היום הוא יום אסרו חג בארץ ישראל, ויו"ט שני בגולה וכן אצל בני חו"ל השוהים בארץ ישראל. מה קורה כאשר בן חו"ל השוהה בארץ ישראל מחליט בעצם היום הזה שהוא נשאר להשתקע בארץ? או לחילופין, בן א"י השוהה בחו"ל מחליט כי הוא נשאר להשתקע בחו"ל? שני סיפורים מעניינים ראינו בנושא זה, הראשון מביניהם סופר על ידי הגאון רבי אברהם גניחובסקי זצ"ל אודות הוריו (הובא ביתד נאמן גיליון ער"ה תשע"ו).
הוריו של רבי אברהם התגוררו בבלגיה והגיעו לבקר בארץ ישראל לקראת חג השבועות. ביום טוב שני של גלויות צעדו השניים לכותל המערבי, בדרכם חלפו ליד עני פושט יד שישב בצידי הדרך. האמא ע"ה הוציאה מטבעות כסף ונתנה לעני. בעלה השתומם בקול: "הרי לדידן יום טוב שני היום, וכסף מנלן?" התשובה שקיבל הסעירה יותר מהשאלה ששאל: "היום החלטתי להישאר בארץ, למען חינוך הילדים, ואם כן אצלי כבר אסרו חג כבני ארץ ישראל!" [רבי אברהם הוסיף וסיפר כי הגאון רבי נתן גשטטנר זצ"ל כבר שאל פעם את פי מרן החזון איש זצוק"ל האם שייך שבן חוץ לארץ ששוהה בארץ ישראל יחליט באמצע יום טוב שני שהוא עובר להיות בן ארץ ישראל, ודעתו של מרן החזון איש נטתה לחיוב, כלומר שאפשר, אבל עדיין לא פסק את פסוקו לחלוטין וכמה מורי הוראה התחבטו בדבר למעשה.]
מעשה הפוך, בבן א"י שהחליט להישאר בחו"ל, סיפר הגה"צ רבי משה טיקוצ'נסקי זצ"ל, משגיח בישיבת סלבודקא: "בהיותי בחור צעיר גליתי למקום תורה, ונסעתי מבית הורי שבארץ ישראל לפולין ללמוד תורה בישיבת סלבודקא. באותן שנים היו בחורים רבים שנדדו וגלו ללמוד תורה בישיבות הקדושות, אולם לא היה מצוי שמגיע בחור מארץ ישראל ללמוד בחו"ל. הגעתי לישיבה בזמן קיץ, והייתי אחד הבחורים הצעירים בישיבה.
"ערב אחד עבר ראש הישיבה רבי אייזיק שר זצ"ל בין הספסלים ונעצר לידי, ואמר לי: 'מן הסתם אתה מתכווין לשמור יו"ט שני בחג השבועות'. הייתי המום, הרי בדעתי לחזור לארץ ישראל וא"כ איני צריך לשמור יו"ט שני, ומה רוצה ממני ראש הישיבה? כאשר חזר המקרה פעם נוספת ורבי אייזיק שר שוב אמר לי 'מסתמא אתה חושב לשמור יו"ט שני', הלכתי לרבה של סלבודקא ושאלתי אותו האם עלי לשמור יו"ט שני, והרב פסק: כיוון שאתה 'בן ארץ ישראל' אין אתה צריך לשמור יו"ט שני [אולם שלא תחלל בפרהסיא משום 'לא תתגודדו'].
"החלטתי שביו"ט שני של חג השבועות אבוא לבית המדרש בבגדי יו"ט ואתפלל עם הציבור, כך שיראה שאני שומר יו"ט שני, אולם בפועל בתפילת לחש אתפלל תפילת חול. והנה בליל כניסת ליל ב' של החג, ניגש אלי ראש הישיבה והורה לי לגשת לפני העמוד לתפילת החג… וכמובן לסרב אי אפשר, ומאידך אסור לי להתפלל תפילת יו"ט, שהרי פסקו לי שאין עלי לשמור יו"ט שני.
"בלית ברירה קמתי ממקומי והלכתי לעמוד החזן, אך באותם רגעי הליכתי לעמוד התפילה החלטתי בליבי: 'אין לי אבא, אין לי אמא, אין לי משפחה ואני מעתה אדם חדש, אני תלמיד ישיבת סלבודקה. פה אני קבוע'. וכך בהחלטה זו הפכתי עצמי מ'בן ארץ ישראל' ל'בן ישיבה', וא"כ התחייבתי כעת ביו"ט שני ויכולתי להתפלל לפני העמוד".
והוסיף רבי משה ואמר: "אותם רגעים והחלטה עמוקה זו, גרמו אצלי שינוי עצום ועי"ז יכולתי להתמסר לגמרי ללימוד התורה ולשכוח מכל הבלי עוה"ז".
אני שוהה בחו"ל, ומבקש שתשלחו אלי "חיזוק" למיל שלי…
תזכו למצוות!
שמעון גולדשטיין