אם הייתי בא לאיזה ראש ישיבה – אמר ר' נתן, והייתי אומר לו: אם לא לומדים אצלך מוסר אתה רוצח וכל התלמידים שלך רוצחים, הוא יחשוב אותי למשוגע, אבל זה מפורש בפסוק! וכמה פעמים שמעתי ממרן המשגיח ר' ירוחם זצוק"ל כי בדור אחרית הימים לא יספיק "המאור שבתורה להחזירן למוטב" ללא לימוד המוסר ולכן חידש ר' ישראל מוסר בדורות אלו את לימוד המוסר בהתפעלות. במשך השנים הארוכות בישיבה ראיתי אברכים שלמדו תורה וחידשו חידושי תורה מתוקים והיו שקועים בלימוד אבל לא למדו מוסר. כשיצאו מהישיבה, אחרי תקופה קצרה כבר לא היה ניכר עליהם בכלל שפעם הם למדו בישיבה. מי שלא לומד מוסר לא יצא ממנו כלום!
בלי מוסר אדם נשאר פרא אדם ומי שלומד מוסר סוף סוף יגיע למשהו. הוא סיפר שהגאון רבי אלחנן וסרמן זצוק"ל הי"ד שיבח בפני רבו מרן החפץ חיים ישיבה חדשה שנפתחה. שאל החפץ חיים: האם לומדים שם מוסר? וכשנענה בשלילה, אמר אם כך זה לא שווה אפילו אשמעק טאבק…
מוסר בשמחה!
החידוש והתועלת האמיתית של לימוד המוסר בהתפעלות הוא "אן רירען דעם הארץ" – להגיע ללב! אם לא מגיעים ללב אפשר ללמוד כל החיים והלב ישאר לב אבן. וזה המיוחד בלימוד המוסר שחידש ר' ישראל לגעת בלב ולהרעיד את הלב. תכלית המוסר – הדריך המשגיח את תלמידיו, לא לחיות הפקר. להחזיק ראש ולא להיות כאנשי העולם שחיים ללא חשבון והם יכולים להחריב את הבריאה כי אינם שמים לב למה שעושים. צריך לעבוד עם חשבון ובנחת וכך לאט לאט מתקרבים לשלמות. ומוסר זה הוא בשמחה ומי שלומד מוסר ונופל חלילה לעצבות, סימן שאיננו יודע איך לומדים מוסר. והוא היה נאה דורש ונאה מקיים. מעולם לא סרה ממנו שמחה וקורת רוח ויחד עם זאת היתה יראתו על פניו תמיד. הוא היה אומר שלימוד המוסר צריך להיות בבחינה של "יצחק ירנן" – "יצחק" – עמוד היראה – "ירנן". לא בעצבות. על אברהם אבינו אחז"ל: "היה ממרמר ומסגף עצמו ביסורים" הכוונה היא שהיה תובע מעצמו בכל התוקף.
