פה ושם עושה איזה ש"ץ טובה לאנושות ומנדב מעצמו ומקהל המתפללים דקה של פרק תהילים. ואז הסובבים שואלים איש את רעהו: "קרה משהו? מי חולה?"….

הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

מסביב יהום הסער. מדינה שלמה, בפרט להקת זאבי התקשורת החילונית, עם כתבנים ושדרנים בגרוש, מכפישים את הציבור החרדי, בועטים, חובטים, יורים במתק שפתיים מתוך דאגה, כביכול "אמיתית וכנה", לבריאותו.

ואנחנו?

אנחנו עסוקים לריב עם עצמנו.

מחולקים בתוככי עצמנו, בתוך שומרי התורה והמצוות, לכיתות כיתות, פלגים פלגים, קבוצות ותתי- קבוצות. זה אומר בכה וזה אומר בכה. אלו מנפנפים במחקרים כאלה ואלו במחקרים אחרים. העובדות מתבלבלות עם פרשנויות, רצונות וחלומות. אלו ואלו בליבוי מלבים. עסוקים ב'יכה יוסי את יוסי', כי הרי אנו כולנו רואים את גלי הים השוצפים-קוצפים מסביבנו. ומה אנו עושים? קודחים חור בספינה החרדית כולה, טרודים במריבות פנימיות סביב מגפת הקורונה.

8 חודשי קורונה בחברה החרדית לימדו אותנו דבר אחד: לא נצליח לשכנע אף אחד בצדקת הדרך שלנו.

אם היו ימים בהם סברנו שנוכל להשפיע, גילינו שלא. התברר לנו שגם בנושא כה חשוב ויסודי, של פיקוח נפש הדוחה כמעט את כל התורה, ישנם דרכים, תתי דרכים, פרשנויות ושפע הסתכלויות.

אני וחברי נעשה ככל שיורה לנו מרן שר התורה שליט"א ומרן ראש הישיבה שליט"א, חסיד בעלזא יעשה מה שיורה לו כ"ק האדמו"ר מבעלזא שליט"א, חסיד ויז'ניץ יפעל לפי הנחיותיו של כ"ק האדמו"ר מויזניץ שליט"א והסרים למרותו של הכהן הגדול חכם שלום כהן שליט"א – הרי יפעלו בשמחה לפי הוראותיו של חכם שלום. לא נצליח להזיז איש ממחנה אחד למחנה דעות שני, גם אם אנו סבורים, באלף אחוז, שהגישה של הרב או הרבי שלי – היא הצודקת…

אבל מה איתנו עצמנו? היכן הלב שלנו?

נכון לכתיבת השורות, נפטרו ממחלת הקורונה כ-2300 יהודים. מאות מונשמים. אלפי יהודים סובלים משלל תסמינים קשים. מנתונים של משרד הבריאות, שפורסמו השבוע ביום שני, עולה כי במהלך השבועיים האחרונים נפטרו בישראל 55 חולי קורונה חרדים, 11% מכלל הנפטרים מקורונה בתקופה זו. מדובר רק בערים שמזוהות כערים חרדיות. המספרים לא כוללים ריכוזים חרדים בערים מעורבות, כדוגמת אשדוד, פתח תקווה, נתניה ואופקים ועוד עשרות ערים וישובים, בהם מתגוררים אלפי יהודים חרדים. והשבוע, השבוע הגיע המוות הזה גם לאלעד. עלה המוות בחלונינו, השם ירחם וישמור.

אם כך, הרי צריך לקרוע את השמים. להרבות בתפילה ובתחנונים, להרבות בעסק התורה הקדושה, אשר היא מגינה ומצילה, במצוות ובמעשים טובים. לפשפש ולמשמש בתשובה ולזעוק אל המלך, רופא כל בשר ומפליא לעשות.

ומה איתנו? פה ושם עושה איזה ש"ץ טובה לאנושות ומנדב מעצמו ומקהל המתפללים דקה של פרק תהילים. ואז הסובבים שואלים איש את רעהו: "קרה משהו? מי חולה?"….

מי חולה???

יותר מאלפיים נפטרים נפטרו כאן בארץ בשמונת החודשים האחרונים, ועוד אלפי יהודים נפטרו בחו"ל. מאות חולים מונשמים. אלפי יהודים סובלים כאבים בגופם ורבבות יהודים סובלים מקשיי פרנסה חמורים.

