א. בערב שבת, מדליקים תחילה נרות החנוכה ומיד אחר כך את נרות השבת, ונהגו לאחר מעט בהדלקת נר שבת, אבל רק כ-10 דקות, כדי שלא לבטל מצות תוספת שבת.
ב. אין להניח את שני סוגי הנרות על אותו מגש, משום "מעלין בקודש ואין מורידין", שלא ייראה שהוסיפו השבת על מספר נרות השבת, וגם שלא יטעו במספר נרות החנוכה.
ג. יש לציין, שנרות שבת, צריכים לעמוד במקום גבוה כדי ליהנות מאורם, ומאידך, את נרות החנוכה מניחים לכתחילה בגובה פחות מי' טפחים כדי שלא ייהנו מאורם.
ד. דעת הגר"ח קנייבסקי זצ"ל (ספר 'דולה ומשקה' עמ' ר"מ) שאף שנר שבת קודם לנר חנוכה [כשאין די כסף לשניהם – שו"ע תרע"ח], הכלל של 'תדיר קודם' אינו אלא בקיום המצוה ולא בהכנה לקראתה.
ה. אשה שהקדימה בטעות הדלקת נרות שבת, שוב אינה יכולה להדליק בעצמה נרות חנוכה, ותבקש מאחר שידליק עבורה, והוא יברך 'להדליק' וכו' והיא יכולה לברך 'שעשה ניסים' וכו'.
**
ו. בהדלקה לקראת שבת יש להקפיד על נרות או שמן שידלקו לפחות חצי שעה לאחר צאת הכוכבים [5:16], ובפרט שמדליקים נרות חנוכה לפני הדלקת נרות שבת [בירושלים, פתח תקוה וטבריה הדלקת הנרות בשעה 4:00 ואם כן צריך שהנר ידלוק לפחות כשעה ורבע].
על כן אין להשתמש, בוודאי לא בערב שבת, אף לא לילדים, בנרות הצבעוניים הקטנים שמוכרים בחנויות [ואפילו לא כששמים אותם בהקפאה בטרם ההדלקה – בדוק ומנוסה] – משום ברכה לבטלה.
ז. אשה שהדליקה נרות שבת, ונזכרה שעוד לא אמרה היום הלל, רשאית עדיין לומר הלל. שאף שמנחה של חול אסורה להתפלל – כיון שתפילת חול היא סתירה לקבלתה את השבת [כשלא עשתה תנאי], אבל אמירת הלל אינה סתירה לקבלת שבת, וכיון שעדיין לא הגיעה השקיעה רשאית לומר הלל.
הערה: בהדלקת נרות החנוכה בערב שבת, מתחיל איסור האכילה לפני ההדלקה מפלג המנחה – 3:32 (הגר"ש דבלצקי זצ"ל בקונטרס ארבעה ספרים נפתחים חנוכה, ט"ו).
ח. בספר 'לקט יושר', כתב: "וזכורני כשהדליקו בערב שבת, אמרו הזמר 'מעוז צור ישועתי' בליל שבת על השולחן עם שאר המזמורים". ובספר 'עוזר ישראל': "וכמדומני, הרבה נוהגים לאומרו בליל שבת, מיד כשחוזרים מבית הכנסת".
**
ט. למדליקים בתוך פתח מול המזוזה, והישארות החנוכיה במקומה מפריעה לעוברים והשבים – אם נרות החנוכה יונחו על מגש שאינו מיוחד לנרות (לדעת הרמ"א), ועל גבי כיסא שצריכים לו בשבת, וליד הנרות יונח דבר של היתר החשוב לשבת, יותר מהנרות, כגון חלה או לחמנייה – אזי לאחר שכבו הנרות מותר יהיה לטלטל את הכיסא עם המגש שעליו מונחת החנוכיה, ועדיף שירימוהו שנים יחד (ראה הליכות שבת להגרא"י מלכא ב, עב).
ההיתר לטלטול הכיסא והחנוכיה הוא רק אם צריכים לאותו מקום שבו עומדת החנוכיה, או שיש חשש שיינזקו ילדים אם תשברנה הזכוכיות, אבל לא כדי שלא תיגנב או תישבר החנוכיה (עי' שו"ע שי"א, ח).
מותר לומר לגוי, לאחר שדלקה החנוכיה שיעור ההדלקה, לטלטל את החנוכיה ולהניחה במקום אחר. לא מיבעיא כשכבר כבו הנרות, אלא אפילו שעדיין הם דולקים. אלא שכשדולקים בשמן, יש לומר לגוי ללכת בזהירות כדי שלא יכבו הנרות ושלא יתקרב השמן לפתילות (עי' רמ"א רע"ו, ג ובמשנ"ב).
