ודווקא לספר 'דרך אמונה' התייחס רבינו פחות כספר הלכה מובהק. ופעם אמר אחד לרבינו: "זכה ספר 'דרך אמונה' שכל העולם מסתכל בו וכולם לומדים בו", ואמר לו רבינו בענוותנותו: "זה שום דבר אלא רק ליקוט בעלמא". ופעם אחרת אמר: "מסתכלים בזה כי יש שם הרבה מראי מקומות על כל עניין ועניין", כלומר רבינו יותר מתייחס לזה כספר ליקוט ופלפול ולא כ'שונה הלכות' שצריך שיקול דעת גדול איזו שיטה להביא ואיך לכתוב וכו' (רמש"ג).

עבור מי נכתב ה'שונה הלכות'

פעם סיפר רבינו: "מעיקרא, לפני למעלה מעשרים שנים כשכתבתי את ה'שונה הלכות' לא חשבתי להדפיסו כלל, כי כתבתי זאת לעצמי לדעת איך להתנהג, ולבסוף סברתי שכן כדאי להדפיסו לתועלת הרבים" (רמש"ג).

ופעם אחרת שמעתי מרבינו שאמר, כי בתחילה כתב את ספרו 'שונה הלכות' לתועלת ילדיו, ועל הדרך נהנים עוד יהודים.

ענוותנותו של רבינו

סיפר הגאון ר' חיים ישראל שפירא שליט"א: "בתקופה שחיבר רבינו את ה'שונה הלכות', כשסיים לערוך הלכות מורכבות היה ניגש מדי פעם לאבי הגאון הגדול ר' יהודה שפירא זצ"ל ומראה לו את מה שכתב, ושואל בהכנעה: 'האם כתבתי טוב? האם הדברים מדויקים?', ולא נתקררה דעתו עד שקיבל את הסכמתו לדברים".

"אסיא במגן מגן שויא"

סיפר הר"א טיגר, שרבינו פעם ביקשו שיגיה את ספרו 'שונה הלכות', ושאלו כמה שכר מגיע לו עבור עבודתו, והוא סירב לקחת ואמר בתמיהה: "וכי אני אקח כסף מרבינו?". אמר לו רבינו, הרי "אסיא במגן מגן שויא" וישלם לו לפי המחיר בשוק. עוד אמר לו, שכיון שזה ספר הלכה צריך לעבור על זה ד' פעמים.

כתיבת מפתח ל'משנה ברורה'

שמעתי שלהגאון ר' אלעזר צדוק טורצין זצ"ל היה 'משנה ברורה' ללא מפתח, ואמר לרבינו שנצרך למפתח. רבינו נטל דף ומיד כתב לו מפתח שלם, וסיפר רא"צ שאח"כ בדק ולא היה חסר כלום.

שליטה מדהימה בכל אותיות התורה

ב'טעמא דקרא' פ' כי תצא הביא רבינו מהגר"א שהטעם שגט נקרא בשם זה, כיון שלא מצינו אותיות ג"ט סמוכות זו לזו בכל הפסוקים. והקשה רבינו, דגם ג"ק ז"ט ז"ץ ס"ץ לא מצאנו סמוכות, עי"ש. ובעידנא דחדוותא נשאל פעם רבינו איך ייתכן לזכור כל אותיות התורה בדרגה נעלה ושליטה מדהימה כזו, וביטל זאת רבינו בענוותנותו מכל וכל ואמר: "חישבתי למשל היכן יש בתנ"ך א"א, ואחר א"ב ואח"כ א"ג, וכן על זה הדרך, עד שעברתי על הכל" (ועיין קידושין (ל.) לפיכך נקראו ראשונים סופרים שהיו סופרים כל האותיות שבתורה וכו').

 'טעמא דקרא' על מגילת אסתר

שמעתי מרבינו, שהטעם שיש ב'טעמא דקרא' הרבה דברים על מגילת אסתר, כיון שכתוב בהלכה לכתוב בפורים רק מענייני המגילה (מפני איסור מלאכה), ולכך נותן לבו יותר בפורים ללימוד המגילה, ומתחדשים לו באותה שעה הרבה דברים. והוסיף רבינו, כי בנו רצה להוציא 'טעמא דקרא' על מגילת אסתר בנפרד, ואמר לו רבינו כי ב"ה כל שנה מתווסף הרבה ולפיכך לא כדאי להוציאו בנפרד.

(מתוך ספר 'הספרים')