הרה"ג ר' אשר קובלסקי שליט"א
ולא תתורו (ט"ו, ל"ט)
השאיפה של כל יהודי, החלום של כל אב וסב, הוא לזכות לגדל ולחנך את ילדיו בצורה הטובה ביותר, לרוות מהם רוב נחת. אמנם, כולנו יודעים שיש 'צער גידול בנים' המניב נחת, ובאותה מידה – כולנו מצפים ומייחלים למנת מינימום מצער הגידול, ומאידך – מנת מקסימום מהנחת. כל הורה בישראל שואף, מצפה ומייחל לראות את ילדיו גדלים ומתפתחים לתפארה, לרוות מהם רוב נחת דקדושה, לחוות את שנות גידולם וטיפוחם ללא צער ועגמת נפש, רק מתוך אושר וסיפוק אינסופי.
וזה לא קל. דורנו דור אפוף נסיונות רוחניים, היצר אורב לנו ולילדינו בכל פינה. יש גם בעיות בריאות שעלולות לצוץ בכל גיל, יש מצוקות פרנסה שמתגברות מעת לעת, החיים הם מירוץ מכשולים – וגידול ילדים הוא אתגר לא קל. כל מה שיש לנו אנו מוכנים לתת להבטיח את עתיד ילדינו. כמה אנו מוכנים להשקיע כדי לבטח את הנחת מהם, כמה תפילות, דמעות, כספים ומשאבים אנו שופכים ומשקיעים למענם!
האם יש כלי שבעזרתו נוכל לוודא שנגיע אל היעד הנכסף – להצלחה בכל תחומי החיים, לגדל את ילדינו בקלות ובנוחות, להתמודד בגבורה עם אתגרי החיים, לזכות לרוב נחת? האם ישנו מפתח שפותח את שערי שמים לקרבת ה' אמיתית, להתרפקות מלאה וחביבה על אבא?!
מתברר, שיש משהו כזה, זוג פריטים כאלה. והוא אינו נסתר ולא חשאי, הוא נמצא בדיוק במרכז הפנים, בחזית האישית האנושית. אלו שתי העיניים שלנו!
העיניים. העין היא אחד האיברים החיוניים ביותר, הכלי המרכזי בעזרתו אנו 'תופסים' את העולם. כל פעולה שאנו עושים מתחילה בעיניים – בעזרתן אנו קוראים, לומדים, מכירים, מבחינים, צועדים ופועלים. חוש הראיה הוא אחד החושים המרכזיים בחיינו, ולו רק ננסה לעשות משהו בעיניים עצומות – נבין עד כמה העיניים הן איבר קריטי ביותר לחיינו!
ודווקא לכן, הן ניתנו לנו במתנה מה', בתוספת אזהרה אוהבת בפרשת השבוע: להשתמש בהן בצורה הנכונה, לשמור על העיניים לבל יתלכלכו, לוודא שחוש הראיה אינו נפגם, אינו מחליד. הלא העיניים הן הצינור להעברת מידע אל המוח שלנו – ולכן עלינו לשמור על הצינור הזה בשיא הניקיון והטהרה, לוודא שהוא נותר צח וזך, להבטיח שהוא חף מכל כתם, נקי, נוצץ!
זו חובה שהיא מצוות עשה מן התורה, ולצד זאת, הביטו וראו גילוי מדהים, מפי השרף הרה"ק רבי אורי מסטרעליסק זי"ע, כמופיע בספר 'אמרי קדוש'. וכך הוא מגלה: 'השומר את עיניו, יחיו בניו ויגדלם ללא צער!'
8 מילים, הבטחה אחת, כבירה, עוצמתית, מרגשת: שמירת עיניים היא ביטוח לילדים, ביטוח לחייהם, ביטוח לגידולם, ביטוח לבריאותם, ביטוח לנחת מהם. כל החבילה בשיק פתוח אחד – שמירת העיניים מבטיחה את חיי ילדינו, ואת גידולם – לאורך כל השנים – ללא כל צער! מה יותר טוב מזה? היש הבטחה גדולה מזו?!
