בראש השנה יכתבון!
הנשמה היהודית כבר הומה, וכל לב יהודי חרד ונרעד. הנה יום הדין, יום המלכת מלכו של עולם, היום בו נריע לפניו בשופר, נשטח את בקשותינו בתפילות נרגשות, נייחל ונצפה להיכתב ולהיחתם לחיים טובים, לשנת אושר ושמחה. השנה שחלפה, כבר נושאת את התואר 'תכלה שנה וקללותיה', ועיני כולנו נשואות לקדם את פני השנה החדשה בברכת 'תחל שנה וברכותיה'.
קול השופר ההולך ומתחזק לאורך ימי החודש שחלף, מרטיט את הלבבות. נעימות ניגוני ראש השנה, הפיוטים העתיקים, ניחוח התפוח בדבש והרימונים הססגוניים המעטרים את השווקים, מכניסים את כולנו לאווירה הרוגשת, הנרגשת. זהו רגע בו כל הנימים העדינים שבכל נפש יהודית נעים בהתרגשות, זוהי עת בה כל בר דעת מקדיש זמן ומחשבה לחשבון נפשו, לראות כיצד עברה עליו השנה שחלפה ומה ממתין לו בשנה הבאה.
אנו יודעים ומאמינים, ש'כבקרת רועה עדרו – מעביר צאנו תחת שבטו', כן נעבור אנחנו, בזה אחר זה, לפני מלכו של עולם. הציור של המאזניים אינו ציור, זוהי מציאות עובדתית המתרחשת ממש מעלינו, ביום ראש השנה. כל מעשה, פעולה ומחשבה עולים על הכף, כל רצון, רגש, שאיפה ותשוקה מוצאים את מקומם, ואנו נידונים איך שאנחנו, כמו שהיינו, מקווים לכתיבה וחתימה טובה בספרן של צדיקים, מייחלים לזכות בשנה טובה ומתוקה.
יום ראש השנה, כשמו כן הוא, 'ראש'. כפי שגוף האדם תלוי לגמרי בראשו, הראש משפיע על התנהגות הגוף כולו, כך 'ראש השנה' – הוא היום המכריע את גורל השנה כולה. אנו יודעים ומאמינים שכל מה שהיה מנת חלקנו בשנה החולפת, לטוב או למוטב, בטל ומבוטל עם שקיעת החמה וכניסתה של השנה החדשה. הקשיים, ההתמודדויות, הבעיות שהיו לנו – הכל מתנדף אל הרוח בסיומה של שנה, וגורל חדש, שונה, אחר – נגזר לשנה הבאה.
כי את כל מה שהיינו רוצים להשאיר מאחורינו בשנה הזו – אין כמונו מי שיודע. נסיונות ברוחניות, קשיים עם הילדים, מחלוקות במשפחה או בשכונה, בעיות בריאות מעיקות ומצוקות פרנסה מתמשכות. דברים מהסוג הזה עוברים על כולנו, וזה הרגע להיפרד מהם, להיפטר מהם, לפתוח שנה חדשה ומוארת, שנת הצלחה ושמחה רציפה. אז איך עושים את זה? איך בימי ראש השנה מכריעים את הגורל לשנה שלימה?!
לפנינו גילוי שמימי מדהים, אותו חשף המשגיח הגה"צ רבי אליהו לאפיאן זצ"ל: קבלה אחת, אפילו קטנה, אולם איכותית, והכי חשוב – שניתן לעמוד בה בעקביות, באופן רציף וקבוע. קבלה אחת, שיש בה אמירה: 'רבונו של עולם, אינני מושלם, ואני יודע את זה. אבל אני עושה צעד אחד לקראתך, ובצעד הזה אעמוד בכל הכח, במלוא התוקף. אני עושה עכשיו צעד ראשון, מוכיח שאני רוצה, תן לי שנה טובה להוכיח שאני יכול!'
