"ויאמר משה לבני גד ולבני ראובן…" (במדבר לב ו)
כבר בימי חורפו של כ"ק מרן אדמו"ר בעל 'בית ישראל' מגור עוד בפולין לפני המלחמה, התרכזה סביבו חבורת אברכים יקרים ובחורים בני עלייה ששאבו ממנו מלוא חופניים תורה וחסידות. פעם כששהו יחד בשלהי דקייטא בעיר הנופש הפולנית 'אוטוואצק', ערכו בני החבורה באכסנייתם 'סיום' על מסכת בכורות, כמנהג חסידים לסיים מסכת בתשעת הימים.
בין הנופשים באוטוואצק היה גם הגאון רבי מאיר שמחה מדווינסק בעל ה'אור שמח'. עבר הגאון ברחובה של עיר ושמע הדי שירה ושמחה חסידית בוקעים מהאכסניה בעיצומם של תשעת הימים. מיהר ועלה לבניין לחפש אחר מקור השמחה, עד שהגיע לחדר בו נערכה הסעודה, הקיש על הדלת ונכנס פנימה. פליאתו התעצמה כעת שבעתיים. הסועדים לא הסתפקו בשירה וזמרה בלבד, על השולחנות היו מונחים מאכלי בשר ויין…
"לשמחה מה זו עושה?" תמה הגאון מדווינסק.
ראש החבורה רבי ישראל השיב לו: "אנו עורכים כאן סעודה לכבוד סיום".
"ומה סיימתם?" שאל הגאון מדווינסק.
"סיימנו את ספר התהלים", השיב רבי ישראל…
כששמע רבי מאיר שמחה כי השמחה כאן נערכת בניגוד להלכה, פתח והחל להוכיחם ארוכות במילים מייסרות על חוסר הקפדתם בהלכות האבלות, ועורר אותם להצטער כראוי על חורבנה של ירושלים עיר הקודש והמקדש.
לאחר שיצא רבי מאיר שמחה מהמקום לא יכלו בני החבורה להסתיר את פליאתם מדבריו של ראש החבורה. "מדוע לא אמרתם לרבי מאיר שמחה שהסיום נערך על מסכת שלמה כדת וכדין?!" התקשו להבין.
הסביר להם רבי ישראל: "כשנכנס רבי מאיר שמחה, היכרתי על הבעת פניו כי במוחו סדורה כבר תוכחת מוסר להשמיע באוזנינו. חבל היה לי להפסיד את תוכחתו של רבי מאיר שמחה"…
והוסיף וסיפר למסובים: "כבר היה מעשה דומה אצל זקני בעל 'שפת אמת' שהתייתם בילדותו מאביו רבי אברהם מרדכי ז"ל וגדל על ברכי סבו הגדול בעל 'חידושי הרי"ם'. באחד הימים איחר קמעא הילד בהשכמת הבוקר וספג על כך תוכחה הגונה מזקנו. חברו שלמד עמו בחברותא וידע את הסיבה הצודקת לאיחורו, תמה בפניו: "מדוע לא תירצת עצמך באוזני הסבא?"
ענה לו זקני: "יקרה לי תוכחתו של הסבא ואיני רוצה להפסידה בתירוצים והסברים צודקים ככל שיהיו.
"הנהגה זו", אמר לו אז ה'אמרי אמת', "יש ללמוד מהתנהגותם של בני גד ובני ראובן הכתובה בפרשת מטות. מראש היה בדעתם של בני גד וראובן להיחלץ חושים לפני כל ישראל, ומכל מקום לא גילו זאת מיד למשה אלא שמעו קודם מפיו את דברי תוכחתו ורק אחר כך הסבירו לו את עצמם והניחו את דעתו".
(שמעון טיקוצקי, 'המבשר תורני')
הסיפור על הבית ישראל והסיום
לפי איך שהסיפור מופיע לכאורה צריך עיון, שכן אין הנידון דומה לראיה, שבבני גד ובני ראובן גם לפי הפירוש שנקט הבית ישראל שמלכתחילה חשבו בני גד ובני ראובן להיחלץ חושים לפני בני ישראל ורק רצו לשמוע את תוכחת משה רבינו ע"ה, מכל מקום בסוף גילו לו את דעתם, אך כאן בסיפור לכאורה הבית ישראל גרם לגרמ"ש לחשוד בו ובכל שאר החבורה שעברו על ההלכה לאכול בשר בתשעת הימים, והיו צריכים לומר לו האמת כדי להוציא עצמם מהחשד, וכמו שלומדים חז"ל מהפס' שנאמר גם הוא באותה פרשה (משנה שקלים ג, ב): "לפי שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שצריך לצאת ידי המקום שנאמר (במדבר ל"ב) והייתם נקיים מה' ומישראל ואומר (משלי ג') ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם". (וגם לכאורה אינו דומה לסיפור עם השפת אמת ששם לא היה מדובר שעבר על הלכה מסויימת אלא רק איחר קמעא לבוא ללימוד)
ואולי צריך לומר שהסיפור נגמר אחרת, שלאחר שאמר הבית ישראל שסיימו תהילים (שמסתמא גם זה היה נכון) ושמעו את תוכחת הגרמ"ש גילה לו שאכן סיימו גם את מסכת בכורות.