הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א
נאמר במשנה שבז' בחשון, חמשה עשר יום אחר חג הסוכות, שואלים ומבקשים על הגשמים בתפילת שמונה עשרה, כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת. חז"ל הקדושים דאגו לכל יהודי, גם לרחוק ביותר, כדי שיגיע לביתו בריא ושלם, לפני שעם ישראל מבקשים על הגשמים והקב"ה נענה לתפילתם.
רבים תהו: אם כה חששו שעולי הרגל השבים מבית המקדש לא יירטבו בגשמים, מדוע מבקשים שיירדו גשמים לפני חג הפסח, והרי 15 יום קודם לכן עוזב יהודי את ביתו הסמוך לנהר פרת ומתחיל לצעוד לירושלים, והרי הוא יירטב בגשמים? מדוע לא מפסיקים לבקש שיירדו גשמים כבר לפני חג הפסח, כדי לאפשר לכל עולי הרגל להגיע בקלות לירושלים?
רבינו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל הסביר, שבחודש תשרי עדיין לא התחלנו לבקש גשם, ולכן אנו דואגים להולכי הדרכים ונמנעים מלהתחיל ולבקש ברכה ושפע של גשמים, על חשבון רווחתם של אחינו עולי הרגל. אך כשכבר התחלנו לבקש שיירדו גשמים, ואכן, הגשמים וכל השפע שלהם יורדים ברוב ברכה, אנו לא מפסיקים לבקש עליהם, שכן חמור יותר להפסיק לבקש את הברכה בטרם הזמן הראוי, מאשר להימנע ולהתחיל לבקש עליהם.
מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי שליט"א ביאר על כך שני ביאורים נוספים. לדבריו, כשהולכים לבית המקדש, אפשר ללכת אפילו כשיורדים גשמים ושלגים. כדאי להתאמץ וללכת לבית המקדש, גם כשקשה ולא נוח כלל. אך כשחוזרים הביתה, כאן כבר אין צורך בהתאמצות ומסירות נפש…
ועוד ביאר מרן שליט"א: יהודי היוצא מביתו בחורף, מכיוון נהר פרת אל ארץ ישראל, מצטייד, מטבע הדברים, בבגדים חמים. הוא הרי יוצא מביתו בימים גשומים ולכן הוא מצטייד בהתאם, עם בגדי חורף. אך אלו שהחלו לצעוד לבית המקדש 15 יום לפני חג הסוכות, לבשו בגדי קיץ קלים ואווריריים, ואם יירדו גשמים בחזרתם הביתה, הם יצטננו ויירטבו, ללא ביגוד הולם. לכן דאגו להם רק בתחילת החורף ולא בסוף החורף…
ישנם מספר הסברים נוספים (ראו בס' מרפסן איגרי, גם אני אודך ח"ג ועוד), כמו שגשמי ניסן הינם גשמי המלקוש החשובים לצמחים, ולכן לא התחשבו בהולכי הדרכים על חשבון ירידת גשמים אלה, וכן שהגשמים היורדים בסוף החורף אינם חזקים כמו הגשם שבתחילת החורף, וכפי שמצינו בתחילת מסכת שקלים, שכבר בט"ו באדר היו מתקנים את הדרכים והרחובות שניזוקו מהגשמים לצורך עולי רגלים, למרות שעדיין מבקשים "ותן טל ומטר" והגשמים ממשיכים לרדת, ועוד הסברים נוספים.
● ● ●
אנו משבחים את הבורא יתברך ב"גבורות גשמים", משום שהקב"ה מביע בפנינו את עוצמת גבורתו האדירה בירידת הגשמים. אחד השבחים החוזרים שוב ושוב על ד' יתברך, בתפילותינו, בתנ"ך ובחז"ל, הוא היותו 'משיב הרוח ומוריד הגשם'. מדוע?
משום שמדובר ביצירה מעוררת השתאות, בעוצמתה וגבורתה, תחכומה וכוחה האדיר:
הגשם נוצר מהתעבות אדי מים לטיפות מים מיקרוסקופיות, ולאחר מכן התלכדותן לטיפות גדולות יותר, הכבדות מספיק כדי ליפול ארצה. הלחות מתאדה מן האוקיינוסים ומן הימים, מתעבה ויוצרת עננים, נופלת חזרה לכדור הארץ כמשקעים, ולבסוף חוזרת לאוקיינוסים ולימים דרך נהרות ונחלים, ומתחילה את המחזור מחדש.
שכבות האוויר הקרובות לקרקע מתמלאות אדי מים שמקורם, בין היתר, בים וביערות. שכבות האוויר רוויות הלחות עולות מעלה עד שכבת האינוורסיה. כתוצאה מעליית האוויר מעלה, והתלכדות הטיפות עם גרעיני התעבות, האוויר מתקרר – דבר שגורם לעיבוי אדי המים וליצירת עננים. בהמשך, האוויר זז בתוך ענן וגורם לטיפות מים קטנטנות להתלכד אל טיפות אחרות עד שטיפות המים נעשות גדולות וכבדות מספיק, כדי שיוכלו לרדת מן הענן ואז נוצר הגשם.