'רבים ראו מסגולה זו ניסים ונפלאות!' – מתאר ר"א לאפיאן, וההסבר ברור: כי בראש השנה, כשהגורל מוכרע לשנה קדימה, מה שמוטל על היהודי הוא להוכיח 'זכאות'. נו, מי מאיתנו יכול להוכיח זכאות… אבל גם קבלה אחת קטנה לשנה קדימה, קבלה אחת שאנו מחליטים לעמוד בה בגבורה ובכל מחיר, קבלה אחת ששלובות בה עוצמה רוחנית ועקביות נטולת פשרות, יש בה משום 'נימוק' ראוי לבקשה לקבל שנה טובה, כי הלא כדי לממש את הקבלה – אנו זקוקים לשנה טובה…
כל אדם יודע ומרגיש באיזה תחום עליו להתחזק, באיזו מצוה או ערך נעלה. זו יכולה להיות קבלה להוסיף שיעור יומי או קביעת עתים לתורה, אולי קבלה לחיזוק הרציפות בעת הלימוד, ואולי התחזקות בתפילה בכוונה או במניין. לפעמים נדרש האדם לחזק את שמירת העיניים והפה, ולפעמים להתחזק במידות טובות ובמעשי חסד.
את מה לחזק מתוך כל אלה ודומיהם – כל יהודי יכול להכריע לבד, מי כמוהו יודע. אך כדי להכריע את השנה הבאה, כדי לצאת מראש השנה עם שנה טובה, צריך לבחור משהו, קבלה אחת. קבלה שיש בה מאמץ, אם כי לא מורכב או מאתגר מדי, כדי שיהיה ניתן לעמוד בקבלה הזו בעקביות ולאורך זמן. קבלה אחת טובה – היא המפתח לשנה החדשה.
'בספר חיים ברכה ושלום ופרנסה טובה וגזירות טובות ניזכר וניכתב' – אם רצוננו במימוש תפילה זו, הבה נקבל על עצמנו קבלה טובה אחת, חזקה, עוצמתית, ממנה לא נסור בכל מחיר. ואם נעשה כך, נזכה באמת להיכתב ולהיחתם לחיים טובים ומאושרים, לשנה טובה, מבורכת, מתוקה ומאושרת!
ישועה מושלמת בזכות חצי שעה!
היא היתה נערה, כבר בכלל לא צעירה… בראש חודש אלול חגגה 30 לחייה, ותחושת מחנק אפפה אותה. כל חברותיה כבר נישאו באושר, הקימו בתים בישראל, מלוות עוללים למטפלת ולמעון, מגדלות ילדים לתפארת. ורק היא, רק היא, נותרה מאחור, כביכול עליה השנים לא חולפות עוברות, כאילו עליה נגזר להיות 'בת סמינר' נצחית…
ומה לא ניסתה. כבר היתה בקברי צדיקים, וכבר התברכה מצדיקים חיים. אינספור סגולות מאחוריה, אומרים עליה שהיא מומחית בסגולות להקמת בתים בישראל. אכן כן, היא מכירה כמעט את כל הסגולות, אבל אף אחת מהן לא הועילה. והיום, ראש חודש אלול, היא חשה כי לבה מתרסק, היא לא מסוגלת לעמוד בצער הזה. יום ועוד יום ועוד יום, עתה היא חוגגת יום הולדת, מחליפה קידומת, עוברת עשור. 'יום הולדת 30 ואת עדיין מחכה!' – צבטה את עצמה, מיוסרת, מודאגת…
ואז, כששפכה את לבה בשיחה עם רב אליו היא מקורבת, יעץ לה לנקוט בכלי שגילה הגה"צ רבי אליהו לאפיאן זצ"ל. 'קבלה טובה, אחת, חזקה. קבלה ממנה לא תסורי, קבלה בה תעמדי בדבקות בכל מחיר. קחי את הזמן עד ראש השנה, תחשבי מה את יכולה לקבל על עצמך. התנדבות לחסד, שמירת הלשון, התחזקות בצניעות, ביראת שמים, או בכל דבר אחר. קבלה אחת טובה שתכריע את גורלך, שתהפוך את בית דין של מעלה, עד שיוכרע שהשנה את מקימה בית בישראל!'
