וַיְהִי כִּרְאֹת אֶת הַנֶּזֶם וְאֶת הַצְּמִדִים (בראשית כד, ל)
וברש"י: "אמר עשיר הוא זה ונתן עיניו בממון".
"אמת לאמיתה"
"כל אורחות ה' חסד ואמת" (תהילים כה, י), הסבא מסלבודקה זצ"ל, זקנו של רבי נתן צבי פינקל זצוק"ל, היה מרבה להביא פסוק זה, בו מבואר שמידות החסד והאמת אינן מידות נפרדות, אלא היינו הך. כך גם נאמר בפסוק: "תתן אמת ליעקב חסד לאברהם", כי שתי המידות חד הן, רק חסד הנובע ממידת האמת ראוי להיקרא חסד. חסד שסותר את האמת אינו חסד, אלא להיפך.
ככל שרבינו היה כל כולו חסד, נתינה והשפעה, סלד מכל דבר שהיה בו ריח של חוסר אמת. הוא היה כה דבוק לאמת עד שכאשר שמע דבר שקר, לא נזקק לומר שאינו אמת, ראו זאת על פניו.
ביקשו ממנו פעם לחתום על עניין שיכול היה לעזור מאד לישיבה בהשגת תקציבים. המסמך לא היה חלילה שקרי, אלא שגם אמיתי לגמרי לא היה. רבינו, במידת האמת שהיתה לו, היה נחרץ שלא לחתום בשום אופן על מסמך זה. פעם, הגיע תקציב ממשלתי של מיליון שקל לישיבה מאחד ממשרדי הממשלה, תקציב שסודר על ידי אחד העסקנים שעמל שנה שלמה להשגתו. כשהתברר לרבינו שהיתה שם התחכמות קטנה בהצהרות, לא הסכים בשום אופן לקחת את הכסף, באומרו תור.
סיפר הג"ר צבי פרצוביץ, שאירע פעם, שאביו של אחד התלמידים תרם לישיבה סכום עצום של חצי מיליון שקל, אולם היתה בפיו בקשה צנועה עבור בנו, תלמיד הישיבה. מילוי הבקשה היה נתון בידי אחד מראשי הישיבה, שהיה אחראי על אותו בחור. ניגשו לרבינו, וביקשו שישפיע על הרב האחראי שיסכים למלא את בקשתו של אותו הורה, כדי שתהיה תועלת לישיבה, אך רבינו הגיב בנחרצות: "את התפקיד הזה נתתי לו, לא אתערב בהחלטותיו כמלוא נימה, גם אם קיים שיקול של חצי מיליון, ואפילו מיליון. לא אתערב".
מטבעו אהב רבינו לשמוע הרבה דעות בעניינים שעסק בהם, וכפי שנאמר: "תשועה ברוב יועץ". אולם בסופו של דבר, אחרי שמדד היטב בפלס שכלו את כל הדעות, החליט מה ואיך לעשות על פי אמת, ואז היה עומד על דעתו כצור חלמיש. את פני המתנגדים והכועסים קיבל בחיוך ובהבנה, ואף דאג לרצותם, אולם מהאמת לא הסכים לזוז.
(מתוך "בכל נפשך" – תולדות רבי נתן צבי פינקל זצוק"ל)