הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א
ישנו הקשר מעניין בין שבת ל… 'זאת חנוכה'. ליומו האחרון של חנוכה קוראים בקהילות ישראל בשם "זאת חנוכה", על שם סיום פרשת הנשיאים שקוראים בה בקריאת התורה את הפסוק: "זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ מֵאֵת נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל". וביארו הספרים בדרך רמז כי "זאת חנוכה" הינה עיקרה ותוקפה של חנוכה. לפי שהוא יום השמיני, וכל חוזק הימים הקודמים הכל הוא ביום השמיני. יום השמיני רומז תמיד לנצח שאינו מוגבל והוא למעלה מן הזמן. שבעה ימים הינם גבולות הזמן, ויום השמיני, כבר יוצא הוא מגבולו ולמעלה ממנו.
מהו פירושם ועומקם של הדברים?
ספרי החסידות והמחשבה מסבירים את עניין "זאת חנוכה" בהסבר הסובב סביב הספרה 8. לדבריהם, הספרה 8 פירושה "למעלה מן הטבע", מדובר במספר שמימי ורוחני נעלה. זאת משום שלכל דבר בבריאה ישנם 6 צדדים, מלמעלה ולמטה (2), מקדימה ומאחורה (2) ומשני הצדדים (2). דבר זה נקרא בספרות המחשבה והנסתר בשם "חומר", וכאמור, לכל "חומר" ישנם 6 צדדים. לעומת זאת הספרה 7 פירושה "צורה", שהכוונה לעצם החפץ. דוגמה לדבר: לשולחן ישנם 6 צדדים, אך מלבד 6 צדדיו יש לו גם פן נוסף ומרכזי, והוא היותו "שולחן" ולא "סתם 6 צדדים". בספרות הקבלית מוגדרת הספרה 7 במונח "הנקודה האמצעית", שפירושה "הצורה".
לעומת זאת, הספרה 8 נחשבת להמשך הדבר, והוא "התכלית". כפי הנאמר, לכל חפץ ישנם 6 צדדים, וגם אלמנט שביעי נוסף והוא צורתו המיוחדת. כעת נתווסף בו אלמנט והוא תכליתו, לשם מה הוא נוצר ומה תפקידו. הספרה השמינית הזו אינה נמצאת בגוף החפץ הגשמי, אלא אופפת עליו ועל רוחו. חלק זה אינו נחשב לדבר "גשמי", אלא לחלק רוחני, הנמצא מעל החפץ, מעל הטבע.
המהר"ל מפראג מסביר שהספרה 6 רומזת לחיי הגשם בעולם, לששת ימי השבוע, כאשר שבת, הספרה 7, רומזת לשבת, שהיא אמנם קשורה עדיין לחיי העולם הזה, אך שבת היא כבר "מעין עולם הבא", מדובר בתחילתו של עולם רוחני, הנושק עדיין לחיי המעשה. מנגד, הספרה 8 רומזת לעולם הרוחני עצמו, שאפילו נביאים לא השיגוהו (ולכן אין כמעט אזכורים בתורה בצורה ברורה לחיי העולם הבא). "שמונה" הוא היום השמיני של חנוכה, כפי ש-8 היא הספרה השלטת בברית המילה ובשמיני עצרת, שהוא חגו של הקב"ה.
הגה"צ רבי אליהו אליעזר דסלר זצ"ל, בספרו 'מכתב מאליהו', מסכים גם הוא עם אבחנותיהם של חכמי המחשבה והחסידות, אך הוא מתקשה בספרו כיצד נוכל 'להשיג את השמונה' בחיי המעשה, והאם נוכל לפשט את הדברים הגבוהים לכאורה, אל חיי היום-יום שלנו. לדבריו, השגות אלו נמצאות אצל כל יהודי, עמוק-עמוק בפנימיותו, למרות שהוא אינו יודע זאת.
