"וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים" (שמות כ"ב, כ')
מרן הגר"נ קרליץ שליט"א רואה בהתעסקותו בענין הגרים זכות עצומה. גם כשהפסיק לבוא לבית הדין עקב חולשתו, לא ויתר על השתתפותו הפעילה במושבי הגירות של בית הדין. רבנו נוהג לעשות בעצמו את ה'מי שברך' וקריאת השם לגרים. פעם קרה שגיורת אחת התאחרה, ורבנו המתין לה עד שתגיע. ניסו לשכנעו שהפעם יעשה דיין אחר את ה"מי שברך", כיון שרבנו מיהר מאוד. אך רבנו התעקש להמתין, והסביר: "אם ייוודע לה שלכולם עשיתי 'מי שברך' ולה לא, תהיה לה מזה חלישות הדעת".
פעמים רבות במעמד ה'מי שברך' וקריאת השם אמרו הגרים שהם עדין לא החליטו איזה שם הם רוצים, וביקשו מרבנו שיחליט עבורם. כשאמר את הצעתו, התפלאו הגרים ומלויהם לגלות שזה בדיוק השם שהם חשבו לבחור.
שנה אחת בשבוע שלפני יום כיפור באו לבית הדין כמה גרים שכבר אחזו לאחר כל שלבי הבירור הסופיים. רבנו התאמץ מאוד לקים את הגירות לפני יום כפור, אע"פ שהיה שומר על כוחותיו לפני יום כפור. דייני בית הדין הגאונים שליט"א שאלוהו מדוע הוא מתאמץ כל כך, הרי אפשר להמתין ולגיירם גם לאחר יום כפור! נענה רבנו והשיב בהתרגשות רבה כשדמעות בעיניו וקולו נשנק: "הרי כלל ישראל זקוק כעת לזכויות, והרי גרים אלו הם בלי חטא! כמה זכויות זה מוסיף לכלל ישראל…"
היה דבר פלא בתקופת האינתיפאדה, שערבים פוצצו אוטובוסים ברחובות ירושלים, והיו הרוגים רבים – מאידך התרבה מספר הגרים שהתגיירו. באחת הפעמים שהיה רבנו בדרכו לגירות, פנה אל הגאון רבי ישראל ויזל מדייני בית הדין לגירות, ואמר: "תראה מה קורה, מצד אחד עם ישראל סובל כל כך הרבה צרות, ומצד שני מתרבים עוד ועוד גרים מכל קצוות תבל שרוצים להצטרף אל עם ה', הלא דבר הוא"!
ומעשה היה בגיורת אחת שלפני שהתגיירה היתה נשואה עשר שנים והרופאים אמרו לה שלא תוכל לזכות לזש"ק. לאחר שהתגיירה אצל רבנו ביקשה ברכה. אמר לה רבנו: "הרי על גר נאמר כקטן שנולד דמי. אם כן כל הבעיות שהיו קודם אינן שיכות לעכשיו", ובירכה שיהיו לה ילדים. כעבור שנה נולד לה ילד, והיא באה אתו לקבל ברכה מרבנו.
('נשיח בחוקיך' מתוך 'הליכות שני')