האש שהובערה בליקווד
"בית מדרש גבוה" בליקווד כפי שהתנהל ע"י הגאון רבי אהרן קוטלר זצוק"ל, לא היה בו הדגשה על מוסר. היה "סדר לימוד המוסר" אבל לא כולם השתתפו בו. וגם למשתתפים, לא היתה הדרכה כיצד לומדים מוסר. ולבחורים אמריקאיים הבאים מעולם חומרי של תענוגות העולם הזה, קשה הרבה יותר להחדיר מוסר, וכשהגיע המשגיח רבי נתן זצ"ל הוא הצליח להחדיר ולעורר בבחורים יראת שמים. כשגה"צ רבי אלי' לאפיאן זצוק"ל היה בליקווד אמר לר' נתן: "אילו הייתי צעיר יותר הייתי נשאר בליקווד לשנה ומלמד את הציבור איך ללמוד מוסר עד שירדו דמעות מעיניהם". ובשנים הראשונות למד פעם ר' נתן מוסר בלילה שחלונות הישיבה היו פתוחים עד שבא בן אדם שגר במרחק מהישיבה ואמר לו שהוא מעיר את כל העיר משנתה…
ממשיכו של ר' נתן בניהולה הרוחני של ליקווד יבלחט"א הגה"צ רבי מתתיהו סלומון בכנס זיכרון למשגיח בשנת תשס"ב עמד על נקודה שבלטה בדמותו של ר' נתן: פעם שוחחנו יחד והתבטא: "האש של המוסר ראיתי בקעלם, אבל האש של תורה ראיתי אצל ר' אהרן". אש שורפת כל מה שבדרכה וככל ששורפת כך מתגברת. אדם שהאמת היא נר לרגליו אין שום מניעה המפריעה לו לעבור בדרכו למחוז חפצו. אש התורה או אש המוסר הבוערת בו שורפת כל מכשול המונח לפניו. חפצים אנו לדעת מה ראה הגאון רבי אהרן זצוק"ל במשגיח שמסר לידיו את הנהגת המוסר והאחריות להשפיע יראת שמים בישיבה, מסתבר שראה בו "אש" – רק מי שיש בו אש של מוסר יכול להשריש לימוד המוסר באמריקה.
תכניע את עצמך בבית
עיקר עבודת המוסר הוא ליישר את המידות, לא לשבור אותם. כי הוא יצטרך להשתמש במידה הזו לטובה. אלא להכיר את הכוחות שלו. באחד מביקוריו בארץ הקדש הוא פקד את שריד בית מקדשנו. ברחבה התקבצו מאות יהודים כדי שיברכם. כששב לאכסניה שלו התחיל להשפיל את עצמו: מה אני ראוי שיבואו להתברך אצלי. ולתלמידו אמר: עוד מעט יבוא משיח ויהיו לי ביזיונות עצומים כי ידעו מי אני. לפחות אתה תהיה עדות שאמרתי לך את האמת…
למחרת, הלך לביתו של אברך ששמע שיש אצלו בעיה של שלום בית ודיבר עמו כיבושין ובין הדברים אמר לו: הייתי אתמול בכותל המערבי ובאו מאות אנשים שאברכם. אתה יודע למה באו אלי? בגלל שכל חיי הכנעתי את עצמי, לו הייתי מתנשא לא היה לי כלום. תכניע את עצמך ותתנהג בדרך ארץ בביתך ותרוויח. בביקור נוסף בארץ נסע לומר שיחה בישיבה בתפרח וחזר בשעת לילה מאוחרת לאכסניה בירושלים. בעל האכסניה התלווה גם לנסיעה. כששבו אמר לו: למה היית צריך לנסוע עד תפרח. מילא אני, רודף אחרי כבוד! אבל אתה, מה יצא לך מהנסיעה הזו?! שאל בעל האכסניה: נו, המשגיח קיבל כבוד? והשיב: מי שרודף אחרי כבוד תמיד מרמה את עצמו וחושב שהוא קיבל כבוד…
אחד מתלמידיו שראה את גילויי הענווה התמידיים שלו העיז ושאלו: איך המשגיח של הישיבה הגדולה ליקווד, רבם של אלפים, אין בו גאווה? רבי נתן התבונן בו – גאווה?! אינני יודע אם אצא מגיהנום על מה שיכולתי לעשות יותר ולא עשיתי, הרי אם קצת יותר עבודה יכולתי להבעיר את כל אמריקה עם תורה! וגאווה אתה רוצה?!
מי ראוי להיות משגיח?
אגב, פעם שאלוהו תלמידים איזה "שימוש תלמידי חכמים" צריך לעשות בשביל להיות משגיח. והשיב: צריך שימוש על מידות! אח"כ הוסיף, צריך שימוש בהשקפת החיים. לחשוב אחרת. לחיות אחרת. לראות אחרת ולדבר אחרת. משגיח צריך להיות בן אדם מרומם! משגיחים תמיד היו אנשים יותר מרוממים. המשגיח הגה"צ ר' חצקל לוינשטיין כולם רעדו ממנו, וכי היתה לו שייכות לכסף? ר' דניאל קדוש עליון לא היה לו שום שייכות לעוה"ז. החפץ חיים היה צריך פעם להמליץ על פלוני כמשגיח וכשהלה הגיע אצלו ודיבר בעניני כסף, אמר החפץ חיים שהוא לא ראוי להיות משגיח.