הנערה שמעה, והחליטה: היא מקבלת על עצמה חצי שעת לימוד יומי בספר מוסר קבוע, על מנת לחזק יראת שמים. היא חשה שזה מה שנדרש ממנה, להתחזק ביראת שמים, ובחרה ספר לימוד בו תעסוק בקביעות מדי יום, למשך חצי שעה. 'הריני מקבלת על עצמי בלי נדר', לחשה באלם קול, דמעה תלויה בזווית העין, תקווה גדולה מפעמת בלב…
חודש אלול עבר, גם ראש השנה. חודש תשרי חלף, וכבר הגיעו ימי החנוכה. הנערה מקפידה על ספר הלימוד היומי, בעקביות, בחוזקה, בעוצמה. לפעמים שבה הביתה ממוטטת, אולם לא עלתה על יצועה בלי מחצית שעת הלימוד היומי. לפעמים עברו עליה ימים טרודים מאוד בעבודה, אך את קבלתה לא זנחה…
החורף כבר החל מפנה את מקומו לאביב, והישועה עדיין לא נראתה באופק. היא נדרשה למבועי חיזוק עוצמתיים, כדי להמשיך לעמוד בגבורה בקבלה שלה. כל העת עמדה בקשר טלפוני עם הרב שיעץ לה את העצה, והוא חיזק אותה כי השנה עדיין בעיצומה, הרבה דרכים לבורא עולם להושיעה עוד השנה, קיץ שלם עוד לפניה…
ואז הגיע שוב חודש אלול. שנה חלפה מאז החלה לעמוד בקבלתה, ועדיין אין כל התקדמות. הנה, יום הולדת 31 הגיע, והיא עודנה נערה! – – –
ואז, בדיוק אז, ממש בראש חודש אלול, שב רבה של הנערה משווייץ. בעת ישיבתו במטוס, הוא מבחין כי הבחור שעל ידו, מוציא מתיקו ספר המוכר לו כל כך. זהו אותו ספר בו לומדת הנערה, שאך אתמול התקשרה 'להזכיר' שהנה חולפת שנה מהשיחה הקודמת, ודבר לא זז, ולמרות זאת היא מוסיפה ללמוד מדי יום חצי שעה כפי שקיבלה על עצמה…
'תסלח לי', החל הרב לשוחח עם הבחור שלצידו, 'יש לך קשר מסויים לספר הזה? אתה אוהב אותו? אתה נהנה מתוכנו?' – הבחור השיב בגמגום רפה, כאינו רוצה לחשוף את הקשר בינו לבין הספר שבידיו. הרב קיבל את הסירוב בנימוס, והם החלו לשוחח על דא ועל הא…
מסתבר, שהבחור תושב ציריך, בן 28, לומד בישיבת 'מיר' בירושלים. עתה טס הוא לתחילת זמן 'אלול', והתקשה להסתיר את המובן מאליו: 'האמת, שקיוויתי שאת השנה הזאת אני כבר לא אתחיל בישיבה, אולי בכולל… בכל זאת, בן 28, כמעט לא נותרו לי חברים בני גילי בישיבה. אבל בינתיים אני מוסיף לחכות ולצפות…' – שח הבחור ברגע של שברון לב…
חושיו של הרב התחדדו, מבטו התלהב. 'תגיד לי, סליחה שאני שואל שוב. לספר אותו אתה לומד – יש קשר לכך?'