הגרא"א דסלר כותב שהכוחות הפנימיים של האדם, שורשם עמוק בלב האדם והינם נמצאים מתחת לסף הכרתו. כיצד הדבר בא לידי ביטוי? במעשים, שלפעמים אין כל שליטה רציונאלית עליהם. הוא ממשיל את הדבר, בשם רבי ישראל מסלנט זצ"ל, לרב שיש לו תלמיד אהוב במיוחד, שהוא אוהבו אהבה עזה והוא עושה לו נחת רוח רבה, כאשר מנגד יש לו לאותו הרב בן סורר, המרגיז אותו והגורם לו צער רב, ולכן הוא מרחיקו. כעת נראה מה יקרה בשעת לילה מאוחרת, כשלפתע תפרוץ שריפה. את מי יציל האב-הרב באופן אינסטינקטיבי? למיטתו של מי משניהם, התלמיד האהוב או הבן הסורר, הוא ירוץ קודם? -אל בנו, ללא ספק! מדוע? והרי הוא אוהב אותו לכאורה פחות מאשר את תלמידו הטוב?
התשובה היא: כן. נכון שכלפי חוץ נראה שהרב-האב אוהב את תלמידו הטוב יותר מבנו, אך בשעת מבחן אמתית, מתעוררת אהבתו הפנימית לבנו פי כמה מאשר לתלמידו. אם נשאל אותו לאחר מעשה מדוע נהג כך, יתקשה הוא להסביר את מעשיו, מפני שקשר כזה הוא לעיתים קשר אהבה מתחת לסף הכרתו.
ואמנם, יש לנו בתוך-תוכנו, הכרה פנימית עמוקה בדברים גבוהים, מתחת לסף ההכרה. השאלה היא: כיצד נוכל להגיע לדרגות גבוהות שכאלה? כיצד נוכל להעצים את הרגשות הפנימיות האלה החוצה? כאן באים חכמי הנפש וסוברים, כך לדברי הגרא"א דסלר זצ"ל, שניתן להגיע ל'ספרה שמונה אמתית שלנו' דרך עבודה חיצונית ומעשית קבועה. נעבוד קשה בדרך המעשה. נעשה מה שאנו יכולים לעשות, נקיים תורה ומצוות בכל כוחנו והנה, הכוחות הפנימיים שלנו יצוצו לבסוף.
אנחנו מצויים עמוק בספרה 6, בששת ימי המעשה. אנו רק נוגעים בספרה 7, מתקרבים קצת 'לעולם הבא'. ומה עם הספרה 8? מה עם השגות גבוהות יותר, רוחניות ונעלות? – אל דאגה, נגיע לבסוף אליהן על ידי עבודה טובה ומאומצת. אין צורך לחפש אחר עולמות גבוהים ופנימיים. הם יגיעו אלינו מעצמם, יצוצו לבסוף מתוך סף הכרתנו.
הרבי מבלאזוב זצוק"ל כתב דבר נפלא: "בטעם שלא תיקנו בחנוכה משתה ושמחה, יש לומר כיון שבימים אלו נגמר החותם לטובה, כנודע מדברי הספרים הקדושים, לכן אין לנהוג בהם בשמחה יתירה מחמת אימת הדין". ועל אותו העיקרון מוסיף הוא, ששבת חנוכה יוצאת תמיד בפרשת מקץ, שהוא ראשי תיבות למ'מון ק'ול צ'ום, שהם תשובה ותפילה וצדקה. לדבריו, המילים "תשובה תפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזירה", עולים בגימטריא ל- 8 פעמים "נר חנוכה"…
זמר לשבת חנוכה
השולחן ערוך (סימן ער) כתב, שישנם הנוהגים שלא לומר את פרק "במה מדליקין" בשבת חנוכה, וביאר הט"ז שהסיבה היא משום שבפרק זה מובאת דעתו של רבי טרפון, שרק שמן זית כשר לנר שבת, ואילו לנר חנוכה – כל השמנים כשרים, ויש בזה משום פחיתות כבוד לחנוכה. המשנה ברורה מביא טעם נוסף: לפי שהשמנים הפסולים הנזכרים בפרק זה, אינם פסולים אלא לנר שבת ולא לנר חנוכה. הגאון בעל 'בן איש חי' זצוק"ל כתב: "ירבה בסעודת שבת של חנוכה יותר משאר שבתות השנה". ומובא בספרים שאכן ישנו מנהג להוסיף עוד מאכל אחד בשבת חנוכה.
