סיפר נכדו של מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, הרה"ג ר' אריה אלישיב שליט"א: "מן המפורסמות היה ריכוזו העצום של זקני בשעה שעסק בתורה. לעיתים נראה היה כישן, אולם כאשר הבחנו שבידיו הוא עושה תנועות קלטנו שהוא פשוט שקוע בעיון עמוק. לעיתים אף היו רעשים סביבו והוא לא הבחין בהם, מרוב שצלל כל כולו בתלמודו.
"זכורני שבמשך עשרות בשנים כאשר התעמק ברעיונותיו אחז בין אצבעותיו כדור קטן של שעווה. את הכדור היה עושה בעצמו מפעם לפעם משיירי נר ההבדלה, הוא היה מוציא את הפתילה מהנר שנותר, ומשיירי השעווה היה עושה כדור קטן שבו היה אוחז וממוללו בין אצבעותיו בשעת התעמקותו, כך עד שנותיו האחרונות. בני הבית היו רוחשים חשיבות ל'גולות' הללו בהן השקיע זקני את כל חושיו שעה שהיה מופשט מהעולם ומונח לגמרי בתוה"ק.
"פעם העזתי ושאלתי את זקני מאין מקורו של המנהג הזה. להפתעתי, השיב לי: 'את העצה הזאת קיבלתי מהרבי מוויזניץ ה'אמרי חיים' זצ"ל'…
"לאחר בירור, שמענו מהמשב"ק רמ"א מוזס הי"ו כי הדבר היה כשהרבי שהה בנתניה בשנת תשכ"ד, היה זה לאחר ה'סטרוק' שעבר והרופאים יעצו לו להפעיל את ידו שנפגעה מעט בשיתוק. הרבי היה יושב כששרעפיו עמוק עמוק מי ימצאם, ובתוך כך אחז ומולל בין אצבעותיו כדור שעווה קטן שהכינו עבורו. באותה תקופה נפש במקום גם זקני, וכאשר נפגשו יחדיו יעץ הרבי לזקני את העצה הזאת כסגולה לריכוז".
(הרב יעקב הייזלר, 'המבשר תורני' מטות מסעי תשע"ג)