ערב שבת שלום לכל הצופים. השבת אנחנו נקרא פרשת מסעי. מה זה פרשת מסעי? בני ישראל עומדים להיכנס לארץ ישראל אחרי ארבעים שנות נידודים. והתורה מספרת על כל המסעות שלהם. ארבעים ושניים מסעות, נסעו מכאן וחנו שם. נסעו שם וחנו כאן. וכך ארבעים ושניים מקומות. רש"י אומר שהטעם לכל האריכות הזאת כדי שאדם – משל לאדם שהלך עם אביו לטייל, והלכו לדרך ארוכה, ואחר כך כשסוף סוף מגיעים, אז הם מספרים, הנה כאן נעצרנו, כאן אכלנו, כאן חשתי בראשי, כאן היה קשה לנו, כאן היה יותר קל לנו, וכך הם מזכירים את נסי ה' בכל הארבעים ושניים מהמסעות. גם פה, כל כך הרבה מסעות, ואנחנו מזכירים את המסעות כדי לזכור את כל נסי ד' שהיו במדבר. תזכרו, במדבר לא היו שם קניונים, לא היה שם מכולת, ולא היה שם חנות בגדים, מה הם אכלו? אכלו מן – שירד מן השמים. מה שתו? שתו מבארה של מרים. כל הארבעים שנה הבאר נסע אתם – ומזה שתו. בגדיהם לא בלו. וגם נעליהם, ארבעים שנה, אותם בגדים, אותם נעלים. כל זה נכלל בנסי המסעות.
אבל, אני רוצה להוסיף פה משהו. פרשת מסעי תמיד נקראת בימי בין המצרים. כמו שאנחנו עכשיו בימי בין המצרים, כשבת אחרי מסעי היא כבר פרשת דברים. פרשת דברים זה כבר שבת חזון. שבת חזון זוהי שבת שלפני תשעה באב. אז בימים האלו אנחנו אבלים על חורבן בית המקדש ועל כך שעוד לא זכינו לבניין בית המקדש. עוד לא זכינו לגאולה. אולי יש בזה – אולי יש כאן גם רמז שעדיין לא סיימנו את המסעות. התורה מתארת ארבעים ושניים מסעות עד שנכנסו לארץ ישראל .
אבל כמה מסעות נסענו מאז שנכנסנו לארץ ישראל? הנה אלפיים שנה כמעט מאז שחרב בית המקדש. כמה מסעות נסענו? מכאן, ומכאן, וגלינו לבבל, וגלינו לאירופה, וגלינו לארצות המזרח… ועדיין אנחנו בתוך המסעות. ואנחנו בתוך המסעות האלה, רואים נסים ונפלאות. כמו שאומר היעבץ בסידורו "בית יעקב" – היעבץ אומר – רבי – כן, רבי יעקב בן צבי – אבא שלו היה החכם צבי. והוא אומר שהנס של שארית ישראל שנשאר בגלויות הרבות האלה – הנס הזה שנשארנו ושרדנו הוא נס יותר גדול מנס יציאת מצרים. כך הוא אומר. אנחנו יכולים להעיד על כך. שהרי כל האומות שהיו, במשך ההיסטוריה, מה נשאר מהם? מהחיוי, מהחיתי, מהיבוסי, המצרים הם לא מצרים, הירדנים הם לא ירדנים, הפליסטינאים הם לא פליסטינאים, הם אסופה של כל מיני אזרחים שבאו מכל מיני מקומות, האמריקאים הם לא אמריקאים, זה אוסף של כל מיני אומות שהגיעו לארצות הברית. וכך גם בשאר המקומות.
אבל עם אחד נשאר כמו שהיה. זה עם ישראל. איך שרדנו? בכל המסעות האלה? ואנחנו עדיין בתוך המסעות האלה. מה זה אומר? זה אומר שבעזרת ד', כמו שזכינו לשרוד כעם – כעם יהודי, כך בעזרת ד' נזכה גם להתגשמות הנבואה והיעוד האמיתי של עם ישראל – שהוא הגאולה השלמה ובניין בית המקדש. ואז כל אחד ישב תחת גפנו, תחת תאנתו ויוכל לעסוק בתורה, ולא יהיה טרוד, לא מחבלות, ולא ממחלות, אלא הכל יבוא על מקומו בשלום. הלוואי ונזכה לזה במהרה בימינו. שבת שלום.
מאז שאבי ניפטר ז"ל כארבעה חודשים אני משתדל לכתוב כל שבוע משהוא לעילוי והשבוע בחרתי במאמר של כבוד הרב . שבת שלום מי יתן ותבוא הגאולה אמן