"מאת כל איש אשר ידבנו לבו"
דומה ודמותו הייחודית של הגאון רבי יחיאל מיכל שטרן שליט"א רבה של שכונת 'עזרת תורה', משתלבת היטב בסיפורים ששמענו מפיו על דודו הגדול, מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל, לרגל מלאת עשרים וחמש שנה לפטירתו. כל כך חסר יומרה, כל כך בלי חשבונות של 'מה יאמרו'.
כמה פעמים התקשרו אל הרב תוך כדי שיחה, מחו"ל, או שאלות בהלכה, ותמיד ענה במינון מדויק לשואל בתמצות, אם כי בפירוט ככל הנדרש, בלי להפריע למהלך השיחה. ייתכן שראינו בו גם קצת מבבואת אביו הגדול, הגה"צ רבי משה אהרן שטרן זצ"ל, מנהל רוחני של ישיבת קמניץ, שהיווה כל כולו מופת לדרך ארץ בפני הזולת, קטון כגדול, בהכנעה אמיתית כאילו עומד בפני אדם גדול ומקשי בכובד ראש לכל מה שבפיו.
חותנו של רבי יחיאל מיכל היה חכימא דיהודאי הגאון רבי אברהם דוב – רבי בערל בפי כל – אויערבך, בין היתר רבה של שכונת בקעה ומרבני ישיבת 'אור שמח', אחיו של מרן הגרש"ז. רבי יחיאל מיכל היה מקורב מאד לדודו הגדול, ביצע עבורו שליחויות שונות והציץ אל מאחורי הפרגוד – שם ראה את רבי שלמה זלמן בצורה בה הוא בחר לתאר אותו בפנינו.
"לאחר שהוצאתי על רבי שלמה זלמן את ספר 'המאור הגדול', באו אלי בטענות שבמקום לכתוב על הגדלות שלו כתבתי על הסבא הטוב. אבל זה היה רבי שלמה זלמן. המיוחדות שהיתה בו, אני חושב שעוד לא ראינו סוג מיוחדות כזו עם כל הגדלות שלו ועם 'בין אדם לחברו' ועם מושגים לא מוכרים.
"אספר לכם דוגמא שתסביר את זה במקצת: היה בחור מבוגר שחיפש שידוך, שהייתה לו אמא מבוגרת והיה ברור לו שלאחר נישואיו יצטרך הזוג לגור עם האמא ולטפל בה. אלא, ששום מועמדת לא רצתה לקחת על עצמה כזה עול. המשפחה שלו פנתה לרבי שלמה זלמן שידבר איתו, להסביר לו שהתנאי שלו לא הגיוני ויה ימנע ממנו למצוא את זיווגו.
"הם אמרו לרבי שלמה זלמן שהבור לא יתחתן בצורה כזאת, אבל להפתעתם הגיב רבי שלמה זלמן ואמר: 'את זה אתם אומרים, אבל זה לא כך. לא זורקים אמא'. הם חזרו אומרו שאף אחת לא תסכים להתחתן איתו, ועל זה הוא שוב ענה: 'את זה אתם אומרים, אני אומר אחרת'. לא עברה תקופה והודיעו שהבחור התארס. ביקש רבי שלמה זלמן שהבחור יבוא אליו כי הוא רוצה לומר לו 'מזל טוב'.
"כשהגיע הבחור אמר הגרש"ז לחתן: 'דע לך, כלה צריכה להיות בעלת חסד, ואם היא לא מוכנה לקבל את אמא שלך, היא לא בעלת חסד. אבל אחרי שמצאת אחת שמוכנה לגור עם אמא שלך, אני מבקש ממך שתסדר לה מקום טוב בבית אבות'. אלה שני דברים נפרדים: צריך מישהי שתהיה מוכנה לקבל את האמא, אבל למעשה לחיות איתה ביחד, זה לא טוב"…
"דבר נוסף שלדעתי לא מספיק הדגישו הוא, רבי שלמה זלמן היה אדם מאד מסודר. זה היה חלק מהמיוחדות שבו. לעשות הכל לפי סדר ולפי תכנון, לא סתם. לא לשנות דברים. בלי שינויים חיצוניים.
