ובערת הרע מקרבך כב כד
אל הגאון הצדיק רבי משה אריה פריינד זצ"ל גאב"ד העדה החרדית ניגש פעם אדם אחד, והתפאר בפניו שהוא טורח כל יום והולך מברית מילה לברית מילה, כי ידוע שההשתתפות בברית מילה היא סגולה לכפרת עוונות, ולכן הוא טורח כל כך כדי לזכות לכפרת עוונותיו. אמר לו רבי משה אריה: יש לי עצה עבורך לזכות לכפרת עוונות גם מבלי לטרוח לצאת מן הבית ולהסתובב כל היום ממקום למקום, אתה יכול להישאר בביתך ולעשות תשובה, כי תשובה היא סגולה לכפרת עוונות…
***
איש אחד בא אל הרה"ק מקוצק זי"ע, והתאונן לפניו "אני לקוי במידת הגאווה, וברצוני לחזור בתשובה, הוריני נא דרך קשה לחזרה בתשובה וחטאי יכופר". הרבי הורה לו לשבת ולהמתין מעט.
חלפו כמה דקות ואל החדר נכנס יהודי נוסף שהתחנן לפני הרבי בדמעות שליש "אנא רבי תעזור לי בהוצאות הרבות לנישואי בתי", פנה הרבי אל היהודי היושב בחדר זה שאמר שהוא לקוי במידת הגאוה וביקש ממנו שיתן לעני הזה מתנה הגונה לצורך נישואי בתו, "רבי" הזדעק האיש, "והרי אין לי אפילו פרוטה אחת!". חלפו עוד כמה דקות ואל החדר נכנס יהודי נוסף ובפיו שאלה הלכתית מסובכת, "נו", פנה הרבי אל הגאוותן, "ענה לו תשובה על שאלתו", ושוב הזדעק האיש "רבי, הן מימי לא למדתי סוגיא זו, וכיצד אשיב לו תשובה". חלפו עוד כמה דקות ויהודי שלישי נכנס אל החדר "רבי", אמר האיש "זקוק אני לעצה טובה בענייני מסחר", מיד הפנה אותו הרבי אל הגאוותן שישב בסמוך כדי שייתן לו עצה, "רבי" השיב האיש במבוכה, "גם בענייני מסחר אין לי מושג כלל"…
כשיצא השואל מהחדר פנה הרבי אל הגאוותן ואמר לו: כסף אין לך, ללמוד אתה לא יודע, ובמסחר אין לך שום חלק ונחלה, ובכל זאת אתה מתגאה? במה יש לך להתגאות?!…
***
לאחר שעלה מרן הגה"ק בעל "ברך משה" מסאטמאר זי"ע על כס האדמורו"ת, פגש בו בעת לכתו ברחוב העיר אחד ממתנגדיו החריפים, והלה החל להמטיר על הרבי אש וגפרית, וכינהו בכל כינויי גנאי, באמרו שהוא עשה כך וכך ועוד שקרים וכזבים, והוא אינו ראוי להיות רבי ולהנהיג חסידות, וכל אותה עת שתק הרבי ולא אמר כלום, לאחר שהלה נרגע, שאל אותו הרבי כשבת שחוק על שפתיו "אמור נא, וכי יהודי אינו יכול לחזור בתשובה"?!…
***
מספרים, שיהודי ת"ח אחד הלך פעם אחת בשבת קודש ברחוב העיר, וראה יהודים שהם רחוקים מיהדות רח"ל מחללים את השבת. היהודי הת"ח נחרד מאוד למראה עיניו, ומעמקי לבו החל להרצות בפניהם את מאמרי חז"ל בשכר השומר שבת, ולהיפך בעונש המחללה, ואף נתן להם שיחת מוסר חריפה ביותר, והללו נתעוררו מאוד לשמע דבריו הנרגשים היוצאים מן הלב, והבטיחוהו שהם מתחרטים על משוגתם והם עושים תשובה על עוונם, ומעתה שמור ישמרו את השבתות.