הרמ"א פסק שבשבת חנוכה אין אומרים "צדקתך" במנחה, בגלל שבשבת חנוכה אומרים "הלל", וכלל הוא, שכל שבת שיש בה "הלל" – אין בה "צדקתך" (אבודרהם במנחה של שבת).
בסידורים מסוימים הודפס זמר לשבת חנוכה המתחיל במלים "אכלו משמנים". שמו של מחבר השיר הוא אברהם, והוא רמוז באותיות שבראשי הבתים. ובטעות ייחסוהו לרבי אברהם אבן עזרא. שיר זה נדפס במחזור סלוניקי, (סביוניטה, שנת ה' שיז); בזמירות לליל שבת (פרנקפורט דמיין, שנת תרפב) ובסידור "בית יעקב" המיוסד על סידור יעב"ץ (אולם אינו אלא תוספת המדפיסים, כי שיר זה אינו מופיע בסידור "עמודי שמים", שהוא סידור יעב"ץ המקורי).
הפוסקים (שו"ת מהר"י ברונא, תלמידו של בעל תרומת הדשן, סימן קלז; ארחות חיים; פתחי תשובה סימן תרע סעיף ב) כתבו שאין לשיר זמר זה, בגלל שזמר זה לא חובר על ידי תלמיד חכם, אלא על ידי לץ ופוחז (מאורי אור, באר שבע, דף פא, ב).
לא לטלטל את עלוני הצדקה!
ידידי הרה"ג רבי גמליאל רבינוביץ שליט"א, מביא בספרו הנלבב 'פרדס יוסף' על חנוכה, רשימת הלכות שבת מעניינות, הנוגעות לשבת חנוכה שלפנינו. נביא חלק מדבריו:
- כאשר נשברו כוסיות השמן של נרות החנוכה, ויש בחדר ילדים או כאלו שיתקשו להיזהר מהשברים, מותר לפנות את השברים שלא יזיקו, ומותר לנקות בידיים את השברים (שו"ע או"ח סימן ש"ח סעיף ו').
- שמן למאור, שראוי רק להדלקה ולא לאכילה, דינו כמוקצה מחמת גופו, ואסור לטלטלו אפילו לצורך גופו או מקומו (משנת אהרן סימן ל'). פתילה שלא דלקה בערב שבת בין השמשות, והיא ראויה עדיין לשימוש, מותר לטלטלה לצורך גופה או לצורך מקומה. פתילה שדלקה בערב שבת בין השמשות, אע"פ שכבתה כבר, אסור לטלטלה כלל בשבת זו. נר של שעווה, אפילו דלק כבר בחול או בשבת שעברה, כל שהוא עדיין ראוי להדלקה, מותר לטלטלו לצורך גופו או מקומו (משנה ברורה סימן ש"ח ס"ק ל"ד).
- כוסיות זכוכית מנרות חנוכה העומדות ליפול, מותר לתפסן בידו ולמנוע את שבירתן (גם אם השמן דלק בהן בערב שבת) כדי שלא יינזקו מהן התינוקות שבבית (תורת המוקצה פ"ה עמוד קמ"ד, ושו"ת בצל החכמה ח"ה סימן נ"ז). כוסיות שמן מוכנות להדלקה, שצריכים לשבור את הפקק לפני השימוש – אסור לטלטלן (משנת אהרן סימן ח'). אסור לטלטל גפרורים, אפילו לצורך גופם או מקומם (מרן הגר"נ קרליץ שליט"א, חוט שני הלכות שבת ח"ג עמוד פ"ב).
