"וכתבתם על מזוזות ביתך" (י"א כ')
…חובה על כל מנהיג להקפיד לשמור בעצמו על ההלכות, ולא רק לעורר אחרים לקיימם.
בדרך הלצה אמרו בענין זה, שבקריאת שמע ישנה הלכה (ברכות טו ע"א):
"הקורא את שמע ולא השמיע לאזניו – לא יצא". יש לפרש זאת כך: אם אדם אומר לאחרים קריאת שמע, ומוכיח אותם על הכתוב שם: "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך", "ושננתם לבניך", "וקשרתם לאות על ידך", "וכתבתם על מזזות ביתך ובשעריך" – אבל 'לאזניו' דהיינו: לעצמו, לא השמיע זאת – לא יצא… הריהו בגדר "נאה דורש ואין נאה מקים".
לא רק בהלכות כך, אלא גם בדברי מוסר-
כשחכם או מנהיג קהל מוכיח את קהל עדתו, ואינו משמיע את הדברים לאזניו… הריהו בגדר 'לא יצא'.
לאחרים הוא אומר: תאכלו רק דג מלוח ולחם שחור, והוא מתענג על סעודות מלכים וארוחות גורמה… להם הוא מורה: תגורו במרתפים, לא משנה עוד חלון או פחות חלון, ולעצמו הוא בונה בתים וגר בארמונות פאר … זהו קורא מוסר ולא משמיע לאוזניו את הדברים!
לפיכך פנה משה רבנו קודם כל 'לראשי המטות', ורק אחר כך 'לבני ישראל'.
רבנו יוסף חיים סיפר, שפעם הגיע לבגדד רב אשכנזי מאירופה. שאלוהו: 'מי כבודו' ? ענה: 'אני המוכיח מפראג'. באותם ימים היה לדרשן של פראג שם גדול מאד, ומאחר שאנשי העיר מעולם לא ראוהו – האמינו לאיש, כבדוהו בכבוד גדול ובקשו שיישא לפניהם מדברותיו. שמש בית הכנסת הודיע לציבור, כי מחר ביום השבת, בשעה אחת עשרה, תתקיים דרשה מיוחדת מפי האורח הדגול שהגיע מחוץ לארץ – המוכיח מפראג, ובשעה היעודה התמלא בית הכנסת מפה לפה.
ביו הנוכחים היו כמה אשכנזים נוספים, סוחרים שנקלעו למקום, אחד מהם הכיר את המוכיח מפראג, ותכף ומיד כשראה את הדרשן ידע שאין הוא האדם שהוא מתיימר להיות. פנה ושאל אותו: "מפני מה קראת לעצמך המוכיח מפראג?"
אמר הדרשן: "מוכיח אינו רק מלשון 'תוכחה' אלא גם מלשון 'הוכחה'. לי יש הוכחות כיצד יש לנהוג בעולם הזה. הייתי עשיר גדול, הסתובבתי בכל העולם, הגעתי אפילו לאמריקה הרחוקה, שהמסע אליה הוא ארוך ומסוכן ונמשך שלושה חודשים בים הפתוח, ובו שודדי ים וסערות מאיימות. ראיתי תענוגות מכל העולם כולו, ראיתי עשירים מקצה העולם ועד קצהו. במו עיני פגשתי אנשים שבעים ומאושרים שברגע אחד חלו במחלות קשות, אלו חיים יש להם? אין להם בית ואין להם משפחה.
ואני עצמי – היו לי חמישה עשר כרמים שהכניסו לי בשנה מליונים, עשרים שדות של זריעה שהכניסו לי כך וכך, שלושים אלף ראשי צאן ומאה פרות שאפשר היה לפרנס מחלבן תריסר משפחות מטופלות בילדים, מאה חנויות ועשרים ספינות, ממון בבנק במזומן וכסף זמין בכיסי, מניות ממשלתיות רבות…
והנה גז עושרי ונעלם, אין לי כלום, אני עני ואביון המחזר על הפתחים ואין לי אפילו סעודה אחת, ערום כביום היולדי .
הביטו בי וראו כי לא לאורך ימים החוסן , עושרנו משול לחוט השערה, וכל היקום אשר תחת רגלינו משול כחרס הנשבר וכחלום יעוף! גלגל חוזר בעולם, בן רגע הקב"ה משפיל גאים ומגביה שפלים!
אינני מדבר סתם באויר, יכול אני לתת 'קבלות' על כל מה שאני אומר. ואם כך, כלום איני ראוי לתואר 'המוכיח מפראג'?! אמנם איני דרשן ולא בן דרשן, אך בן העיר פראג אנוכי, ובני עירי כולם השתאו על מה שקרה איתי ולמדו מוסר, לפיכך קראתי לעצמי 'המוכיח מפראג'!"
נשאו הדברים חן בעיני ה"בן איש חי", ומצא אותם אמיתיים ונכונים, עד שכתב אותם בספרו "עוד יוסף חי".
האומר מוסר לאחרים, צריך קודם להשמיע את דבריו לאוזניו שלו!
דרשני המוסר הטובים ביותר והמנהיגים הראויים ביותר, הם אלו שחוו את הדברים בפועל, ונוהגים למעשה כפי שהם מדברים.
(מתוך הספר 'דורש ציון' פרשת מטות)