מאת: הרב יעקב לוסטיגמן
מבחן הקבלה לישיבה הקטנה, הוא אחד הרגעים המלחיצים ביותר בחייו של בחור צעיר. במיוחד במתכונת החדשה הנהוגה בישיבות הליטאיות בירושלים, במסגרתה נערכים מבחני הקבלה במקביל באותו יום בכל הישיבות הקטנות, כך שכל בחור יכול להירשם לישיבה אחת בלבד, ובמקרה שהוא לא יתקבל חלילה, יידרשו הוריו לנהל מערך אדיר של חיפוש ולחצים עד שיצליח להתקבל לישיבה אחרת.
סיפר לי חבר שהסיע את בנו, ביום חמישי שעבר, יחד עם מספר חברים למבחן הגורלי. הוא החנה את רכבו על יד בניין הישיבה, והצורבים הצעירים נבלעו בתוך הבניין כשלבם פועם בעוצמה ובחשש גדול.
"פחדתי שרק מהלחץ הם לא יצליחו לענות לשאלות במבחן", הוא מספר, "התחלתי להרגיע אותם, אבל הם פשוט לא שמעו אפילו מה אמרתי להם, הם פשוט היו בלחץ אטומי.
"חיכיתי כשעה, ואז הם יצאו. כשהם יצאו, כבר מרחוק ראיתי אותם שמחים ומחייכים.
"היה לי ברור שהם עדיין לא קיבלו תשובה חיובית ולכן תמיהתי היתה גדולה ולא הבנתי מה השמחה הגדולה.
"לשאלתי", הוא ממשיך, "הם סיפרו לי שראש הישיבה והמשגיח שבחנו אותם ושוחחו איתם היו מאוד נחמדים… הם חייכו אליהם, קיבלו אותם במאור פנים, החמיאו להם וכל זה עוד לפני שהחל המבחן בפועל. כך הם הורידו את הלחץ, וסייעו לבחורים להצליח במבחן, ולצאת עם הרגשה טובה במיוחד".
כך, במעשה קטן של הארת פנים, הצליחו ראש הישיבה והמשגיח לשפר לאין ערוך את הרגשתם של הבחורים הצעירים.