באמצע השבוע, הגיעו הללו לבית אותו הת"ח, ונתנו לו סכום כסף נכבד, וביקשו ממנו שיתפלל עליהם אל הקב"ה שיקבל את תשובתם ויסלח להם על עוונם.
לימים נצרך אותו ת"ח לסכום כסף גדול, ולפתע עברה מחשבה במוחו, הלא חז"ל אומרים (מס' עירובין דף י"ט ע"א) שרשעים אפילו על פתחו של גיהנום אינם חוזרים בתשובה, אלך נא ואשובה אל מקומי הראשון, ואבדוק אחר מעשיהם של אותם מחללי שבתות לשעבר, וכולי האי ואולי…
וממחשבה למעשה, בשבת הבאה הוא חזר לאותו מקום ולדאבונו הוא ראה את אותם פורקי עול יושבים באותו מקום כלשעבר ומחללים את השבת רח"ל, ואז התחיל תיכף להוכיחם בשבט מוסר ולזרזם ולעוררם על שמירת שבת – אך הפעם נכזבה תוחלתו, ולא רק שלא קבלו את דבריו, אלא הם עשו שחוק וליצנות ממנו ומדבריו, וביזוהו כאחד הריקים, ובשלב מסויים אף קמו להכותו במקל חובלים מכה רבה, והוצרך לברוח משם בעור שיניו כל עוד נפשו בו, ותהי נפשו לשלל…
לאחר המאורע הזה, ניגש הת"ח לרבו ושח בפניו את כל אשר קרהו, ושאל את רבו: מאי שנא פעם זה מהפעם הקודמת, למה בפעם הקודמת פעלו דבריי על אזנם, ומשאזנם נעשה קשוב לדברי ההתעוררות שבפי, נפתח אף לבם האטום, והחלו לפשפש במעשיהם, וקיבלו על עצמם לשוב בתשובה ולשמור את השבת, ולא נתקררה דעתם עד שאף נתנו לי סכום כסף נכבד שאתפלל עליהם שיתקבל תשובתם בשמים – ולא כן היתה בפעם הזאת – לא די שדבריי לא עשו רושם כלל ולא פעלו את פעולתם, אלא אף גם נחלתי בזיונות עצומים.
השיב לו רבו: טעם הדבר פשוט מאוד, לפי שבפעם הראשון חשבת על השי"ת, ובפעם השניה חשבת על הכסף…
***
בגליון הנפלא "נקדישך" (אודות חומר האיסור לדבר בעת התפילה, פ' עקב) הביאו סיפור נפלא, שפעם אחת הבחין הרה"ק ה"בית ישראל" מגור זי"ע באמצע התפילה, ששני אברכים משוחחים יחדיו. ניגש ה"בית ישראל" לאחד מהם, ואמר לו "אתה דיברת באמצע התפילה?" – "בשבועיים הקרובים אל תיכנס לבית המדרש לתפילות!" כששמע האברך את ה"פסק", ניסה להצדיק את עצמו, ואמר להרבי "החבר שלי הוא זה שדיבר אלי"… אמר לו הרבי "אם כך (שאתה עוד מעיז להצטדק אודות הדיבור בעת התפילה) – אל תיכנס לבית המדרש ששה שבועות!"…
אח"כ ניגש הרבי אל האברך השני ששוחח בעת התפילה, והוכיח אותו "אתה דיברת באמצע התפילה?" – שבועיים אל תיכנס לבית המדרש לתפילות!" נענה אותו אברך ואמר "רבי, חטאתי, והנני רוצה לשוב בתשובה!" אמר לו הרבי "אם כך – תיכנס כבר עכשיו תיכף ומיד לקידוש!"…
(מתוך עלון 'נועם שיח' -מכון אפריון לשלמה)