לפיכך, כמה כדאי להבטיח את שמירת העיניים שלנו, במקסימום ביטחון, מקסימום ניקיון. ובפרט עתה, בימי הקיץ, כשהנסיונות גדלים וכל יציאה לרחוב עלולה להיות מסוכנת. אחים יקרים, ברגע של נסיון, בשעת התמודדות, כשיש פרסומת קורצת או משהו מסקרן, הבה נזכור שהמבט הזה לכיוון הלא נכון הוא מסוכן, הוא רעיל, הוא ארסי, והוא עלול לגרום לנו להפסיד את ההבטחה העצומה הזו, את הביטוח לחיים נטולי צער, לבריאות ונחת מילדינו!
המערכה על שמירת העיניים – ניצבת ומתעצמת כל העת. היא נמצאת בחוצות קריה, בין דפנות האוטובוסים, מול מכשירים טכנולוגיים מתקדמים כאלה ואחרים, בחופשת הקיץ, באתרי הנופש, בכל מקום. כשאנו מתכננים יציאה מהבית, חופשה משפחתית, אתרים בהם נבקר, הדרך בה נלך – אנו עושים הכל כדי להבטיח הנאה וחוויה מושלמת לנו ולילדינו, הבה נקפיד שהחוויה תהיה מושלמת גם מבחינה רוחנית, בראש ובראשונה נוודא שעינינו יישארו נקיות וזכות, טהורות וצחות!
וככל שנשמור את עינינו בשיא הקדושה, ככל שנוודא שעינינו בורחות מכל מראה אסור, ככל שנבטיח שעפעפינו ייעצמו מאליהם לנוכח ראיה שאינה ראויה – כך נבטיח חיים טובים ומאושרים, קירבת ה' בכל עת, נחת ובריאות לילדינו, ושפע רוחני מורעף ממעל באהבה אין קץ!
שיחה מרגשת בעקבות סוד כמוס…
היה זה בשעת ערב מוקדמת, עת צלצל מכשיר הסלולרי של הרב א., ועל הצג הופיע שמו של המלמד של בנו מוישי היקר. הרב א. נחפז לענות, ולאחר דברי שלום ונימוס, נאנח המלמד והנחית מכה אנושה על לבו של האב: 'בקשר לבנך מוישי, המידות והיחס לחברים בסדר גמור. אבל בכל הנוגע ללמידה – אני מרגיש שהוא פשוט לא קולט. אני מביט בפתקאות שהוא משיב לי מדי יום ראשון, ורואה שגם אתה מבחין בכך. אינני יודע מה לומר, אולי כדאי לפנות לעזרה מקצועית…'
הרב א. שמע את הדברים, ולבו חישב להישבר. עוד באותו ערב גמר אומר יחד עם רעייתו, להשקיע בבן כל סכום שיידרש, לעשות כל מאמץ אפשרי. הילד נשלח לאבחון מקצועי, המסקנות היו לא פשוטות, והוא החל בסבב ביקורים אצל מטפלים מקצועיים – בנסיון למצוא דרך להעניק לו יכולת ללמוד, לקלוט ולהבין.
כמה עצוב, מאכזב וכואב היה, לגלות שאין כל התקדמות. כל המאמצים עולים בתוהו, סכומי העתק יורדים לטמיון, הילד לא מתקדם ולו צעד אחד. ליבם של ההורים נשבר לרסיסים, התקווה הגדולה לראות את בנם עולה ומתפתח בתורה הולכת ומתנפצת מול עיניהם. הילד פשוט לא מבין, לא קולט, לא מצליח להפנים את החומר הלימודי, וכל עזרה מקצועית – לא מנצחת את קשייו הרבים!
