סיפר מרא דאתרא דמודיעין עילית הגר"מ קסלר שליט"א, שלפני כ-40 שנה היתה איזו קבוצה של נערים בארצות הברית שמצאו להם 'תעסוקה' בזמנם הפנוי, והחלו להעיז פניהם ולהתקשר לכל מיני רבנים ולשאול אותם שאלות של מה בכך.
לילה אחד בשעה מאוחרת, נער אחד מקבוצה זו התקשר למרן הגר"מ פיינשטיין זצ"ל. הרבנית שאלה אם זו שאלה דחופה (הגר"מ פיינשטיין זצ"ל היה עונה גם באמצע הלילה כיון שהיה מקבל גם שאלות קשות של פיקוח נפש), והנער השיב שכן. הרבנית העירה את הגר"מ פיינשטיין זצ"ל, שכבר היה אדם זקן, וקימה זו היתה כרוכה עבורו בטרחה גדולה, של נטילת ידיים וברכת התורה.
כששמע הגר"מ פיינשטיין את השאלה, לא הגיב כלום, רק התחיל לחקור את הנער איפה הוא לומד, איזו מסכת, איזה דף, והתברר לו שהנער לא יודע ולא מבין כלום ממה שהוא לומד. הגר"מ פיינשטיין התחיל ללמוד עמו את הגמרא לאט לאט כמה פעמים במשך שעה שלימה, עד שהוא הבין, ולסיום אמר לו לשאול את הרב שלו שאלה [חזקה] על התוס'.
למחרת הנער הציג את השאלה באמצע השיעור והרב התפעל מאוד מהקושיא – שהעסיקה אותו כמה ימים עד שמצא תירוץ, ושיתף בזה את התלמידים. הנער הרגיש התרוממות גדולה בימים אלו, והתחיל לבכות: "ר' משה מאמין בי". כתוצאה ממאורע זה הנער קיבל טעם בלימוד וכעת הוא ר"מ בישיבה בארה"ב.
וביאר הגר"מ קסלר שליט"א את הנהגת מרן הגר"מ פיינשטיין, שהבין שנער שיכול להתנהג בעזות שכזו, זה רק משום שאין לו טעם והבנה בלימוד, וזה מביאו לידי בטלה ושעמום.
וכעין מעשה הנ"ל מסופר על מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שפעם בא איש ריקן אחד וזלזל בו על איזה דבר, והגיב הגרי"ש: שהאיש הזה יהיה עסוק ולא יהיה לו זמן פנוי להגיע לזלזול ברבנים. ואחר שנה נולדה לאותו אדם שלישיה…
(ע"פ גיליון 'לענין הלכה' בהעלותך תשע"ט)