הבחור נבוך קמעא, אולם חש שאין לו מה להפסיד, והחליט לשתף. 'האמת,' אמר בשקט, 'בראש השנה לפני כמעט שנה, שמעתי על סגולה מהמשגיח רבי אליהו לאפיאן, על זה שקבלה טובה אחת בראש השנה יכולה להכריע גורלות. על אתר קיבלתי על עצמי להתחזק ביראת שמים, וזאת בעזרת לימוד יומי קבוע בספר זה. ברוך השם אני מחזיק מעמד כבר כמעט שנה, למרות שדבר לא זז, הישועה לא הגיעה, ראש השנה כבר בעוד פחות מחודש…'
'דבר לא זז?!' – חלף הרהור נועז במוחו של הרב. 'דווקא לי יש תחושה שמעגלים נסגרים!' – ניתר לבו בקרבו. בטרם ירד מהטיסה ביקש מהבחור את פרטיו, ונפרד ממנו באמירה סתמית של 'נעמוד בקשר'.
והלא יאומן אכן קרה: בכ"ו באלול באותה שנה, פחות ממאה שעות לפני תום 'שנת הקבלה הטובה', הם באו בברית האירוסין. נערה מבני ברק, כבת 30, שכבר היתה כמעט מיואשת – אולם בראש השנה החולף קיבלה על עצמה לימוד יומי קבוע, עם בחור בן 28 מציריך, גם הוא כמעט מיואש, וגם הוא, בדיוק בראש השנה שלפני – קיבל על עצמו חצי שעת לימוד יומי באותו ספר בדיוק!
שני קצוות תבל, שני עולמות, שתי קבלות חזקות בראש השנה – חברו להם לבית נאמן בישראל, עוד באותה שנה, ברגעיה האחרונים!
סיפור מופלא זה, אותו קיבלנו בעדות אישית נרגשת מהרב שליווה את הנערה, הוא קריאה לפעולה לכולנו: אנו עומדים ברגעים גורליים, ימי הכרעה. זו הזדמנות פז לתפוס את כל מה שמעיק עלינו, את כל הבעיות שלנו, את כל הקשיים שלנו, את כל הדברים שאנו מצפים עבורם לישועה – ופשוט להשליך אותם לפח האשפה של ההיסטוריה, ליצור ישועה בטוחה, כדאית, ברת מימוש – כבר השנה.
כל מה שצריך לעשות, הוא לא לוותר בימים האלה. להקדיש זמן ופנאי למחשבה מעמיקה, עד ראש השנה ובמהלכו, ולהחליט 'מה הקבלה שלי'. זה בכלל לא משנה מה היא אותה קבלה, משנה שהיא היה תהיה, תתקיים, תימשך, שנעמוד בה בעקביות.
זו יכולה להיות קבלה טובה בשמירת הלשון או בשמירת העיניים, בפיזור חיוכים לרוב או במילים טובות שופעות, בשעת לימוד יומית, או בהגברת איכות הלימוד היומי הנוכחי. לא משנה מה הקבלה – משנה שהיא תהיה, שיהיה לנו ביד את הפטיש ששובר את המחסומים, שנחזיק בכלי שמניחים את כובד משקלו על כף המאזניים – ומכריעים!
הימים הקרובים הם גורליים לגמרי, הם מכריעים שנה שלימה. הבה נפעל בהם בכל הכח, לא נוותר בשום אופן. קבלה אחת טובה – איתה נתחיל את השנה החדשה, ובעזרתה נזכה לישועה במשך השנה!
נס רפואי בהחלטה של רגע!
במשך תקופה ארוכה, נאבקה גב' ד. בלחצים שהופעלו עליה במקום עבודתה, בניסיון לגרום לה להתפשר על הקפדתה העילאית להתנזר ממכשירי הטכנולוגיה המתקדמים. לא היה לה קל, בכלל לא. היא עובדת בכירה במפעל הייטק מוביל, דרישת מעסיקיה שתתחבר לאמצעים טכנולוגיים היתה חד משמעית. אולם, בנפשה היה הדבר, למענה ולמען ילדיה, להישמר ולהתרחק ממכשירים אלה ודומיהם, אשר רבים חללים הפילו ברשתם.
