"ויקחו לי תרומה" (שמות כה ב)
מרן הגרי"ז מבריסק זצ"ל היה ידוע בדקדוקיו העצומים בענייני ממונות. היה מקפיד ביותר שלא ליהנות בשום פנים מכספים שהגיעו אליו כצדקה, ורק כאשר נודע לו בבירור שהם ניתנו כ'מתנה' ללא צד של צדקה, ניאות להשתמש בהם. ומטעם זה היו מונחים אצלו כספים רבים שחשש להשתמש בהם.
פעם נשלח רבי יוסף ליס להעביר להגרי"ז סך שלוש מאות ועשרים דולר ששלח נגיד אחד משוויץ. לימים, כשהזדמן שנית אצל הגרי"ז, הזכיר לו הגרי"ז שאותו ממון עדיין צרור אצלו, מחשש פן אלו מעות צדקה. מיהר רבי יוסף ליס לשלוח לנגיד להודיע לו שיכתוב במפורש שאלו הן מעות מתנה.
הלה מיהר לעשות כן, אבל כיון שהחוק הישראלי אסר שימוש במטבע זר, שלח לו ברמז: "ובענין הש"ך בהלכות צדקה, הרי הם מתנה גמורה" [ש"ך הוא בגמטריא מספר שלוש מאות ועשרים, רמז לכסף ששיגר לו]. רבי יוסף מיהר אל הגרי"ז עם המכתב, וקיווה שבכך תנוח דעתו.
לימים שוב הזדמן אצל הגרי"ז ושוב עלה עניין הכסף, ואז אמר לו הגרי"ז: "המעות עדיין מונחות אצלי צרורות". הזכיר לו רבי יוסף ליס את מכתב ההבהרה ששיגר הנגיד, והרב מבריסק השיבו: הרי בכל זאת מוזכר בלשונו "הלכות צדקה"…
(במשנת רש"י, מתוך 'טללי אורות' מהדורת שנים מקרא)