פעם נפלה אימי בבית, ושברה את ידה בצורה קשה, סיפר הרב חנניה צ'ולק. היא רצתה להוריד את הכביסה מהחבל, כדי שבעלה לא יצטרך להתעסק בכך, אבל כל הזזה של היד מסבה לה כאבים חזקים מאוד. נועצת היא את שיניה בכביסה, ובצורה זו מורידה מן החבל עם השיניים, בגד אחר בגד..

"הבו לכם אנשים חכמים ונבונים"   (י"ג ד')

 לאשת-ת"ח יש, כידוע, חלק גדול מאוד בתורתו של בעלה. ההתמסרות שלה אליו, והמאמצים שהיא עושה על-מנת להסיר ממנו את כל הטרדות היומיומיות וענייני העולם, ונוטלת את עול הקמח על צווארה – יפתחו בפניה את שערי גן עדן, וגם היא תזכה להתענג שם מתורתו של בעלה.

הגאון רבי יעקב גלינסקי סיפר מעשה שהיה לו באמריקה, כאשר התדפק על דלתו של אחד הגבירים הנודעים, וביקש להתרימו עבור כמה ישיבות ומוסדות תורה. הגביר, שהיה אחד התורמים הקבועים של הגר"י גלינסקי, קפץ הפעם את ידו, וסירב לתרום, ואמר בנחרצות: 'לא אתרום ולו אגורה אחת'.

הרב גלינסקי היה מופתע, ולא ידע מה הסיבה שהביאה לסירובו החד משמעי של הגביר, אבל יותר מאשר עצם הסירוב, התפלא הגאון שליט"א מהמשפט הנוסף שהשמיע בפניו הגביר.

לאחר שהודיע, וחזר והודיע, שלא יתרום, אמר הגביר: מה אתה חושב לך, שלא שמעתי את "כן יתן לידידו שנא"?…

הרב גלינסקי שומע, ואינו יודע על מה הגביר הזה מדבר… ומי יודע, אולי השתבשה עליו דעתו…

עד שהואיל האיש וניאות להסביר במה מדובר.

 

בדיוק עכשיו הסתיימו 5 השנים

אתמול בלילה, הוא פונה ואומר להגר"י גלינסקי, נשאת, כבוד הרב, דרשה לפני אלפי נשים, באחד האולמות הגדולים ביותר בעירנו. פנית אל הנשים ועודדת אותן לסייע לבעליהן בלימוד התורה, וכה אמרת להן:

'היודעות אתן, נשים יקרות, מי הוא הזוכה להיקרא ידידו של הקב"ה? – אתן עצמכן, אם תסייעו לבעליכן ללמוד. וכך נאמר בגמרא (יומא, דף ע"ז עמוד א'): 'מאי "כן יתן לידידו שנא" (תהילים, פרק קכ"ז פסוק ב'), אמר רבי יצחק, אלו נשותיהן של תלמידי חכמים שמנדדות שינה בעולם הזה, וזוכות לעולם הבא', וכו'

אגלה לך, הרב גלינסקי, שבאולם ישבה אישה אחת, בתו של אדם עשיר, שאביה סיכם עם בעלה שבמשך 5 שנים יהיה סמוך על שולחנו, ולאחר מכן יכנס אף הוא, החתן, לעסקים של השווער.

והנה, בדיוק בשעה שבה אמרת אתמול את הדרשה לפני הנשים, הסתיימו 5 השנים הללו, והחתן היה אמור להיכנס לעסקים, אבל אשתו שישבה באולם הגדול, ושמעה את דבריך, באה אל אביה ואמרה לו:

'אבא, האם אתה חושב שאהיה מוכנה למצב כזה שמעתה ואילך יפסיקו לקרוא לי בשם ידיד של הקב"ה? בשום אופן אינני רוצה שכך יהיה'!

 

עד עכשיו אני מתרגז…

הבת הודיעה לאביה נחרצות שבעלה ימשיך גם ימשיך ללמוד, אפילו שבני הזוג לא יקבלו מעתה כל תמיכה ממנו. הדבר הרגיז מאוד את האבא, אבל כמובן שלא היתה לו שום ברירה אחרת…

עכשיו פונה הגביר אל אורחו, הגר"י גלינסקי, ואומר לו: אתה יודע מי הוא האדם העשיר הזה, שבתו החליטה שבעלה ימשיך ללמוד?

