איתא בחז"ל (מסכת שבת דף ל' ע"ב): דרבה מקמי דפתח להו לרבנן אמר מילתא דבדיחותא ובדחי רבנן.
וראה בפתיחה לספר "פני יהושע" עמ"ס כתובות, או שנאמר דהני מילי דבדיחותא שהיא שמחה של מצוה היינו במילי דאגדתא שמשמח לבו של אדם שאגדה מושכת לבו של אדם לדברי תורה, עכלה"ק.
●●●
שאלו את הרה"ק המהרי"ד מבעלזא זצ"ל: מדוע בצעירותו היו לו שלשה גבאים, ועכשיו לעת זקנותו, כשהוא אדמו"ר גדול ומפורסם בכל רחבי תבל, וכבר תש כוחו, אין לו אלא גבאי אחד?
השיב הרבי: כשהייתי צעיר, היה לי הרבה כח ויכולתי לשרת שלשה אנשים, לעת זקנה בקושי אני מסוגל לשרת אחד…
●●●
פעם לפני יום הכיפורים, נכנסתי אצל מרן הגאון האדיר רבי חיים קנייבסקי שליט"א לקבל את ברכתו לקראת השנה החדשה, ובאותה עת נכנס גם אחד מאנשי שלומו של מרן הגר"ח שליט"א, ואמר הלה להגר"ח שיש לו בשורה טובה לבשר להרב, שהוא נתקבל לשמש כשליח ציבור בבית המדרש גדול ביוה"כ, והוא מבקש מהרב ברכה שיהיה המינוי בהצלחה גדולה.
שאל אותו הגר"ח אם הולכים לשלם לו עבור החזנות, השיב הלה בחיוב, שאכן הם הולכים לשלם לו על כך. כששמע הגר"ח את דבריו, הגיב כשבת שחוק על פניו "אם כן, הרי זה כבר בהצלחה"…
●●●
סיפר לי הגה"צ רבי מתתיהו סלומון שליט"א משגיח דישיבת לייקווד, דכאשר המשגיח הקודם הגה"צ רבי נתן ווכטפויגל זצ"ל הגיע לימי הזקנה, ביקש ממנו רבי נתן שיעקור את דירתו מגייטסהד עיר מושבו, ויקבע דירתו בלייקווד, כדי שיוכל לעמוד לימינו ולעזור לו בתפקיד ההשגחה, ולאחר מאה ועשרים שלו, יקח את התפקיד ממנו להיות הוא משגיח בישיבה.
כשהגיע רבי מתתיהו ללייקווד, שאל את רבי נתן "ילמדנו רבינו, מה צריך משגיח לעשות?" אמר לו רבי נתן שיבוא למחרת בשעה מסוימת לביתו ושם ילמדנו. למחרת בשעה היעודה הגיע רבי מתתיהו לביתו של רבי נתן, ואז נשמע לפתע נקישה על הדלת, ושם ניצב אב ובנו בן השלש, שהגיעו אליו שיגזוז משיער הילד. רבי נתן לקח מספריים וגזז קצת משערות הילד, ובירך את האב ובנו ופטרו לשלום. לאחר שפנו האורחים והלכו לדרכם, נפנה רבי נתן לרבי מתתיהו ואמר לו" עכשיו ראית מה המשגיח צריך לעשות?!"
●●●
מספרים שהיה אדם אחד שהיה לו דירה להשכיר, ורצה להשכירו דוקא לזוג בלי ילדים, כדי שלא יהיה שם רעש גדול כל היום וכל הלילה, ואכן, לאחר זמן מצא כזה בן אדם שאמר שאין לו ילדים, והוא רוצה לשכור את הדירה.
ביום המיועד, מגיע משאית עם בני המשפחה וחבילותיהם, היהודי הזה יורד עם משפחה גדולה בלעה"ר, שהתחילו לסדר את הדירה, והיה בלגן גדול מאוד ורעש איום ונורא… בעל הדירה שומע את הרעש, והבין מיד שנפל כאן עם איזה אדם שקרן- הוא עולה אליו ומתחיל לצעוק עליו "למה אמרת לי שאין לך ילדים?!" אמר לו הלה בניחותא" אלו הם ילדים?? הלא הם חיות!!
●●●
מספרים שאדמו"ר אחד מחוץ לארץ (השם שמור במערכת), נכנס אל מרן האדמו"ר מויזניץ שליט"א – על ישראל הדרתו בקרית וויז'ניץ בני ברק, והתאונן לפניו, שיש אחד שפתח לעצמו "חסידות" והוא קורא את שם החסידות בדיוק כשם של החסידות שלו, והדבר מפריע לו מאוד. שאל אותו הרבי: איפה אתה גר? והשיב הלה שהוא גר בעיר פלוני, ושוב שאל הרבי :והיכן גר הרבי החדש? השיב לו שהרבי החדש יושב בעיר אחרת. אמר לו הרבי מוויז'ניץ שליט"א: אתה יושב בעיר אחד, והשני יושב בעיר אחרת- רחוק ממך- ואתה מפחד ממנו?! – אני הנני גר בבני ברק, וכמה רחובות לידי יש לי אח שהוא נקרא "וויז'ניצער רבי", והכל בסדר…
●●●
מסופר שמוכר ספרים אחד הסתובב מבית לבית למכור ספרים, וכאשר הגיע לבית אחד, הציע לבעל הבית לקנות את הספר "חפץ חיים" על הלכות לשון הרע. השיב לו בעל הבית מיניה וביה: אצלי אין הספר נחוץ, שכן בביתי אין מדברים כלל לשון הרע, אמנם הנני מציע לך, שתעלה את השכן של למעלה, שם מדברים כל היום לשון הרע…
●●●
פעם הגיע אחד מגדולי ראשי הישיבות למעונו של הרה"ק רבי יענקעל'ה מפשעווארסק זי"ע, ותמה לפניו "למה אצל החסידים לא מקפידים על 'שמירת הלשון', והם מדברים לשון הרע כל היום וכל הלילה". ענה לו הרה"ק "אף פעם בחיים שלי לא שמעתי 'לשון הרע' כל כך גדול כזה…
●●●
קול חתן וקול כלה
…עוד ישמע בהרי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה, ולכאורה מה הכוונה "קול חתן וקול כלה"- וכי יש להם לחתן ולכלה קול אחר מאשר לפני היותם חתן וכלה.