יסודה של הנהגת הענווה שלו היתה מ"המלכת את חברך בנחת". היה אומר כי אדם חי שבעים שנה ולא יודע שיש מושג כזה להמליך את חברו ועוד בנחת. פעם בא ילד בן שמונה עם פתק מאביו ובו בקשה שהמשגיח יבוא לביתו! רבי נתן מיד ביקש מנהגו שיקח אותו לבית אותו יהודי. הנהג טען שזו חוצפה נוראה לבקש ועוד לשלוח פתק עם ילד קטן, המשגיח לא התמהמה והלך לחפש נהג אחר… הנהג ראה שאין מנוס ולקח את המשגיח לאותו בית. בדרך אמר לו המשגיח: "כשישאלו אותי בבית דין של מעלה אם המלכת את חברך בנחת, יהיה לי מה לענות…".
יהודי אחד עשה קידוש והזמין את המשגיח. היה זה בתקופה האחרונה כשכל פסיעה היתה קשה. ורבי נתן עומד על דעתו ללכת לקידוש. בדרך ראה בן לוויתו כי המשגיח ממלמל משהו בפיו. כשהטה אוזן שמע איך הוא חוזר ומטעים בפיו: "המלכת את חברך" – וכי למלך לא מתאמצים ללכת כברת דרך…
אחד ממקורביו בא אליו עם בנו בגיל שלש ושאל את המשגיח: כיצד מתקיימת מצות חינוך? שקע המשגיח במחשבה ואמר בהתלהבות: ראשית חכמה יראת ד' והניף ידיו למעלה וצעק בקול גדול: "מדארף נאר טאן איין טרייסל פאר בורא עולם" – צריך לעשות זעזוע אחד בשביל בורא עולם!
עבודת המידות בבית
פעם התבטא ואמר: אדם יכול להיות מתמיד גדול כל החיים, אבל אם הוא לא מכבד את השני הוא "אפ געפרגט" מופרך לגמרי! מי שלא שומר את כבוד חברו לא יוכל להיות גדול. אדם עסוק עם עצמו מהבקר ועד הלילה וסגור בתוך בית האסורים של הד' אמות שלו ואינו רואה שום דבר חוץ מרצונו. כל זמן שהוא לא יוצא משם הוא לא מבחין בכלל שיש עוד אנשים בבריאה חוץ ממנו. בחור שאל אותו פעם איזו עליה רוחנית יש אחרי החתונה? השיב לו ר' נתן: העבודה של המידות בבית זה לבד עליה גדולה! לדבר בנחת. לחשוב על השני. לעשות אותה מרוצה זה עליה גדולה.
בחור הוא "אגואיסט" גדול ואחרי החתונה צריך לחשוב על השני ולהתחשב בדעה שלה, לא צריך לתת לה להנהיג אותך אבל צריך להתחשב בה. כששאלוהו כיצד לחנך ילדים אמר שלא יהיה כעס בבית! בכלל הוא עורר רבות על הצורך במנוחת הנפש וסיפר שבקעלם זה היה עיקר גדול לעשות הכול במנוחת הנפש. ובביתו ידעו, כי בכל פעם שהרימו את הקול בצעקות המשגיח היה מתחיל לנגן בניגון של לימוד המוסר: "תתנהג לדבר כל דבריך בנחת לכל אדם ובזה תינצל מן הכעס".
כשילדיו היו קטנים, הוא אף פעם לא הענישם אחרי שעשו משהו אלא המתין למחרת כדי להיות בטוח שהעונש הוא מכוונות טהורות ולא מכעסו האישי. שהיה בא"י, ראה בן לוייתו שהוא מוטרד ממשהו. כששאלו על כך, אמר: נכשלתי בכעס! השתומם השואל שלא ראה באותו יום שבא לכלל כעס. השיב המשגיח: הרבה בחינות יש בכעס וכמדומה שנכשלתי באחת מאלו. אל תהיה עסוק עם עצמך!