חולף עוד יום, עוד שבוע, ועוד חודש. שנת הלימודים בעיצומה, הילד כבר פסק מללכת לטיפול מקצועי – שכן ניכר שאין לו כל תוצאות. תחת זאת הוא יושב בכיתה ובוהה באוויר, מנסה להקשיב ולהבין – אך ללא הצלחה. ההורים כבר פכרו ידיהם בייאוש, המלמד חש שניסה לעשות הכל, מסתבר שיש בעיות שקשה למצוא אדם שיכול להושיע מהן…
ואז, בהפתעה מוחלטת, ערב אחד צלצל שוב הסלולרי של הרב א., ושוב המלמד על הקו: 'תגיד', פתח כמתנשף ללא גינוני נימוס מרובים, 'מה היה הדבר האחרון שעשיתם? הרי אמרת לי שהוא זנח כבר את הטיפול המקצועי, שכבר הרמתם ידיים. והנה – בתקופה האחרונה אני מזהה שינוי דרסטי, פשוט מהפך! התחלתם טיפול חדש? אולי סירופ טבעי להגברת הריכוז?' – שאל המלמד בסקרנות.
'לא זה ולא זה,' השיב האב, 'לא עשינו דבר, וגם לא היינו עושים – בלי לשתף את המלמד בטיפול החדש. אבל מה אתה אומר, יש שינוי במצב? הסבר, הגדר, נו, תספר לי…' – הפעם, האב היה כמתחנן, נפעם לשמוע שיש שינוי…
והמלמד בשלו: 'לא, זה לא יתכן! הרב א. היקר, זה לא יתכן שחל כזה מהפך אצל מוישי. פתאום הוא מבין, קולט, יודע. אני שואל שאלה – אולי הוא נזקק לשתי דקות מחשבה, אבל לבסוף הוא משיב – תשובה חדה, ברורה, בהירה וקולעת. זה פשוט לא יכול להיות שזה קרה לולא עשיתם משהו!, אז אנא, גלה לי את הסוד, אולי אני יכול לעזור בעזרתו לאחרים!' – שב המלמד וביקש…
והאב בשלו: 'לא עשינו כלום, באמת. אבל אני אבחן את הדברים מקרוב, מותר גם לי ליהנות מהנחת הזו…'
ואכן, עוד באותו ערב, בשובו לביתו, ביקש האב ללמוד עם בנו. למרבה ההפתעה, אכן כן – הילד שלט שליטה די מלאה בחומר הנלמד, ניכר כי מעיינות החכמה נפתחו במוחו, הוא מבין היטב במה עוסקת הסוגיא וגם די שולט במהלכיה. 'זה נס!' – כמעט שאג האב כשהתקשר בשנית למלמד, 'אבל אין כאן שום הסבר, זה פשוט קרה!'
אלא שמאחורי המהפך בחייו של הילד, יש גם יש סוד כמוס. את הסוד הזה גילה האב לאחד מידידיו, וממנו הגיעו הדברים אל הגה"צ רבי צבי מאיר זילברברג שליט"א, שסיפר את המעשה כולו:
ארבעים יום לפני אותה שיחת טלפון, רשם האב לעצמו על פתקית קטנה, התחייבות ברורה ונחרצת: לשמור את העיניים, להימנע מלהביט במקומות אסורים – ובכלל זה במכשירים שאינם ראויים. עד אותה קבלה, החזיק האב במכשיר סלולרי שיש בו נסיונות מרובים בשמירת העיניים, מכשיר שאין דעת חכמים נוחה ממנו. היה קשה לו להתנתק, אבל הוא החליט בכל הכח, בעוז ובתעצומות, והתנתק מהמכשיר בגבורה עילאית – כדי לשמור את עיניו!