"לדוגמה: כאשר מונה לראש ישיבת 'קול תורה' לבש כובע קאפעלוטש ירושלמי, רחב תיתורא. ראשי הישיבה חשבו שזה לא מתאים וביקשו ממנו שיחליף את הכובע. הוא אמר להם שהוא מוכן לקנות את הכובע הכי יפה שיש, אבל רק כזה כפי שהוא לובש כרגע. לקנות הכי יפה כן, אבל לשנות לא. לא בגלל שזה חשוב בפני עצמו, אלא כי יש סדר. כך נהגו בבית וכל שינוי זה לא טוב.
"הסדר של רבי שלמה זלמן היה משהו מיוחד. פעם אבא הגיע בשבת לבית הכנסת בו הוא התפלל בלי משקפיים. לאחר התפילה שאל אותו רבי שלמה זלמן: 'נהיית מחמיר?' אבא אמר שלא. מה קרה? הם נשברו בלילה. רבי שלמה זלמן הוריד את משקפיו ואמר לו: 'את המשקפיים האלה יש לי ארבעים שנה. כשאני הולך לישון אני מקפל אותם ושם אותם במקום המיועד, אז למה שישבר?'"
חמי, אחיו של רבי שלמה זלמן, היה זקוק לסכום כסף. הוא בא לרבי שלמה זלמן בשאלה האם הוא יכול להלוות לו. רבי שלמה זלמן שאל אותו קודם כל האם יש לו כיסוי להלוואה, מהיכן להחזיר את הכסף. משאישר לו הוא אמר: 'אם כך אני אלווה לך, כי אם לא, זה 'לווה רשע ולא ישלם'.
"אחר כך הוא אמר לו שהכסף נמצא במקום מסתור והוא מבקש ממנו לצאת לחדר שני בזמן שהוא מוציא אותו משם, כי הוא לא רוצה שידע היכן הכסף נמצא. השווער אמר לו: 'שלמה, בי אתה חושד?'
"אמר לו רבי שלמה זלמן" 'אף אחד לא יודע היכן הכסף נמצא. אם יום אחד חס וחלילה תהיה גניבה, ואתה תהיה היחיד שיודע היכן הכסף מוחבא, אני חושש שלמשך שבריר של שניה אחשוד בך, גם אם מיד אחליט שזה בוודאי לא אתה. למה אתה צריך את הרגע הזה, שחלילה אחשוד בך? אם לא תדע, זה לא יהיה'…
"אומרים בשם ה'חתם סופר' שב'והייתם נקיים מאלוקים ואדם' שהרבה יותר קשה להיות נקיים מאדם מאשר מהשמים. כי בין אדם לחברו, כל אחד חושב אחרת, וצריך לאת ידי חובת כולם שלא יחשדו".
זה דבר שלא שומעים כל יום, אדם גדול כמותו שהיה מעובר אישית במעשה חסד וחלוקה וגבייה.
"זכיתי להיות יד ימינו בהמון דברים כאלה. בערב פסח הוא היה מחלק מעטפות לאברכים עם משפחות וכדומה. הוא היה אומר לי בדיוק מה לומר לכל משפחה, והיה מסמן על המעטפה סימן, כדי שאזכור מה לומר לכל אחד. למשל, הוא אמר לי לומר למשפחה מרובת ילדים שהכסף מיועד רק לחול המועד לצורך לקחת את הילדים לגן החיות או לטיולים. ואם ישתמשו בכסף למשהו אחר, זה גזל.
"הוא הסביר לי, שהם עניים מרודים ובוודאי ירצו לקנות בזה מצות ועוד לחג. אבל כל זה הרי לבסוף יהיה להם, אחרים יעזרו. אבל לילדים לא יהיה גם חיות והם יבואו אחר החג לחיידר והחברים יספרו מה עשו בחול המועד ורק הם לא היו בשום מקום. למה זה מגיע להם? לכן רצה רבי שלמה זלמן שהכסף ילך אך ורק לזה…
מעטפת הרגעה
"פעם גיליתי בחול המועד מעטפה ששכחתי לתת לנמען. היה אכפת לי שהיא לא הגיעה בזמן אבל כמובן לא יכולתי לספר על כך לרבי שלמה זלמן, פחדתי פחד מוות. לא הייתה לי ברירה והתקשרתי למי שהמעטפה הייתה מיועדת לו והתנצלתי שיש אצלי מעטפה עבורו ושכחתי להעביר לו לפני החג. הלה התנפל עלי בצעקות: 'אילו היית מביא את המעטפה בזמנו היינו אוכלים בשר ביום ראשון של חג הפסח. בגללך, לא היה לנו בשר'. הרגשתי סכינים בלב.