-אני הוא, ולא אחר!

ועד עכשיו אני מתרגז מהודעתה של בתי, אמש, לאחר ששמעה את השיחה שלך על הפסוק 'כן יתן לידידו שנא', ואתה רוצה שעוד אתרום לך כסף?

הגר"י גלינסקי שמע את הדברים, וכדרכו בקודש סלל מסילות לליבו של האיש, ושכנע אותו שגם לו יהיה כדאי שביתו תיקרא 'ידיד' של הקב"ה…

בסופו של דבר הסכים בעל הבית להמשיך ולתמוך בחתנו, וגם הרים תרומה נכבדה למוסדות התורה.

 

* * *

מה עדיף: ללכת לכולל ביום שישי, כדי ללמוד יותר טוב, או להישאר לעזור בבית?

הגיעה אלינו שאלה כדלהלן. אברך לומד כל השבוע בכולל בהתמדה רבה, וכשמגיע יום שישי ואין לו סדרים קבועים חלה אצלו התרשלות בלימוד. הוא מעוניין להתחיל ללמוד בכולל יום שישי, אבל אשתו אומרת לו שהיא זקוקה לעזרתו בבית, בשמירה על ילדיו הקטנים.

'אני מכינה את השבת, וקשה לי גם לשמור על  הילדים', טוענת הרעיה, ומבקשת מבעלה שילמד בבית, ואז יוכל גם לשמור על הילדים הקטנים.

כשניסה להסביר שסוג של לימוד כזה אינו איכותי כמו בבית המדרש ובכולל, השיבה האישה ואמרה שהיא אינה רוצה לגרום ח"ו לביטול תורה באיכות, 'אבל אני מציעה שתלך לשאול רב כיצד לנהוג, ומה שיורה הרב מקובל גם עלי', אמרה, והוסיפה- מתוך אמונה של אישה כשרה – שאם הרב יאמר שבעלה ילך לכולל, היא תתאמץ לעשות את שני הדברים יחד, להכין את השבת ולשמור על הילדים.

האברך בא אלינו ושאל כיצד עליו להתנהג, האם לצאת לכולל ביום שישי כדי ללמוד באיכות גבוהה יותר, או שמא להישאר וללמוד בבית, אף שהלימוד שם הוא באיכות פחותה?

והנה, הגמרא במסכת מגילה (דף כ"ג עמוד א') אומרת שבקריאת התורה ביום טוב יש חמישה קרואים, ביום הכיפורים ששה, ובשבת שבעה, אין פוחתין מהן אבל מוסיפין עליהן.

ובגמרא נאמר הטעם לחמישה קרואים ביו"ט, כיון שמאחרין לבוא (מפני שטורחין בהכנת הסעודה), וממהרין לצאת (משום שמחת יום טוב). וכתב היעב"ץ: 'ואע"פ שאין הכנת הסעודה ממלאכת האנשים, שהאישה אופה ומבשלת, כדתנן בכתובות (דף נ"ט עמוד ב'), ונשים אינן באות לבית הכנסת, יש לומר שצריכים האנשים לשמור הבית, ובעוד נשותיהם עוסקות בצרכי הסעודה גם צריכות סיוע אנשיהם'.

מבואר איפוא שכאשר האישה מכינה צרכי הסעודה, מוטל על בעלה לשמור על הילדים כדי שהיא תוכל להתעסק בצרכי הסעודה, אף שזה מביא למיעוט הקריאה בתורה.

וכך יש לנהוג גם בשאלה הנ"ל. על הבעל להישאר בבית ולעזור לאשתו בשמירת הילדים, אף שזה יביא למיעוט הלימוד באיכות.

 

 כדי שאשתו תוכל לנוח

ואגב נציין כאן סיפור מופלא. אל שמחה משפחתית שערך מו"ח מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל לאחד מצאצאיו, הגיע הגאון רבי אליעזר גולדשמיד זצ"ל, ובין שני הגאונים התפתחה שיחה אודות המבחן לדיינות שנערך באותו יום.