ובכדי להחזיק מעמד, מדי ערב, נהג האב להביט בפתקית הקטנה, ולקבל כוחות ואנרגיות ליום נוסף של מאבק עוצמתי למען קדושת עיניו. ואחר כך, התפלל בשקט תפילה קצרה ודומעת לבורא עולם, כי הודות לעמלו למען קדושת עיניו, יזכה לברכה בעמלו למען הצלחת ילדיו. זה הכל: שתי דקות יומיות של התחזקות למען קדושת העיניים, ואחר כך דקה של תפילה כי העמל בשמירת העיניים – יעניק לו הקלה ב'עמלנו אלו הבנים'. משוואה פשוטה, אותה ביקש בתחנונים…
וראו זה פלא, 40 יום, בדיוק! – מהלילה בו החל בהנהגה הזו, וכמובן – במשך 40 הימים הללו שמר את עיניו מכל משמר, קיבל את שיחת הטלפון הנרגשת מהמלמד. בעיניו ראה, בעיניים הזכות והטהורות שהתקדשו בארבעים יום של מלחמה על קדושת העיניים, בעיניים הללו זכה וראה את ברכת ה' לשומרי העיניים, את המהפך שחל בנפש בנו.
המלחמה עודה ניטשת, מדי יום ויום. לאב שזכה לראות את הנס במו עיניו היא אולי קצת יותר קלה, אך כולנו יכולים ללמוד ממנו:
אחים יקרים, הסתכלות אסורה עלולה להיתפס כהנאה, אבל היא מגושמת, רעילה, ארסית, מזיקה, מלוכלכת, מלאת הפסדים ומעמיסת קשיים. מנגד – שמירה על קדושת העיניים, כן – גם ברחוב, גם בדרכים, גם מול מכשירים, גם מול עיתונים, גם בחופשות וגם בימי שגרה – היא הדרך המבטיחה חיים מאושרים וטובים, ואת הגשמת החלום הגדול מכולם – נחת מילדינו!
הבה נאמץ את שמירת העיניים, הבה נשמור עליהן מכל משמר, כמו על שני יהלומים יקרים מפז. הרי הילדים הם הדבר הכי יקר לנו, אנו מוכנים לעשות הכל למענם. הבה נעניק להם גם את זה, נסגור עבורם פוליסת ביטוח להצלחתם בחיים – בשמירה על העיניים, בפיקוח הדוק על מה שעובר בשערי העפעפיים. כך נבטיח להם צמיחה והתפתחות מיטבית, ולעצמנו נבטיח רוב נחת דקדושה!
ספר קטן, הצלה גדולה!
כאשר נודע כי יענקי בן התשע חלה במחלה הנוראה, נחרדו כולם למשמע הבשורה. הילדים בכיתה החלו להתפלל, הצוות החינוכי ערך מעמד תפילה מיוחד, כל בני המשפחה הקרובה והרחוקה נזעקו לעזרה. שומו שמיים, לפעמים שומעים על טרגדיה שפוקדת משפחה – וכל לב נמס. ילד בן תשע בלבד שנאלץ לפתע להתמודד עם הנוראה שבמחלות?! – אוי, רבונו של עולם, איך הורים עומדים בבשורה שכזו?!
מאותו יום – השתנו חיי המשפחה מן הקצה אל הקצה. מעתה, המחלקה האונקולוגית בבית החולים 'איכילוב' הפכה לביתו הראשון של אב המשפחה, כשהבית בירושלים אינו אלא הבית השני. שבועות ארוכים 'בילה' על יד מיטת בנו, בעודו עובר הקרנות וניתוחים, טיפולים וכימותרפיות, ועדיין אין אור בקצה המנהרה…
ויהי באחד הימים, תוך כדי שהאב ממתין ב'איכילוב' לעוד טיפול, נכנס לבית הכנסת שבבית החולים, וזווית עינו צדה ספר אותו לא הכיר. הוא נטל אותו, החל מעיין בו, והספר פשוט כבש אותו. הוא נטל את הספר עמו – למען יעיין בו בשעות ההמתנה המרובות בין כתלי בית החולים, ופשוט החל ללמוד בו, דף אחר דף, בשקיקה נמרצת.