כדי שטיפת מים תעזוב את הענן ויתחיל לרדת גשם, הטיפה צריכה להיות בגודל מינימלי של כ-1 מ"מ. מהירות נפילת הטיפות יכולה להגיע עד ל7.6 מטר בשנייה. בהתחלה הטיפות גדלות על ידי איסוף הלחות עד שהן מגיעות לגודל של כ-20 אלפיות המילימטר, אך אין זו הדרך היחידה שבה נוצרת הטיפה. אילו היה זה התהליך היחיד, היו עוברים ימים עד שתיווצר טיפה אחת. כשטיפות מזעריות נוצרות, הן מתנגשות בינן לבין עצמן בענן, ויוצרת טיפה גדולה יותר. טיפה זו מתחילה ליפול כלפי מטה והיא "אוספת" איתה טיפות נוספות, וכך נוצרת טיפה גדולה יותר ויותר.
ענן ביום גשם, ענן עבה וסמיך, המכסה עיר שלימה, שוקל כ-3,000,000 טון, כמשקל של מיליון מכוניות, כמספר המכוניות בכל מדינת ישראל!!! וכל זה בענן אחד בלבד!!
כעת הכפילו והשלישו אותו באין ספור עננים, המשייטים מעל ארץ ישראל הנישאים כולם ברוחות חזקות, הנושאות אותם אלפי קילומטרים, ואם נחשב ונוסיף ונדמה בעצמנו את פעילות הרוח בכל ארצנו לאורכה ולרוחבה, ביום של נשיאת עננים שכזה, נדמה בנפשנו את כמות האנרגיה האדירה, החוזק והעוצמה, שאנו רואים למול עינינו, באור יום, נגלה לכל, ביום אחד של ירידת גשמים! אלפי מיליארדי טון נושאות הרוחות ביום אחד בודד של ירידת גשמים, רק כדי להוריד גשם על ארץ ישראל בלבד…
כשבני האדם רוצים להשתמש בכוח הרוחות, כדי ליצר אנרגית חשמל, הם מקימים טורבינות רוח. הפקת חשמל מאנרגיית רוח היא בין הדרכים הזולות ביותר לייצור חשמל, בהשוואה למחירי השוק של הפקת החשמל מאנרגיות אחרות. עשרות אלפי טורבינות רוח הותקנו בארה"ב ואלפי טורבינות באירופה, בהודו ובמדינות נוספות רבות. הטורבינות מייצרות כוח מהרוח המנשבת עליהן בעוצמה, כשכוח זה מועבר למיליוני בתים ברחבי העולם, להטעינם באנרגיה, המפעילה את כל מכשירי החשמל שברשותם. הייצור של חשמל מאנרגיית הרוח בארצות הברית הגיע בשנת התשס"ג לכמות של 4,700 מגוואט, כמות אנרגיה המספיקה לכ-3 מיליון דירות מגורים!!!
וכל זה מניצול מזערי ביותר של הרוחות, במקומות מסוימים מאד. אם כן, איפוא, בכמה אנרגיה ניתן להשתמש בכל רחבי העולם, על ידי הרוחות העזות המובילות את ענני הגשמים?!
יום גשם שגרתי מלווה בדרך כלל בכ-6,000 ברקים. אנרגיה הנובעת ממיליארדי חלקיקים, המייצרים אור וחום בגובה של 27,000 מעלות. לשם השוואה: קומקום רותח ב-100 מעלות, אבן נמסה ב-2000 מעלות, ואילו כל ברק מתחמם בבת אחת, על ידי חיכוך העננים, ב-27,000 מעלות…
חז"ל (תענית ז, א-ב) אומרים, שגדול יום הגשמים יותר מיום בריאת שמים וארץ, ויותר מיום הנס המופלא של תחיית המתים.
כי ביום ירידת גשמים מתגלות בחוש, בקול ובעוצמה, גבורות הבורא יתברך בעולם. רוחות אדירות-כוח מראות את עוצמתן לעינינו, מניעות מיליוני טון מים מעלינו. עשרות מיליארדי מטרים מעוקבים של אדי מים, הנמצאים בעננים הכבדים, מכסים אזורים שלמים. כוחות המשיכה המופלאים, הנמצאים בכל נקודה בכדור הארץ, שואבים את הגשם בחזקה כלפי מטה. והנה אנו הרואים את הגשם, שומעים את קולות הרעם, רואים את הברקים וחשים ברוחות העזות, מצויים בתוך גילוי נוראות הבורא, והנה לנו יום שמחה והודאה, וכידוע שזמן ירידת גשמי ברכה בעולם, הוא זמן מסוגל שיבקש אדם בקשותיו וצרכיו הגשמיים ותעשה ברכתו פירות.
("נקודה למחשבה" –יתד נאמן)