"זה ממש אכל לי את הלב, ונכנסתי לרב ישלמה זלמן בהמשך החג, סיפרתי לו. הוא אמר לי: 'בחול המועד אמנם אסור לכתוב, אבל לקשקש מותר'. הוא פתח את הפנקס עם רשימת האנשים שלהם הוא מחלק כספים, ועל שמו של אותו אדם שם פס. לא הבנתי, ההוא יותר לא יקבל? רבי שלמה זלמן הסביר: אם הוא פגע בך, סימן שיש לו כסף. בפסוק כתוב 'תחנונים ידבר רש', עני לא מדבר כך".
"זה היה רבי שלמה זלמן: לדעת את הנפש, את המהות את המהלך של האדם.
"היה פעם אברך שעבר עבירה. הוא לא היה רגוע ולא ידע איך לעשות תשובה שיכופר לו. הוא בא לרבי שלמה זלמן והתחיל לבכות. רבי שלמה זלמן אמר לו: 'תגיד פרק תהילים ותמשיך ללמוד'. לאחר שהלה ירד מדרגות מביתו של רבי שלמה זלמן, רץ רבי שלמה זלמן למרפסת ואמר לו: 'לא פרק ראשון, שני שלישי. רק פרק אחד קטן. כי בזמן שאתה אומר את התהילים אתה חושב על העבירה. אם תגיד הרבה – תחשוב על זה יותר'. צריך לעשות משהו לכפרה, אבל לא להכנס לזה.
"עוד סיפור איך ידע להיכנס לנבכי הנפש של הזולת: פעם הגיע אליו יהודי מ'שערי חסד' בכעס נורא. הוא טעם ששולחים לו מכתבים מארצות הברית עם תמיכה כספית והם לא מגיעים אליו, כנראה שהשכן גונב את המעטפות מהתיבה שלו. הוא בכה מאוד. רבי שלמה זלמן הציע לו שיעשו בדיקה, האם זה באת כפי שהוא טוען. אם יתברר שאכן זה כך, הוא מתחייב בעצמו להיכנס לעובי הקורה. אבל אם לא נכון, למה שתהיה בכזו עצבות בגלל זה.
"רבי שלמה זלמן לקח מעטפה וכתב עליה 'לכבוד' עם שמו של אותו יהודי והכתובת שלו, ואמר ליהודי שישלח אותה בדואר, ונראה אם המעטפה תגיע או לא. המעטפה כמובן הגיעה אליו. אמר לו רבי שלמה זלמן, אם אתה חושד עדיין, נשלח עוד מכתב ונשים בתוך המעטפה עוד מעטפה כך שיראה שיש בה כסף ואולי אפילו נשים בה איזה שטר, ונראה אם היא תגיע ליעדה. וגם המכתב הזה הגיע…
"היהודי הזה כמעט ירד מדעתו מגלל הדמיון שהיה שרוי בו, ורק על ידי השתתפותו של רבי שלמה זלמן שנכנס לנבכי נפשו, הוא הצליח להוציא אותו מזה".
"אספר סיפור: ההערכה של רבי שלמה זלמן לרבי משה פיינשטיין היתה עצומה. ר' משה עקיבא דרוק כתב פעם ב'המודיע' כתבה בה כתב 'פוסק הדור רבי שלמה זלמן אויערבך'. רבי שלמה זלמן כתב לו מכתב: 'אתה הרי בן דודי. תסביר לי איך אתה עושה לי דבר כזה?' הוא ממש ראה בזה ביזיון, והוא ביקש שמהיום לא יחזור על זה שוב.