היה זה הספר 'שומר אמונים', אותו חיבר הרה"ק רבי אהרן ראטה זי"ע. במתק לשון ובשפה קולחת, מציג המחבר עצות ודרכים להתגבר על נסיונות היצר, להתחזק בקדושה ובטהרה, להתמודד מול הקשיים האורבים לבני דורנו. באחד הימים הוא מבחין בפיסקא המובאת בספר, שכל מילה בתוכה – צרבה את לבו כמכוות אש, וכך מגלה המחבר מפי צדיקים קדומים:
סביב כל מראה אסור, תמונה שאינה ראויה, מחזה שאסור לראותו – נקבצים ובאים מלאכי חבלה, הנמשכים אל מראה שאינו טהור, אל משהו שאסור לראות. אלו מתקבצים סביב המראה הבעייתי, ומיד כשיהודי מביט בו – הוא מתחבר אליהם, ואלה מחוללים בו שמות, פשוט נכנסים לנשמתו הרוחנית ויוצרים הרס זוועתי…
ומנגד, כאשר אדם מתגבר ואינו רואה ברע, כשאדם מכניע את יצרו ומסרב להביט במראה אסור – הוא מתקדש ומתרומם, הופך את עיניו לראויות לראות בזיו השכינה, ובעלותו השמימה לאחר 120 שנותיו – הוא זוכה לשבת במקום גבוה ממלאכים נוראי הוד, היות והוא זכה להתגבר ולשמור את עיניו. ואם לא די בכך, מוסיף המחבר הבטחה עצומה, נדירה ויקרה:
בפסוק כתוב 'ושח עיניים יושיע'. כלומר – כאשר אדם מכופף את עיניו, מכפיף את ראשו, שח ורוכן כדי שלא לראות מחזה אסור, באותו רגע נפתח פתח אדיר של ישועות נשגבות, ה' יתברך פשוט מושיע אותו מכל צרה וצוקה!
מדהים! – אם אדם זקוק לישועה, אם הוא מבקש לפתוח לעצמו שערי שמים, אם הוא רוצה לראות בעיניו כיצד הבורא נחלץ להושיעו – כל שעליו לעשות הוא לא לראות דברים אסורים, לברוח מכל מחזה אסור, להתכופף כדי שעיניו לא יקלטו מראה מסוכן!
הדברים נכנסו בלבו של אביו של יענקי, כאילו לא נכתבו אלא עבורו. הוא החל להיזכר כיצד נראית הדרך המובילה מירושלים לבית החולים 'איכילוב', כמה אנשים, כמה מראות, כמה פרסומות, איך נראה האוטובוס ואיך נראה הרחוב. ה' ירחם, אוקיינוס של נסיונות, זירת קרב ארוכה ומתמשכת, שדה מוקשים ענקי. האם הוא שומר את עיניו כראוי?!
ומנגד – הרי כאן בדיוק טמונה ההזדמנות שלו: שדה המוקשים הזה אינו אלא 'כרטיס גירוד', בלוטו המבטיח בעולם לזכות בישועה. בקצת מאמץ – הוא יכול להפוך את הדרך כולה לזירת הזדמנויות, לרצף של ישועות. כל מה שנדרש ממנו הוא להתחזק בשמירת העיניים, להיזהר לאן הוא מביט ולהיכן הוא מסתכל, זה הכל – והישועה קרובה לבוא!
עיניו החלו לזלוג מעיינות של דמעות, דמעות של חרטה על העבר וקבלה על העתיד. בעוצמה אדירה, בכוחות נפש, בגבורה שאין דומה לה קיבל על עצמו שלא עוד. נכון, בורא עולם שלח אותו לכאן, גזר עליו את הנסיון הנורא הזה. אבל הוא לא יישבר ולא יירתע – הוא ישמור את עיניו, בדרך, באוטובוס, ברחוב, בין כתלי בית החולים, כשהוא יוצא לקנות משהו וגם כשהוא חוזר. העיניים יקרות לו מפז, ואם יכופף אותן כל העת, אם ישמור עליהן בגבורה – הוא בטוח שהישועה כבר באה!