לאחר תקופה ממושכת, וכשהלחץ עשה את שלו, פנה בעלה לרבו שליט"א, לשאול בעצתו. הואיל ומדובר בצורך פרנסה חיוני, ולאור העובדה שמקום העבודה הסכים למכשיר שהוא 'מפוקח' ו'מוכשר' לעילא ולעילא, ולנוכח הלחצים הרבים עד כדי איום בפגיעה בשכר – התשובה שניתנה היתה כי יתכן שאין ברירה…
כשנטלה את המכשיר בידיה לראשונה, חשה רעד באצבעותיה. היא לא האמינה שדבר כזה יקרה לה, שלמרות הקפדתה המחמירה ועמידתה העיקשת על עקרונותיה, יבוא יום וגם היא תצטייד במכשיר טכנולוגי מתקדם, שיהפוך לבן לוויה שלה באורח קבע. היא נאלצה לעשות שימוש רב במכשיר, ובכל עת הזכירה לעצמה כי בעצם מדובר בביב שופכין רוחני ומצחין, כמה טוב היה לו לא היה בא לעולם, בטח לא לכפות ידיה…
עברה תקופת מה, ולפתע חשה האשה כאבים עזים ברגל ובגב, 'פריצת דיסק'. הכאבים איומים, הייסורים נוראיים, היא נאלצה לנוח, להימנע מלבוא לעבודה, ואך בקושי הצליחה לתפקד כאם מסורה לילדיה. למעשה – היא הפכה לכמעט משותקת מיכולות תנועה, וכל חייה הפכו לתלויים במשככי כאבים רבי עוצמה, בזריקות סטרואידים ושאר מרעין בישין…
היא יושבת בביתה וחושבת, מתבוננת, דנה בינה לבין עצמה. בהמשך שיתפה את בעלה בהרהוריה, ולפני מספר ימים, אולי בהשראת חודש אלול – חודש התשובה, אולי לאור העובדה שהכאבים לא פחתו, ואולי סתם הערה עליה ה' יתברך רוח טהרה ממרום, החליטה להיגמל. היא חשה שכאבי הגב הם צליפות של אבא אוהב, העומד ומזהיר מפני התדרדרות, המבקש ממנה להימלט מהמכשיר המסוכן, 'מפוקח' ו'מוכשר' ככל שיהיה…
בבוקרו של יום המחרת, הודיעה למקום עבודתה שלא עוד. היא מקבלת על עצמה בקבלה חזקה ואיתנה שלא לגעת יותר במכשירים מסוג זה, והיא מוכנה לעמוד בקבלתה בכל מחיר שבעולם. המנהל התקשה להבין, אולם היא הסבירה בפשטות: 'הרי ממילא אינני יכולה לבוא לעבודה עקב הכאבים הקשים. אולי בזכות הגמילה מהמכשיר ירחם עליי רופא כל בשר, יעביר ממני את הייסורים והכאבים, ולכל הפחות אוכל לשוב לעבודה כמקדם – גם אם בלי המכשיר המבוקש…'
המנהל שמע, התקשה לקבל את דבריה, אולם, כאמור, ממילא היא לא באה לעבודה, כך שניתן לדחות את ההחלטה מה לעשות בנידון… ואז, בו ביום ממש, כמה שעות אחר כך – – –
האשה קמה משנת צהריים קצרה, והפלא ופלא – אין כאבים. פשוט כלום. אין זכר לייסורים, הגב מתפקד נהדר, הרגליים מתרוצצות כמקדם, הכל רגיל ושגרתי, כפי שהיה עד לא מזמן. היא התקשתה להאמין לנס שהתחולל מול עיניה, אולם השעות חולפות, והיא חשה בטוב. לא פריצה ולא דיסק, לא כאב ולא שיתוק. פשוט בריאה, ברגע!