אלא- לפעמים החתן תיכף אחרי החתונה, כאשר יארע לו שהוא חוזר לביתו מהכולל קצת באיחור – הוא מתנצל בפני אשתו ואומר "סליחה שאיחרתי קצת, פשוט האריכו בלימוד בכולל"… ואשתו אומרת "לא נורא העיקר שחזרת כבר, ובין כך ארוחת הערב עדיין לא מוכנה, ואין לך מה להתנצל"… ושוב עונה האברך, "זה בסדר – מתי שהאוכל יהא מוכן אשמח בזה"…
הוא מחכה ומחכה עד שסבלנותו כבר פוקעת, וכאשר התבשיל כבר מוכן, והוא מתיישב ומתחיל לאכול, הוא מצפה שהמאכל יהיה מתובל יפה יפה- אך אבוי- הוא מעווה את פיו ואינו יודע מה לעשות – יש בתוכו מלח עד אין סוף והיא שואלת "האם האוכל שלי טוב?" והוא משיב "זה אחד בעולם!" ושוב שואלת "האם האוכל שלי כמו של אמך?" והוא אומר "מעולם לא עשתה אמי אוכל כזה"..
אח"כ כשעובר עוד זמן, והם נעשים יותר "היימיש"- הוא מגיע הביתה ושוב באיחור כדרכו, והיא שואלת אותו "מה קרה"- למה מאוחר- כזה שלימזל אתה- כל פעם אתה מאחר?!"… והוא עונה בכעס "בשביל מה אני צריך להתאמץ להגיע הביתה בזמן- בשביל האוכל שאת מכינה בלי טעם ובלי ריח?!"… והיא משיבה עונה לעומתו "כך אתה אומר על האוכל שעבדתי קשה והכנתי את זה?!" … עד שידיים מורמות, והסירים מתחילים לנוע מהכא להתם ומהתם להכא…
ולכן אומרים "קול חתן וקול כלה"- שאותו קול שהיה אחרי החתונה של החתן והכלה- כזה קול ישאר בין שניהם כל ימי חייהם – אותו קול עדין ויפה וסולח ישאר תמיד בלי שום בעיות….
●●●
פעם אחת כשהייתי בבני ברק, נכנסתי אצל מרן הגאון האדיר רבי חיים קניבסקי שליט"א, להתברך ולהשתעשע עמו בדברי תורה.
הגר"ח אמר שהוא כבר ראה כמה גליונות מגליוני "נועם שיח", וגם ראה שם את הסיפורים על אביו מרן הגה"ק הסטייפלר זי"ע, ונהנה מאוד, ובירך אותי בחמימות גדולה.
בטרם צאתי, שאלתי אם אוכל לקבל ממנו את הגארט'ל שלו (כידוע שהגר"ח מתפלל עם גארט'ל), ואתן לו את הגארט'ל שלי תחתיו (ובדרך אגב, פעם שאלו את הגר"ח אם יש ענין ללבוש חפץ של צדיק, ואם יש לזה מקור – והשיב דיש מקור לזה בירושלמי (מס' נדרים פ"ט, ה"א) מהא דמקלו של רבי מאיר היתה בידי עיי"ש)
הגאון רבי חיים שליט"א לקח מידי את הגארט'ל שנתתי לו, ושאל אותי "זה בשבילי?" ואמרתי לו שכן, ואמר לי "יישר כח", והגביה אותו למעלה, ואח"כ הניח אותו על שולחנו בין חפציו.
אח"כ בירך אותי הגר"ח בברכות לרוב ברוב חיבה. כשראני שאני עדיין עומד שם, שאלני, "אה, אתם רוצים את הגארט'ל שלי?"- והרים את הגארט'ל שנתתי לו, ואמר לי "זהו שלי- הנה קחו את זה במתנה"… לאחר זמן שלחתי מכתב להגאון רבי חיים שליט"א ושאלתי אם הענין המבואר בירושלמי הא דווקא בחפץ שהשתמש בו הצדיק או לא – וכתב לי שיתכן שגם אם לא השתמש בו, ורק היה שייך לו, אז גם יש בו הסגולה…
(נועם שיח תצוה- זכור תשע"ז, בהוצאת מכון אפריון לשלמה)
2/283