היה אברך אחד שהחליט לעשות תענית דיבור המשגיח התקשר אליו ואמר לו: זה לא בא בחשבון זה לא רעיון טוב. תיקח לך חברותא ותעמול בתורה עד שיצא ממך זיעה אבל "נאר תורה אין פרומקייט". וכשהוא ניסה להתווכח עם המשגיח אמר לו: אם תעשה תענית דיבור אשתך תזרוק אותך, ואני יגיד לה שהיא צודקת. עם האשה צריך להתנהג בצורה נורמלית אחרת היא תברח.
אצל מרן המשגיח ר' ירוחם – אמר, לא ראו שום פרומקייט. הוא ידע איך לעכל את הדברים. אנחנו כמו מי שאוכל ולא מתעכל האוכל יש לו הרעלת קיבה… זה מה שקורה עם החומרות שלא מתאימות לדרגה של הבן אדם שאינם מתעכלים כראוי… אגב, פעם סיפר ר' נתן על אברך שהתלונן בפניו שאין לו שלום בית. א"ל המשגיח: תלמד מוסר. מי שאין לו שייכות למוסר איך שייך שיהיה טוב בבית שלו. אם האדם לא יודע איך ללמוד מוסר, בודאי הצד השני צודק! שכל זה דבר עדין, לא לכולם יש את זה ולא כולם משתמשים בזה.
פעם בא אברך והתלונן לפניו: אני לא לומד טוב, אני לא מתפלל טוב. אמר לו ר' נתן: העצה היא לחשוב על כלל ישראל תפסיק להיות עסוק עם עצמך… אדם עומד ליד בורא עולם ומסביבו יש אומה שלימה והוא חושב כל היום רק על עצמו…
נגד הפרנציפים…
ר' נתן דיבר בחריפות על אנשים שיש להם "פרנציפים" ואמר שהם יכולים להחריב את כל הבריאה. פעם הוא דיבר בטלפון עם מנהל של ישיבה פלונית שהיה לו פרנציפ לא לקבל תלמידים באמצע הזמן. אמר לו המשגיח שזה צורך גדול כי כעת יש לתלמיד חשק גדול ללימוד ואולי אח"כ ירד ח"ו. והמנהל התעקש!
א"ל ר' נתן, תשמע לי: אני אדם מבוגר ממך, אני כבר בשנות השמונים. פעם עשיתי טעות כזו, הרחקתי מישהו ואף שביקש לחזור התעקשתי מחמת מידות רעות… והלה יש לו טענה עלי עד היום והוא צודק. ומאידך, אחרים שסבלתי אותם, הצליחו.
בהזדמנות הוא דיבר על אנשים ה"פוסחים על שני הסעיפים". יש להם סכסוך על שטויות והולכים לדין תורה ואח"כ מתעקשים ואומרים הרי היה פסק… ואותם אנשים הרי יודעים לעשות חסד עם השני. הם יודעים שיש חסד ולהתפלל עבור השני. אבל בחיי היומיום, אין לזה שייכות אצלם… ואליהו הנביא דרש: "למה אתם פוסחים על שני הסעיפים" – אין שני עולמות!
היסוד של החיים הוא: "תמים תהיה עם ד' אלוקיך" וכמו שמפרש רש"י: "התהלך עמו בתמימות ותצפה לו וכל מה שיבוא עליך קבל בתמימות". אצל בעלי המוסר ראו שבשעת מחלוקת הם התנהגו אחרת. הם ציפו להקב"ה. והוסיף ואמר: בחיים הארוכים שלי ראיתי שכל מי שלא הלך בתמימות נפל, במוקדם או במאוחר. כששאלו אותו, מה זה לא תמימות? ענה: אלו שעשו חשבונות והתחכמו, נפלו.
