סעודה המפסקת בערב תשעה באב שחל בשבת, הבדלה לחולה האוכל בתשעה באב שחל ביום ראשון, ילד שנעשה בר מצווה בצום 'נדחה' – האם חייב לצום? ועוד הלכות הנוגעות למעשה לתשעה באב שחל בשבת מתוך ביאורים ומוספים במשנה ברורה הוצאת 'דרשו'.
דיני תשעה באב בחל בשבת
בתשעה־באב שחל בשבת, הצום נדחה ליום ראשון, ובשבת זו מותר לאכול ללא הגבלה, לא בכמות ולא בסוג המאכלים, ואסור להראות סימני אבילות בפרהסיה, אולם 'דברים שבצינעה' אסורים. רחיצת הפנים והידים במים חמים (שחוממו בערב שבת), נחשבת כ'דבר שבצינעה' ואסורה, וכן רחיצת כל הגוף במים קרים, ולענין טבילה במים קרים, יש שאסר ויש שהתיר.
[סימן תקנד, סעיף יט, ס"ק לט; ביאורים ומוספים דרשו, 61]
סעודה המפסקת בערב תשעה באב שחל בשבת
בערב תשעה־באב שחל בשבת, או בתשעה־באב שחל בשבת (והצום נדחה ליום ראשון), יש לסיים את הסעודה השלישית שהיא הסעודה המפסקת, לפני שקיעת־החמה, ואין כל הגבלה בנוגע למאכלי סעודה זו, ואף בשר ויין מותרים בה. יש שכתבו שאין לערוך סעודה זו בשמחה ככל סעודת שבת, אלא בדאבון נפש על חורבן הבית, ולפיכך אין לעשותה ברוב עם כמסיבת־חברים, אך יש שכתבו שהרגיל לעשותה ברוב עם לא ימנע מכך אף בשבת זו, כדי שלא להראות אבילות בשבת בצורה גלויה.
[סימן תקנב, סעיף י, ס"ק כג-כד ושעה"צ ס"ק כב; ביאורים ומוספים דרשו, 23]
זמני האיסורים של תשעת הימים
איסורי התספורת והכביסה ושאר האיסורים שבשבוע שחל בו תשעה באב, חלים עד מוצאי תשעה באב, ומנהג האשכנזים להחמיר בהם מראש חודש אב ועד חצות היום של י' באב, אולם מקלים לקטנים כמנהג הספרדים. בשנה בה חל תשעה באב ביום ראשון, או שחל בשבת והתענית נדחית ליום ראשון, אין איסורי 'שבוע שחל בו' חלים כלל למנהג הספרדים, ויש אומרים שכשחל בשבת – נחשב כל השבוע כ'שבוע שחל בו'.
[סימן תקנא, סעיף ד וס"ק לו-לח; ביאורים ומוספים דרשו, 44-45]
חליצת נעליים בליל תשעה באב שחל במוצאי שבת
כשליל תשעה־באב חל במוצאי שבת, יש אומרים שחליצת הנעליים תֵּעשה בצאת השבת, לאחר 'ברכו' שבתחילת תפילת ערבית, ויש מהם שכתב שהמנהג לומר 'המבדיל' בצאת השבת ולחולצן בבית; ויש אומרים שחובה לחולצן מיד לאחר שקיעת־החמה, ויש מהם שכתב שיחלצן באופן שאינו נראה כאבילות, כגון שיחלוץ על־מנת לנוח מעט. את בגדי השבת יש להחליף לבגדי חול בצאת השבת, ויש שהקלו להחליפם לאחר תפילת ערבית. [סימן תקנג, סעיף א; ביאורים ומוספים דרשו, 8]
ממנהגי תשעה באב שחל במוצאי שבת
בתשעה־באב שחל במוצאי־שבת, אין אומרים "ויהי־נועם" לאחר תפילת ערבית, משום שאמירה זו נאמרה בעיקרה על הקמת המשכן, ואינה מתאימה ללילה שבו מתאבלים על חורבן בית־המקדש; וטעם נוסף – שבפסוק "ויהי נועם" נאמרה הברכה "ומעשה ידינו כוננה עלינו", שאינה מתאימה ליום בו נוהגים שלא לעשות מלאכה. כמו כן, אין אומרים "ויתן לך", ו"למנצח בנגינות", הנאמרים בקרב חלק מעדות האשכנזים במוצאי־שבתות.
