סיפר הגאון רבי חיים קרייזווירטה זצ"ל גאב"ד אנטווערפן, שבימי המלחמה ניגש אליו אחד מעשירי בני ישראל, וכה אמר לו: "הנה אנכי הולך למות (כשנשלח לכבשונות יחד עם רבבות אלפי בני ישראל למות על קידוש ה'). אבקש, היות וחנני ה' בעשירות גדולה, ומעות הרבה שמורים עבורי בחשבון בבנק שבמדינת שווייץ, אגלה באזניך את ה'קודים' שעל ידם ניתן להוציא את המעות, ולכשתמצא אחד מיוצאי חלצי שישאר בעזהשי"ת בחיים, תעביר לו את הפרטים הללו, כדי שיקח את שלו ויתפרנס בכבוד".
עברו שנים רבות לאחר המלחמה והגר"ח לא מצא שם ושארית לאותו יהודי, ואף לאחר חיפושים שונים לא עלה בידו למצוא אחד מיורשיו. ויהי מקץ עשרים שנה מצא הגר"ח איש יהודי עני מרוד הלבוש בבגדים קרועים, מן השמים גלגלו שפתח הגר"ח בשיחה עם זה העני, ובתוך הדברים גילה כי 'מצא את שאהבה נפשו', כי הלה בנו של אותו יהודי שמסר לו את מספר חשבון הבנק שלו בשווייץ. מיהר הגר"ח להשיב את ה'אבידה' (אחר שחקר היטב כי כנים הדברים) ומסר לו את הסימנים, ואכן, הלה הצליח למשוך סכום כסף אדיר שהפקיד שם אביו שנים רבות קודם לכן.
אז נענה הגר"ח ואמר: "זה כעשרים שנה שהלה מסתובב בבגדים בלואים וקרועים כשבאמת גביר אדיר הוא, אלא שהוא לא ידע מן האוצר שהיה בבעלותו".
כך עלינו להשתדל שלא לדמות לאותו הלך, כי ימים קדושים אלו הינם אוצרות גדולים מוכנים לפנינו, באשר ניתן בידינו הכח להוציא ולמשוך מהם השפעות גדולות ורבות בגשמיות וברוחניות. אוי לו למי שבסכלותו מסתובב כעני בפתח, ואינו הולך לפתוח את האוצר.
שמעתי על יהודי נכבד מחשובי ת"ח שבדורנו, שלדאבון לב בהגיעו לגבורות חלה באלצהיימר ל"ע, והנה חכמי הרפואה המציאו סממני מרפא (כדור) שמועיל לחולים אלו למשך כשבע שעות (אין לבלעו אלא אחת לג' ירחים). אלא שהרוצה כדור זה עליו לשלם כמה אלפים… ע"כ בהגיע עת דודים כשנישא אחד מנכדי הת"ח, נתאספו צאצאיו וכ"א שילם ממיטב כספו ויחדיו השלימו וקנו כדור אחד כזה שיבלענו אבי המשפחה כחצי שעה קודם החופה, וכך במשך כל ליל החתונה יהיה בבריאותו השלימה.
והנה מיד כשבלע את הרפואה פתח גמרא גדולה וישב ללמוד בהתלהבות עצומה כמנהגו בשנותיו הבריאות, ואף כאשר יצאו בני המשפחה לחופה לא אבה לילך עמהם, רק 'חטף ואכל' עוד דף גמרא ועוד דף גמרא.
מכיוון שכך שאלוהו בני המשפחה: אבינו מורינו, מה אירע לך, מדוע נחבאת כאן בין דפי הגמרא ולא תצא לשמחת נכדך? נענה הזקן ואמר: אם יצאתי מכלל שטות ונכנסתי לכלל הבריאים, וכי לא אתפוש את הגמרא בשתי ידיים?…
כיו"ב מסתובבים להם באי עולם כחולי אלצהיימר ל"ע, כי נשלחו מן השמים – איש איש ותפקידו בעולם הזה, ולמעשה מסתובבים הם בעולם כמי שאחזו… ושוכחים לגמרי מה תפקידם ושליחותם. אך בבוא איזה זמן גבוה, כדוגמת הרפואה הנ"ל, אם בר דעת אתה, רוץ לאהלי תורה ועבודה, והתפקח משכרון שכחתך, ועזוב כל השטויות…
(באר הפרשת ויקרא תשע"ט)