למחרת הופיעה בעבודה כהרגלה מקדם, והמנהל קידם את פניה בעיניים מופתעות. 'זהו, הכל עבר? איך? הרי רק אתמול סיפרת כמה כואב ומייסר?!' – שאלו כולם. 'קיבלתי על עצמי לזרוק את המכשיר, הוא הלך ואתו הכאבים. זהו!'
ואפילו למנהל לא נותרה ברירה, אלא להסכים לסירובה העיקש. הרי בעיניו ראה כי מיד כשקיבלה על עצמה להתנזר מהמכשיר הטכנולוגי – שבה לעצמה כמקדם, והיא בריאה וחזקה!
סיפור מופלא זה, אותו שלח לנו בעלה של האשה בעדות אישית, התרחש בחודש אלול זה, ויש בו כדי לקרוא לכולנו:
אם יש לנו בעיות לפתור – ויש לנו, בעיות בריאות, בעיות פרנסה, בעיות עם הילדים, קשיים סביבתיים, לחצים ומתחים, כל מה שכדאי כל כך לעשות הוא לקבל על עצמנו קבלה טובה, חזקה ואיתנה, שנהיה מוכנים לעמוד בה בכל מחיר. בעידן שלנו, קבלה טובה שיש בה משום התנזרות ובריחה מפלאי הטכנולוגיה שהפכו מזמן לפגעי הטכנולוגיה, היא פטיש רב עוצמה על ראשו של שטן מקטרג, מרוצצת את טענותיו, וסוללת בפנינו את הדרך לשנה טובה.
אם רוצים אנו לזכות בכתיבה וחתימה טובה, אם יש דאגה מעיקה שאנו רוצים להיפטר ממנה השנה, אם יש לנו בעיה שאנו מקווים ומייחלים לפתרונה – עכשיו הזמן לפעול. בראש השנה, זה הרגע לקבל על עצמנו קבלה טובה, קבלה שנעמוד בה, משהו שנשמור עליו – והוא ישמור עלינו. כך נבטיח לנו ולמשפחתנו שנה טובה, שנה ברוכה ומאושרת!
מסגרת לעמוד הראשון:
הגנה מובטחת!
בימים שלפני משפט כה גורלי כמו יום הדין, כל אחד מאיתנו מחפש משענת הגנה, משהו לבטוח בו, שהוא זה שיעביר אותנו את המשפט הסבוך, הוא זה שיוציא אותנו זכאים בו. אם רצוננו במשענת ביטחון כזו, הבה ניזכר במילים שבפרק 'לדוד, השם אורי וישעי…' הנאמר בימים אלה, ובמהלכו אומר דוד המלך: 'אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח: אחת שאלתי מאת השם… כל ימי חיי…'
בפסוק זה גילו צדיקים זי"ע משמעות נפלאה, והדברים מובאים באוצרו של הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א: אם תקום עלינו מלחמת משפט, קטיגורים וסניגורים נאבקים אלה באלה, כפות המאזניים הזכויות והחובות מתנדנדות, אזי 'בזאת אני בוטח: אחת שאלתי' – אני בוטח בקבלה האחת אותה נטלתי על עצמי, ושאיפתי לקיימה 'כל ימי חיי'. זה בטחוני, זה מקור ההגנה שלי: הקבלה שלי, האחת, היחידה, הבודדה! – שאני מתכוון לקיימה כל ימי חיי, בעקשנות עקבית בוערת!
מי מאיתנו לא זקוק לשמירה? מי מוכן לוותר על הגנה איכותית?! – קבלה טובה היא המפתח, זאת הדרך, זה הכלי. הבה נקבל על עצמנו קבלה טובה, חזקה ואיתנה בימי ראש השנה, ונעמוד בה בגבורה, בעקביות ובעוצמה. כך נבטיח לעצמנו שנה טובה ומאושרת, וחיים ארוכים טובים ומאושרים!
2/67