"והחלק השני שהוא הריבוי, הוא עבור גבול די הסיפוק אל התוספת אשר אין צורך בה לאדם, כמו הריבוי מן המאכל ומן המשתה" (שער עבודת האלקים פ"ד)
כל ימיו נזהר מרן הגרמ"י ליפקוביץ זצ"ל לקדש עצמו ולפרוש מכל דבר שאין בו מן ההכרח לקיום הגוף. כבר בבחרותו בשנת תרצ"ו נמצא בין הקבלות שקיבל על עצמו: "להפסיק רגעים בסעודה", וברשימה אחרת רשום: "להפסיק באמצע הסעודה פעם אחת ביום 5 דקות וילמוד תורה".
פעם העיד על עצמו שאכל גלידה פעם אחת בימי חייו קודם גיל בר מצוה, וראה שזה מאכל שבא לתענוג ופרש מכך. כך כל ימיו לא שתה שתיה מתוקה מלבד כוס התה שהיו מכינים לו בשיעור בבית הרב שכטר. גם לא אכל שום מיני מזונות, מלבד פעמים בודדות שהיה צורך מיוחד בכך.
סיפר נכדו הגאון רבי משה חיים קורלנסקי: זכורני פעם שהגיש הרב טובי' שכטר מזונות ומשקה לאחר תפילת מעריב ביא"צ של אמו ע"ה, ומורינו ראש הישיבה רמי"ל זצוק"ל טעם מהמזונות לכבודו של הרב בעל הבית, והיה הדבר חידוש בעיני, לאחר שזה שנים שהנני בביתו ולא ראיתיו מעודו לאכול מזונות, אפילו שהיו בביתו באופן קבוע מיני מאפה, ואותנו הנכדים זירז תמיד שניקח מהם.
וזה לימוד גדול לכשעצמו, שגם בדברים שנהג בהם, אבל כשהדבר היה נוגע לכבוד הבריות וכדו' דחה את הנהגתו בזה. וכן פעם אירח בביתו בשב"ק תלמיד יתום, והנה בתוך הסעודה הבחינה הרבנית כי הוא טועם קצת מהמשקה המתוק שעמד על השולחן, והביעה את פליאתה בפניו, כי ידעה שהוא אינו נוגע בזה אפילו שבכל שב"ק היה מונח על השולחן. ונענה לה: לקחתי קצת כדי שיהיה לאורח הרגשה נעימה לקחת לעצמו.
היה מעדיף תמיד לאכול לחם יבש שאחרים כבר לא היו רוצים לאכול. פ"א הכינה הרבנית צלחת תפו"א מרוסק כדי לבשלו, והוא סבר שהניחה הצלחת לפניו כדי שיאכל, ואכל. ואמר לה אח"כ שהצנון היה מאד טעים.
פעם אמר לאחד הנכדים שלא אכל מאכל מסויים כשסעד אצלו: אין אצלנו דבר כזה ש'אני לא אוהב'. אם המאכל כשר – אוכלים. כשהציעו בפניו לשתות קפה כדי להעלות את הלחץ דם, אמר שאינו מעונין בכך כיון ששמע שזה משקה שיש שמתמכרים לזה ואינו רוצה להיות מכור לשום דבר בעוה"ז.
לא רק בעניני אכילה נהג כך, אלא בכל הדברים, וכמו שעד אחר שנות הזקנה שעבר את גיל הגבורות ונחלש, לא היה נשען אף פעם על משענת הכסא. ובשיעור בישיבה רק בשנות התשעים לחייו הסכים שיחליפו את הכסא הרעוע והמט להישבר עליו היה יושב במשך עשרות שנים.
(מוסף שבת קודש פרשת שלח תשע"ב)