פעם שאל אותו אברך שאלה על הנהגת שמים. אמר לו ר' נתן: אל תתערב בחשבונות של הקב"ה. אנשים שואלים איך זכיתי לאריכות ימים ושנים, הסיבה היא שאני לא מתערב בחשבונות של הקב"ה!
צו השעה: להיות באחווה!
המשגיח דיבר רבות על "ציפית לישועה" ומחשבה זו לא עזבה אותו כל ימיו. אחד מנכדיו מספר כי זוכר מילדותו שהיתה מתעוררת איזה מהומה בבית, היו עיניו של ר' נתן בוהקות: "עראיז שוין דא" – הנה, הוא כבר כאן… בתקופת מלחמה בארץ הקדש. במלחמת יום כיפור אמר שהוא רוצה לדבר בשבחם של ישראל כיצד רואים השתתפות בצרת ישראל. התפילה יותר חמה ואפילו אצל רחוקים יש התעוררות, אם כן אנחנו בני תורה ודאי צריכים להרגיש: "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" להיות מנצחים את האומות.
יוסף אמר: "את אחי אנכי מבקש" וחז"ל אמרו: "אחוה אני מבקש" זה לא סתם מליצה, זה היה תפקידו בחיים לאחד את כולם. ומתי עשו יהיה קש ויתבטל וישרף – כש"בית יוסף להבה" כל העצים ביחד זה להבה! אם חסר איזה חלק, זה לא כל הלהבה, כל הכוחות מאוחדים זה להבה.
באותה הזדמנות סיפר שבשיחות האחרונות לפני מלחמת העולם דיבר ר' דניאל בקעלם שצריך להיזהר ב"חמורות"! אז לא הבנתי מה הכוונה "חמורות"? חמורות הכוונה לאוין. אומרים לשני מילה ויש לו צער, עוברים על לאו. הלבנת פנים, מאבדים עולם הבא. כעס, עוקר את הנשמה. הנתיבות כותב (נחלת יעקב ביאור אגדות רבב"ח) כי באחרית הימים עם ישראל יתנהג בהנהגה של "הנעלבין ואינן עולבין" כל האומות ירצו יחד להאבידם רח"ל ומשיח יבוא ויציל. ההנהגה של כלל ישראל לקראת הישועה צריכה להיות נעלבין ואינן עולבין. סיים המשגיח ואמר: האנטישמיות מכריחה את כלל ישראל להתאחד! וצריך שיהיה שכל להתאחד לבד, אחרת חלילה צריכים להגיע למסייעים מבחוץ.
"אם אין אני לי מי לי" קשה להקיף במאמר כזה דמות עילאית זו אך עיקר חייו היה כפי שלימד כי העבודה צריכה להיות מתחילה – "אם אין אני לי מי לי" – להסתכל על כל העולם ולהרגיש שהוא נושא את האחריות והוא צריך לעשות וליצור, וכפי שסיפר תלמיד כי בבקר גשום וסוער הוא קם באיחור לתפילת שחרית. כשהגיע לסדר א"ל ר' נתן: "היום אתה מופרך!" כשהחל הבחור להתנצל, הפסיק ואמר לו: דוקא ביום כזה היה עליך לבוא למנין, ביום שמסתמא לא יבואו כולם. וסיפר כי יש לו מסורת מאחד מחכמי המוסר בדור הקודם, שהמניע ליחידים להתמסר לתורה בדורנו הוא החשבון שיעשו שהדבר מוזנח וקיימת סכנה שישכח הכול, ולא לקום לשחרית בבקר כזה זה המבחן של המצב ההרוס של היהדות שמחכה לך בחוץ… אבל – הדגיש המשגיח בהזדמנות אחרת, אסור להישאר בזה אלא צריך לזכור את החצי השני של המשנה – "וכשאני לעצמי מה אני", אם נשאר האני עם עצמי, אז אין לי כלום! לגמרי עבור הציבור ולמען כבוד שמים וכלום לא לעצמך!
(מתוך גיליו 'בית מדרש')
1/81