ואכן, כך בדיוק קרה, כפי שמיטיב לספר הגה"צ רבי גמליאל רבינוביץ' שליט"א, בספרו 'טיב המעשיות': תקופה קצרה לאחר שחולל את המהפך, לפתע נקרא האב להתייעצות דחופה. לנגד עיניו הנדהמות ניצב מנהל המחלקה, ומבשר לו כי בסדרת הצילומים האחרונה ניכרת נסיגה משמעותית של המחלה, הילד משוחרר ועליו לחזור רק לביקורות ולטיפולים מדי פעם!
בתקופה הבאה, הוצרכו האב ובנו להיטלטל בדרכים, מהבית אל בית החולים ובחזרה. לאורך כל הדרך, שמר האב את הבטחתו וקבלתו – ובעיקר שמר על עיניו, עד שכעבור חודש וחצי בלבד, נערכה במחלקה מסיבת פרידה נרגשת ליענקי הצעיר, שהמחלה נעלמה ממנו לחלוטין, כלא היתה! הוא השתחרר מבית החולים בריא, חזק, רענן ומאושר, כשהרופאים מגדירים אותו 'נס רפואי', ורק האב יודע שזה 'נס שמירת העיניים'!
יהודים יקרים! בירושלים מתהלך היום נער, שמצבו הרפואי היה לוט בערפל, עתיד חייו היה בסכנה עצומה. הנוראה שבמחלות קיננה בגופו וחוללה בו שמות, עד הרגע בו שמירת העיניים הגיעה, התגברה, ניצחה את המחלה והשיבה את הילד לחיים. אם גם לנו יש בעיה לפתור, ישועה לה אנו זקוקים, מחלה הזקוקה לרפואה, קושי בפרנסה – אחים יקרים, הכלי בידינו, הבה נשמור את העיניים ונזכה בהבטחת הבורא 'ושח עיניים יושיע!'
וככל שנשמור את עינינו, ככל שנקפיד על טהרתן, ככל שנוודא שהן זכות וטהורות, נקיות וצחות – כך נבטיח לעצמנו כי בורא עולם ישלח לנו את ישועותיו ורפואותיו, יעניק לנו חיים מאושרים וטובים, ועין בעין נראה בישועת ה'!
תגלית מבית דין של מעלה…
היה זה ימים מספר לפני חג הפסח, כשאל הרה"ק רבי שלומק'ע מזוועהיל זי"ע נכנס חתן נכדתו, וביקש לברר כיצד לנהוג בנוגע למנהגי אבותיו בחומרות חג הפסח, כיצד יוכל לשמור עליהן לאחר שנכנס לבית חמיו. חייך אליו רבי שלומק'ע והשיב:
'וכי מה נראה לך, שבעלותך השמימה לאחר 120 שנותיך כאן, ישאלו אותך אם וכיצד נהגת במנהגים כאלה ואחרים? אכן, הם חשובים, צריך לשמור עליהם, אבל שם בשמים ישאלו אותך רק שתי שאלות: האחת – האם נזהרת שלא לפגוע באף יהודי, והשניה – האם שמרת על עיניך כראוי… אלו הדברים החשובים באמת!'
וללמדנו בא: לא שחלילה התכוון הרה"ק לזלזל במנהגי ישראל הקדושים, ההיפך – הן הוא בעצמו היו לו הנהגות קודש ומנהגים עליהם הקפיד קלה כבחמורה. אלא שאותו צדיק ביקש לגלות, כי מי ששומר על שתי הנקודות הללו – הימנעות מפגיעה ושמירת עיניים – זוכה לשמירה עליונה ממעל, בורא עולם שומר עליו…
הבה נזכור את הפרופורציה הראויה: שמירת עיניים היא מצוה מן התורה, עיקרון יסודי, כלי מחזיק ברכה של שמירה ממעל. חשוב להקפיד על כל מנהג, חומרה, הידור ושמירה, חשוב עוד יותר לשמור על העיניים מכל משמר. זה מה שמבטיח את רמתנו הרוחנית!