**
י. בצאת השבת [השנה פרשת וישב בירושלים – 5:15] יש שנהגו להדליק בזריזות נר אחד לפחות [של התוספת לחיוב] בחנוכיה, ועושים הבדלה ואז ממשיכים בהדלקה. אולם המנהג שנתפשט בארץ ישראל, שבבית הכנסת מדליקים תחילה את החנוכיה [משום פרסומי ניסא] אבל בבית תחילה מבדילים בזריזות ואז מדליקים החנוכיה. ורצוי, אם אפשר, להכין הנרות למוצ"ש מערב שבת.
יש לציין שהנוהג כרבנו תם [- 5:52] גם במוצאי שבת חנוכה, לא משנה ממנהגו, ורק בהגיע הזמן מבדיל ומדליק הנרות.
יא. הבאים להתארח לשבת חנוכה ובמוצאי שבת עתידים לשוב לביתם, כתבו הגרש"ז אויערבך (הליכות שלמה חנוכה עמ' רע"ט) והגר"ע יוסף זצ"ל, שאינם חייבים מיד בצאת השבת לצאת לביתם, אלא מכיוון שכאן היו בשבת, עדיין זה מקומם להדלקת הערב, אף שבמשך הערב ישובו לביתם, ובפרט כאשר ההורים או סבא וסבתא עורכים מסיבת חנוכה או מלווה מלכה, וההישארות במקום היא רצונם וכבודם.
וכך הורה גם כן מרן החזון איש זצ"ל להגאון רבי חיים קנייבסקי זצ"ל שבבחרותו למד בישיבת לומז'ה בפתח תקוה, וכאשר בא לבית אביו מרן הסטייפלר זצ"ל לשבת חנוכה, במוצאי שבת מיד רץ לתחנת האוטובוס לפתח תקוה כדי להדליק בישיבה, ופעם ראהו דודו החזון איש, ואמר לו: מדוע אתה רץ? כאן היית בשבת, כאן אכלת וכאן ישנת, ובינתיים זהו מקומך, תדליק כאן הנרות, הישאר חצי שעה תשיר זמירות, וסע לשלום לישיבה (שלמי תודה עמ' ר"ח).
יב. וכך גם פסק מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל לחתן וכלה שמתחתנים בימי החנוכה, לאחר צאת הכוכבים, כנהוג, ושאלו האם מיד לאחר החופה עליהם לעזוב האורחים ולנסוע לביתם החדש ולקיים שם 'נר איש וביתו'? וענה: "עד החופה כל אחד שייך לבית הוריו, ושם היו עד לקראת החופה, על כן יוצאים ידי חובת ההדלקה הערב בבית ההורים".
אבל כשהחופה נערכת בשעות היום, הורה הגרש"ז אויערבך זצ"ל שהחתן והכלה ילכו אחר החופה לבית מגורם החדש, ויאכלו שם סעודה קלה כדי לקבוע דירתם, וידליק החתן נרות חנוכה ויחזרו אל חתונתם (ספר נישואין כהלכתם פרק ט"ז הערה 130)
**
יג. סופגנייה בשבת.
- זהירות במיוחד בשבת (של חורף) מסופגניות חלביות.
- מותר לחמם סופגנייה על גבי כלי [אין בישול אחר בישול], ואפילו תפשיר הריבה שבתוכה, שהרי נבלעת בתוך הבצק.
- מותר לפזר אבקת סוכר דק נקי אפילו בעזרת מסננת [שאינו בורר בין אוכל לאוכל].
- מותר להספיג יתרת שמן שבסופגנייה לתוך נייר סופג [חתוך מערב שבת] או לתוך טישו חד-פעמי כדברי המשנ"ב בשם החיי אדם לעניין הספגת שמן מה'לוקשין' שהולך לאיבוד ואינו אלא לתיקון המאכל.
- האוכל סופגנייה מטוגנת בסוף סעודה לקינוח – ודאי שמברך עליה מזונות.
יד. הסביבון בשבת: סביבונים המאירים או משמיעים קולות – הינם מוקצה ויש להצניעם קודם השבת. אם הוצאה הסוללה לפני שבת – מותר לשחק בסביבון בשבת. ויש לציין, שעפ"י החיי אדם אין לשחק בשבת בסביבון כשמונים נקודות במהלך המשחק – שמא יכתבום.