[סעיף ב וס"ק ז; ביאורים ומוספים דרשו, 8]
הבדלה לחולה האוכל בתשעה באב שחל ביום ראשון
חולֶה האוכל בתשעה־באב שחל ביום ראשון, עליו להבדיל לפני אכילתו; יש שכתבו שלא יבדיל על יין אלא על משקה אחר הראוי לכך (ראה סימן רצו, ס"ק ט-י, ובביאורים ומוספים 'דרשו' שם), ויש שכתבו שיבדיל על היין ויתן לילד לשתותו, ואם אין שם ילד רשאי לשתות בעצמו. ובנוגע לאשה חולָה, נחלקו הפוסקים האם תבדיל בעצמהּ או שאחֵר יבדיל עבורהּ, וכן האם עדיף שתשתה את היין בעצמהּ או שתתן לילד לשתותו.
[סימן תקנו, ביאורים ומוספים דרשו, 5]
ילד שנעשה בר מצוה בצום 'נדחה' – האם חייב לצום?
ילד שנעשה בר־מצוה ביום ראשון בשבוע שיש בו צום 'נדחה', דהיינו שתאריך הצום חל בשבת ונדחה ליום ראשון, יש אומרים שפטור מלצום מפני שחובת הצום חלה בשבת כאשר עדיין היה 'קטן', ויש אומרים שחובת הצום חלה ביום ראשון והוא מחויב בה, ובפרט בתשעה באב – שיש הסוברים שעיקר הזמן הראוי לתענית זו הוא התאריך של הצום הנדחה, י' באב, ויש המחייבים מחמת שאין לו ל'גדול' זה לפרוש מהציבור המתענים, אלא אם כן הוא כחוש וחלש.
[סימן תקנ, ביאורים ומוספים דרשו, 15]
ברית מילה בתשעה באב 'נדחה'
כשנערכת ברית־מילה בתשעה־באב שחל בשבת ונדחה ליום ראשון, רשאים 'בעלי־הברית': הורי התינוק, המוהל והסנדק, לאכול ולרחוץ מזמן מנחה־גדולה ואילך. ויש שכתב שהרחיצה מותרת אף כשהברית נערכת לפני חצות־היום, כדי לקיים את המצוה בהידור של נקיות הגוף; ויש שהחמירו להשלים את הצום. ונחלקו הפוסקים אם דינים אלו אמורים גם בברית־מילה הנערכת שלא בזמנה – ביום השמיני ללידה.
[סימן תקנט, סעיף ט, ס"ק לו-לז ושעה"צ ס"ק לט; ביאורים ומוספים דרשו, 41 ו־44]
מנהגי תשעת הימים – במוצאי תשעה באב שחל ביום חמישי או 'נדחה'
במוצאי צום תשעה־באב שחל בשבת ונדחה ליום ראשון, נוהגים שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בליל מוצאי הצום בלבד ולא ביום המחרת, וכביסה, רחיצה ותספורת מותרות אף בלילה. במוצאי תשעה־באב החל ביום חמישי, יש שהתירו את הכביסה, הרחיצה והתספורת לאלתר, מפני כבוד השבת, ויש שהתירו רק ביום המחרת, ערב־שבת, ויש שהתירו רק את הכביסה ולא את הרחיצה והתספורת. ונחלקו הפוסקים באם ההיתר הוא גם שלא לצורך השבת ולכבודהּ.
[סימן תקנח, ס"ק ג; ביאורים ומוספים דרשו, 7]