בין היתר סיפר הגר"א גולדשמיד למו"ח על דבר פלא שהיה באותו מבחן, כאשר אחד הנבחנים (שלבסוף נעשה לאחד מגדולי הדיינים) הגיע למבחן עם 10 ילדיו…

לפליאת הנוכחים, הסביר שהביאם לכאן כדי שאשתו תוכל לנוח. ואם חשבנו שהדבר הפריע לו בכתיבת המבחן, הרי שהגר"א גולדשמיד סיפר שהוא היה הראשון שסיים, ותוצאות המבחן שלו היו הטובות ביותר. הרי לנו שאפשר ללמוד ולהתרכז וגם לשמור על הילדים…

וראוי לבעל ללמוד בבית בקול, וכדברי הגמרא בעירובין (דף י"ח עמוד ב') 'כל בית שנשמעים בו דברי תורה בלילה, אינו נחרב'. וכתב ב'בן יהוידע' שעיקר הסגולה הוא שהאישה תשמע את דברי התורה.

שהרי האישה היא עיקר הבית ופטורה מת"ת, ולכן האדם העוסק בתורה בבית שבו נמצאת אשתו, אף שהיא לא לומדת אבל היא שומעת, וגם כשהיא ישנה, נשמתה שומעת, וגם כשלא מבינה, נשמתה מבינה.

אמנם הסגולה שנאמרה בגמרא היא בלילה, אך לדברי ה'בן יהוידע' הרי הסגולה הזאת טובה גם ביום, כשאשתו תשמע את דברי התורה של בעלה הלומד.

 

כדי להקל על בעלה, נעצה אמו של הרב חנניה צ'ולק את שיניה בכביסה, וכך הורידה אותה מן החבל

בימי ה'אבל' על מרת א. צ'ולק. סיפר לנו הבן, יבדל לחיים הרב חנניה, על מסירותה של אמו לתורתו של בעלה, שהגיעה לשיאים כבירים. במשך כל חייה, מספר הרב חנניה, השתדלה אימי להסיר מעל אבי שליט"א את כל דאגות העולם הזה, כדי שיהא באפשרותו לעסוק בתורה בשלוה ובמנוחה.

פעם נפלה אימי בבית, ושברה את ידה בצורה קשה. היא ידעה שעוד מעט יקחוה לבית חולים, והיא תעדר מן הבית. כיון שכך, העיפה מבט על הנעשה מסביב, וסידרה את כל מה שהיה ביכולתה לסדר, 'רק כדי שאבא לא יגיע מבית המדרש, ויצטרך לסדר את הבית'.

והנה, ממשיך הרב חנניה, מבחינה אמא בכביסה התלויה על החבל. היא רוצה להוריד את הכביסה, כדי שבעלה לא יצטרך להתעסק בכך, אבל כוחותיה אינם עומדים לה. כל הזזה של היד מסבה לה כאבים חזקים מאוד.

אבל מה עושים אם אחרי הכל היא אינה רוצה שבעלה יצטרך לעבוד? – נועצת מרת א. צ'ולק את שיניה בכביסה, ובצורה זו מורידה אותה מן החבל, בגד אחר בגד. עם השיניים.

לדרגה כזו יכולה להגיע אישה המרגישה בכל נימי נפשה שתורתו של בעלה, היא שעשועיה. כשהיא מסייעת לו ללמוד, השמחה מציפה את ליבה. המשימה שתוארה לעיל קלה היא אפוא בעיניה, וכל חפציה לא ישוו בה.

ואגב, הרב צ'ולק סיפר לנו עוד דבר מופלא. כאשר אימי שהתה בבית חולים, עלה פעם לחץ הדם שלה במאוד מאוד, עד כדי כך שהרופאים הזעיקו אותי בבהילות.

והנה, כאשר הגעתי למיטתה, והחילותי ללמוד דף גמרא, ירד לחץ הדם בצורה דרסטית. כאשר הפסקתי לרגע, עלה שוב מד-הלחץ. אין זאת אלא שדברי התורה גרמו לה לרוגע נפשי, והחיו אותה פעם אחר פעם. ויהי הדבר לפלא

(מתוך 'שמחה בבית' בעריכתו של הרב משה מיכאל צורן)