"ר' משה עקיבא הגדיל את המכתב של רבי שלמה זלמן ותלתה אותו במשרד בבית הדפוס ברחוב יהודית. שם ראה את זה ר' אברהם יוסף לייזרזון, שהלך לשאול את דודו, מה מטרת המכתב הזה…
"רבי שלמה זלמן אמר לו: 'תראה, גם אני מחפש כבוד. גם אני בן אדם כמו כולם. הנה, תראה מה זה כבוד. לפני שבועיים קיבלתי כתב מרבי משה פיינשטיין, ששלחתי לו תשובה בהלכה שכתבתי והוא הסכים איתי'. רבי שלמה זלמן הוציא את המכתב והתחיל לרקוד איתו. 'דאס איז כבוד. א ודאי וויל איך כבוד, אבער וואס איז כבוד וייס איך' (זהו כבוד. בוודאי שאני רוצה כבוד, אבל אני יודע מהו כבוד)…
"היו שכתבו על המעטפות של המכתבים ששלחו לו 'הגאון הגדול וכוד'. הוא לא קרא את זה, אל קרע וזרק לאשפה. הוא אמר: 'אני לא מבין, שי דוור שצריך לקרוא את כל השורות הללו עד שמגיע לשם של הנמען, לא רחמנות עליו? מה שחשוב לו זה רק מה השם שנמען.
חוץ מזה, הדוור צריך לדעת שזה הגאון? התפקיד שלו זה למסור את המכתב, למה לפרסם אותי לדוור?'
"והתפילה שלו. לא היו קולות ברקים. הכל היה רגוע. הוא היה מתפלל תפילת ערבית 'בבית זבול'. הוא ביקש מהם שלא יחכו שיסיים שמונה עשרה .לפעמים הוא רוצה קצת לאריך, שיעשו לו טובה וייתנו לו לפעמים להאריך. אם הוא ידע שמחכים לו, זה מפריע. 'לאזט מיר דאווענען' (תאפשרו לי להתפלל)…
"פעם הוא אמר, שאצלו יום מוצלח, הוא יום בו הוא כיוון ב'ברכת אבות' בשלוש התפילות. יש סיפור ידוע שפעם בירך ברכת המזון, ובנו ,הגאון רבי מוטל, שם לב שהוא מברך פעם שניה את ברכת 'נודה לך'. רבי שלמה זלמן אל היה אדם של נערוון, והוא חשש שמא קרה לו משה. רבי מוטל אמר לו שכבר אמר, אבל הוא סימן לו שהכל בסדר. אחרי שגמר הסביר רבי שלמה זלמן שאמר את 'נודה לך' בלי כוונה ו'נודה לך' בלי כוונה להודות, זה כאילו לא אמר דבר".
והוא באמת היה בלי שום נערוון?
"הייתי במשך כמה שנים בעל תוקע במנין שלו. פעם שאלתי אותו אחרי התפילה אולי הוא רוצה שאתקע לפי שיטות נוספות בהלכה, אבל הוא אמר לי: 'וואס דארף מען' (למה צריך)?
היו עוד שליחויות עבור הגרש"ז?
פעם הגעתי אליו והוא שאל אותי: 'מיכל, יש לך זמן? יש יהודי גלמוד משערי חסד שמאושפז בבית החולים הרצוג ואני רוצה לבקר אותו'. נסענו ביחד, והתברר שאותו יהודי בכלל בלי הכרה.
"רבי שלמה זלמן ביקש מהאחות שהוא רוצה לדבר עם הרופא. אני הסברתי לרופא מי זה רבי שלמה זלמן, כדי שיתייחס בהתאם. רבי שלמה זלמן בירר אצל הרופא מה המצב שלו… כשיצאנו, אמר לי: 'מיכל, אולי נעשה קביעות, פעם בשבועיים נקפוץ אליו לביקור?' אחרי שבועיים שוב הגענו ולא היה שום שינוי. רבי שלמה זלמן ביקש שוב לבקר אותו, אז שאלתי אותו מה יש ללכת לבקר הוא הרי מחוסר הכרה?
"רבי שלמה זלמן אמר לי: 'תבין, הוא גלמוד ואף אחד לא מתעניין בו. הרופא לא חייב לדווח לאף אחד מה קורה איתו והאם יש שינוי או התקדמות. אם נגיע כל שבועיים, הוא יודע שהוא יהיה חייב לדווח על משהו'…
"אמר לי רבי שלמה זלמן, שאותו הדבר הוא כאשר שולחים ילדים לרב'ה ללמוד בחיידר. אם אתה לא בא לשאול את הרב'ה על ההתקדמות של הילד, הוא מרגיש שאין לו חובת דיווח ולאי תאמץ. ברגע שהאבא שואל כל שבוע, הרב'ה חייב לדווח על משהו, וכל הגישה שלו תהיה אחרת.
(חלקים מתוך שיחה של הר' אפרים זלמן גלינסקי והר' אליהו גוט מתוך קולמוס שבט תשפ)
1/266