עולם התורה, הישיבות והחיידרים נמצא תחת איומי פתיחה וכל קול של סירנה מרעיד את הלבבות של עמלי התורה. אלפי קשישים נמצאים ספונים בבתיהם כבר חודשים ארוכים ורבבות סבים וסבתות לא פגשו את בני משפחותיהם מפסח האחרון, כולל בפסח.

חתונות מתקיימות במרתפים וחצרות, עם כמות מוזמנים זעומה וצער עצום לכלות ולחתנים. כל מוסדות החינוך לבנות סגורים על מנעול ובריח ואין ספור צעירים וצעירות ירדו לבארות שחת, עד שהגיעו מים עד רפש. ואנו מתהלכים כאילו לא קרה כלום? כן מסכות-לא מסכות, כן בידודים-לא בידודים, כן לפתוח-לא לפתוח. וזהו?

השי"ת מדבר אלינו, מנער אותנו ואנחנו מביטים וחושבים שזה רק אבק…

"האנשים בטבעם אוהבים מה שהורגלו בו ונוטים אליו, עד שאתה תראה אנשי הכפר כפי מה שהם ממיעוט רחיצת ראשם וגופם, והעדר ההנאות וצוק הפרנסה, ימאסו המדינות ולא יהנו בהנאותם, ויבחרו העניינים הרעים המורגלים על פני העניינים הטובים שאינם מורגלים, … ולפי זאת הסבה ג"כ ימנע האדם מהשיג האמת ויטה אל מורגליו" (הרמב"ם בספרו מורה נבוכים, ח"א פל"א).

"ואמרו במוסרים: ההרגל על כל דבר שלטון" (שערי תשובה לרבנו יונה שער ב, ל).

ניתן להתרגל לכל דבר ולהופכו לחלק מאיתנו, בדרך כלל מבלי לשים לב. וכדברי הגרי"ז הורביץ שליט"א: "גם לגטאות התרגלו, והתחילו לריב בהם על הכיבודים בבתי הכנסת המאולתרים"…

התרגלנו למתים, התרגלנו לחולים. כעת יש לנו זמן לריב עם עצמנו, להתווכח עם המחנות שממולנו. שכחנו שהקב"ה הביא עלינו את המגפה הנוראה הזאת, שלקחה מאיתנו אלפי קרבנות כבדים מנשוא, ביניהם גאונים וצדיקים, ראשי אלפי ישראל.

"רגע, הוא היה ב'קבוצת סיכון? היו לו מחלות רקע?"… "בן כמה הוא היה?"… "היא נפטרה רק מקורונה או שהיו לה עוד בעיות?"… "הם הלכו עם מסכות או שהם ממכחישי הקורונה?"… "אני יצאתי מהעיר בלי שום בעיה"… "אותי עצרו בכניסה לעיר"… "המשטרה הגיעה אליכם או לא הגיעה?"… "נתנו קנס של חמשת אלפים שקל?"…

רק זה מה שמעסיק אותנו? זהו?

הרי הקב"ה רוצה שנתייחס אליו עצמו. הוא עשה ועושה ויעשה לכל המעשים. הקב"ה רוצה שנזעק, שנשתפר, שנשפר את המעשים והמידות, שנתחזק בלימוד התורה, במצוות, בתשובה, בבין אדם למקום ובין אדם לחבירו. שנזכור שכל ישראל ערבים זה לזה. לא רק בחבישת מסיכה ושמירה על מרחק, אלא בעיקר בתשובה, תפילה וצדקה, המעבירין את רוע הגזירה.

"יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם לְרַחֵם עָלֵינוּ וְעַל פְּלֵיטָתֵינוּ. וְלִמְנוֹעַ מַשְׁחִית וּמַגֵּפָה מֵעָלֵינוּ וּמֵעַל כָּל עַמּוֹ בֵּית יִשְֹרָאֵל: יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם לְקַיֵּים בָּנוּ חַכְמֵי יִשְֹרָאֵל. הֵם וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם. וְתַלְמִידֵיהֶם וְתַלְמִידֵי תַלְמִידֵיהֶם. בְּכָל מְקוֹמוֹת מוֹשְׁבוֹתֵיהֶם: יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם שֶׁנִּשְׁמַע וְנִתְבַּשֵֹר בְּשֹוֹרוֹת טוֹבוֹת. יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת".

(פורסם ב'קוראים אלעד'. ערש"ק פרשת נח התשפ"א)