"טררררר טררררר טררררר", אלו היו הקולות ששמעתי כל בוקר בשעה שהייתי מתניע את מכוניתי הישנה והחבוטה. ושוב, "טררררר טררררר טררררררררררר", עד שהמכונית הואילה בטובה להתניע. מכונית זו שימשה אותי בנאמנות מספר שנים ולא רציתי להיפרד ממנה, אבל בשלב מסוים הגעתי למסקנה כי אכן הגיע הזמן להחליפה במכונית חדישה יותר. גם תלונות ילדי על כך שהמכונית שלנו היא 'טרנטה' ואינה נוחה כלל לנסיעה, הצטרפו לחישוב, עד שביום מן הימים התחלתי להתעניין ברכישת רכב חדש.
היות והמכונית בעיני אינה סמל למעמד או לתפקיד, אלא אך ורק אמצעי להגיע ממקום למקום, החלטתי שאינני משקיע כסף ברכישת רכב חדש, אלא ברכישת רכב מיד שניה. הדגם שמצא חן בעיני, לפי הצרכים והנסיבות, היה רכב מסוג 'מאזדה אמ-פי-וי', שידידים טובים המליצו לי עליו מכמה סיבות.
התחלתי לברר על עלות רכב שכזה, והמסקנה היתה כי מחיר רכב יד שניה עומד על 55 אלף ₪, זאת בזמן שההחלטה המקורית שלי היתה להשקיע ברכב לא יותר מ-40 אלף ₪. המחיר קצת הרתיע אותי, ולפיכך התחלתי לברר על רכבים נוספים. אך עד מהרה התברר לי, שרכבים אלו אינם עונים על צרכי. שבתי לברר על הרכב מהסוג הנ"ל, שכאמור המחירון שלו עמד על 55 אלף ₪. מבירורים פה ושם התברר לי שניתן להשיג רכבים כאלו בעלות של 40 אלף ₪, אך מטבע הדברים ישנה סיבה לעלות הנמוכה, כנראה שהרכב עבר איזו תאונה או שהוא סובל מבעיה כזו או אחרת.
הצעה אחת מבין ההצעות הנמוכות, שהגיעה אלי מתושב 'כפר חרות' שבשרון, נשמעה לי דווקא הגיונית יחסית. ראיתי תמונות של הרכב, אמנם הוא לא היה מדי יפה, אבל יחסית למחיר זה היה נשמע סביר. מי שרוצה מחיר זול צריך לוותר על משהו, לא נורא.
בבוקר שלמחרת קמתי, כשתוכניתי היא לסיים את התפילה ולצאת מביתי שבביתר לאזור השרון, לראות את הרכב במו עיני, לנסות אותו קצת, ולסגור עם המוכר על רכישתו. שבתי לביתי לאחר התפילה, אכלתי ארוחת בוקר והתארגנתי בזריזות ליציאה. הרי ככל שאצא מוקדם יותר, אסיים מהר יותר, ואוכל לחזור להמשך סדרי היום.
אבל אז מתחיל משהו לדגדג לי במוח: 'פנחס, פנחס, מה יהיה עם הדף היומי. אתה הרי משתדל כל יום לפתוח את היום בלימוד הדף היומי. ומה יהיה עם הלימוד הזה'. אין בעיה, הבטחתי לעצמי, מיד כשאחזור אתיישב ללמוד את הדף כמו בכל יום, ובכל מקרה, עד שעת מסירת השיעור כבר אספיק ללמוד ולהתכונן. אבל הקול לא הרפה: 'פנחס, יש לך קביעות, אל תבטל אותה'. כאן כבר הסתבכתי. הרי מצד אחד ככל שאצא מאוחר יותר, העניינים ימשכו יותר זמן, וכך אשוב מאוחר יותר לסדרי היום. אך מאידך יש כאן קביעות, ומה אעשה עמה. ההתלבטות לא היתה קלה, אך בסייעתא דשמיא החלטתי להתגבר ולא לוותר על הקביעות. נשארתי ללמוד.
האמת היא שמבחינתי הסיפור הסתיים. הודו להשם, זכיתי והתגברתי ושמרתי על קביעותי בתורה. אך היות שההמשך מפתיע ואולי גם יביא תועלת, חבל שלא להשלים את הסיפור.
היה זה בהמשך, השעה כבר התאחרה עד שסיימתי את לימוד הדף היומי, ואני מסתפק האם לצאת עכשיו ולאחר את המשך היום. ובכלל – מתעקש איזה יתוש לנקר לי במוח, האם עשיתי בכלל נכון שהתעכבתי?…
או אז נפל לי רעיון בראש. אולי כדאי לבדוק שוב באותם מקומות הפרסום שבהם חיפשתי בתחילה. יצרתי קשר, ודי מהר אני מגלה מודעה חדשה-חדשה, שפורסמה כעת: "מאזדה אמ-פי-וי למכירה".
באצבעות רוטטות אני מתקשר לבעל הרכב, ולפליאתי מתברר כי מדובר ברכב השייך לחברה לייצור תרופות בבית שמש, הנהג שנהג בו הוא סמנכ"ל הכספים של החברה ששמר עליו מכל משמר, כאשר כל טיפול שצריך לעשות נעשה, כך שהרכב מתוחזק במצב מצוין וממש כמו חדש.
"איפה אני יכול לראות את הרכב", אני מתעניין, והוא עונה לי: "יש איזה ישוב חרדי בגוש עציון, איך זה נקרא? אה… ביתר, ביתר עילית. שם בכניסה שמנו את הרכב".
לא פחות ולא יותר – בביתר! עיר מגורי, מחכה לי הרכב. לא בשרון, ולא בשום מקום אחר. יצאתי לראות את הרכב, שאכן היה פשוט מושלם. ואם שאלתם את עצמכם מה המחיר? – ובכן… 38 אלף ₪ בלבד! זה מה שהחברה ביקשה תמורת הרכב, למרות היותו שמור ומתוחזק ביותר.
זכיתי לראות בחוש שמקביעות עתים לתורה לא הפסדתי, אלא להיפך, בזכות שהתעכבתי ולמדתי את הדף, הרווחתי ובגדול. גם בגשמיות, אבל כמובן, בעיקר ובעיקר ברוחניות.
תודה להרה"ג ר' פנחס זלצמן שליט"א – ראש כולל ש"ס באסטאן בעיר ביתר על העברת הסיפור המפעים לזיכוי ולחיזוק רבבות אלפי ישראל.
1/346