- כשמדליקים חנוכיה על כסא וכדומה, וההורים מפחדים שילדים יפילו את החנוכיה, אסור בשבת לטלטל הכסא עם החנוכיה, ולכן יניח בערב שבת על הכסא דבר היתר חשוב, כמו ספר שצריך לכבוד שבת, ואז נעשה הכסא בסיס לאיסור ולהיתר, וההיתר חשוב לו עכשיו יותר מהאיסור, ומותר לטלטל את הכסא (שו"ת מקדש ישראל, על חנוכה).
- סביבון רגיל אינו מוקצה בשבת, למרות שאסור לשחק בסביבון באופן שעל ידי שיפול הסביבון בצד מסוים, יזכו המשחקים בחפץ כלשהו (הגרי"א דינר בגליון הלכות מים חיים עמוד 36). סביבון מנגן אסור לטלטלו (ספר לוח המוקצה עמוד רל"ח).
- שימו לב להלכה מעניינת: אין לטלטל עלוני הצדקה ממגביות חנוכה, המתארים את מצוקות המשפחות, כאבם ובכיים (קובץ אור עמרם, עמוד ל"ד, ומשנת אהרן, סימן כ"ב).
- סופגניה המונחת במקפיא, אינה מוקצה (שו"ת שרגא המאיר ח"ג סימן ק'). משחקי פאזל, שמחוברים הרבה חלקים אחד לשני עד שנעשה ציור של מנורה, יש להחמיר שלא לטלטלם כי אם לצורך גופם או מקומם (שו"ת שבט הלוי ח"ט סימן ע"ח).
- ילד קטן שמחזיק בידו נרות חנוכה, יש להחמיר שלא לאחוז בידו (משנת אהרן סימן כ"ז). מותר לטלטל תמונות של הדלקת נרות חנוכה בחצרות אדמו"רים ורבנים. (שלמי יהודה פ"ג סעיף י"ד).
- דף עם ברכת נר חנוכה, אינו מוקצה, משום שאפשר ללמוד ממנו (קצות השבת עמוד קס"ד). חתן שקיבל חנוכיה לחנוכה, ואינו מדליק בה עד אחרי החתונה, לא יטלטלה אפילו לצורך גופה או מקומה (נטעי גבריאל על חנוכה, פרק כ"א סעיף י"ד).
- יהודי שקיבל מטבע דמי חנוכה מאדמו"ר לשמירה וכדומה, מותר לטלטלה בשבת לצורך שמירה (שו"ת תשובות והנהגות ח"א סימן רל"ו).
ולשאלה מעניינת, שכמעט כולנו נתקלים בה: יהודי שלא הכין מערב שבת את הנרות להדלקה במוצאי שבת, ורוצה בשבת לומר לבני ביתו שיכינו את הנרות או השמן בחנוכיה מיד במוצאי שבת, כדי שיוכל להדליק בהקדם האפשרי, עלינו לדעת האם מותר לומר זאת בשבת? שהרי השו"ע פסק שכל דבר שאין בו צד היתר לעשותו בשבת, אסור לומר לחברו שיעשהו לאחר השבת, ואפילו אם אין בו אלא איסור דרבנן, גם כן אסור!
הגרב"צ פלמן זצ"ל כותב בספרו שלמי תודה (סי' כ"ח אות ה), שיתכן שמותר לומר לבני הבית בשבת,להכין שמן ופתילות מיד בצאת השבת, משום שזהו דבר מצוה, ואף שהמשנה ברורה כתב שיש אוסרים אפילו בדבר מצוה, אבל האליה רבא, מאמר מרדכי והברכי יוסף התירו לדבר מצוה. ואמנם מרן הגר"ח קנייבסקי אסר לעשות זאת.
מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א, מספר שבביתם שיחקו הילדים בסביבון בחנוכה, אך אביו הסטייפלר לא הרשה להם לשחק בו בשבת, משום שהדבר דומה ל'מקח וממכר' האסור בשבת. הרב גמליאל רבינוביץ' שליט"א שאל את הגרח"ק בענין משחק הסביבון, והגר"ח קניבסקי שליט"א השיב לו שאצלם נהגו שרק הילדים ולא המבוגרים, משחקים בסביבון.
מנייני המזדרזים
באחד מבתי הכנסיות בעיר מגורי אלעד, ארגנו כמה יוצאי ירושלים של מעלה מניין לתפילת ערבית במוצאי שבת חנוכה, 18 דקות לאחר השקיעה. רב בית הכנסת הקפיד על כך, ואמר שכאן בבית הכנסת מקפידים להתפלל מעריב 40 דקות לאחר השקיעה ולא קודם, ויתכן שתצא מכך תקלה לחלק מהמתפללים, שאינם בקיאים בדינים אלו, ויסברו שניתן לארגן מניינים גם בכל ימות השנה לפני הזמן המקובל בבית הכנסת. לכן הציע רב בית המדרש, שאלו שרוצים להזדרז בהדלקת הנרות במוצ"ש, יארגנו לעצמם מניין כרצונם, אך לא בתוככי בית הכנסת. זוהי אכן הנהגה השקפתית, השייכת לבית כנסת זה או אחר, וכדאי הוא רב בית הכנסת לקבוע את הליכות קהילתו. אך בוודאי שישנו מקום רציני בהלכה, להתפלל מעריב במוצ"ש אף בשעה מוקדמת יותר מהרגיל, ובוודאי שמצוה להזדרז ולהדליק נרות מוקדם ככל האפשר.
וכך כתוב ב'מעשה רב' (רלז), בשם אדונינו הגר"א ז"ל מוילנא: "בחנוכה במוצאי שבת מזדרזין מאד להתפלל תפילת ערבית במוקדם האפשרי, כדי שלא יעבור זמן ההדלקה ויפסיד הברכה. ושמענו שפעם אחת איחר אחד מהמתפללים אצלו תפילת מעריב במוצ"ש, וציווה שידליק מקודם נר חנוכה ואחר כך יתפלל. ואין אומרים 'ויתן לך' קודם הבדלה, כדי להקדים הדלקת נר חנוכה בזמנה".
הפרושים בירושלים נהגו להתפלל מעריב במוצ"ש ולרוץ הביתה, כדי להדליק מיד נר חנוכה, כדברי הגר"א. על מרן הגר"ש סלנט זצ"ל מסופר שנכנס דרך החלון, כדי להספיק עוד שניה או שתיים בהדלקת נרות החנוכה. על סבי זקני הגה"צ המקובל רבי אפרים שמואל לרנר זצ"ל, מייסד ביהכנ"ס הגר"א בשכונת שערי חסד בירושלים, מספרים במשפחתנו שתמיד היה זריז למצוות, אך במוצ"ש היה רץ במהירות הבזק מיד לאחר מעריב, כדי להדליק מיד נרות חנוכה.
יש לדון בדברים אלו, משום שהגר"א ציווה להזדרז ולהדליק מיד "כדי שלא יעבור זמן ההדלקה ויפסיד הברכה". דברים אלו מבוססים על דין נוסף שמובא ב'מעשה רב' בשם הגר"א, לפיו "חצי שעה אחר זמן כלות רגל מן השוק, מדליק בלי ברכה" (וראו במקורות וביאורים שם). ולפי זה בימינו, כאשר זמן ה"תכלה רגל מן השוק" הוא מאוחר הרבה יותר, לכאורה אין עניין להזדרז כל כך. ואולם לכאורה ישנו עניין להזדרז ולהדליק, כדי להרוויח את הדלקת הנרות, לפי הדעות הסוברות שצאת הכוכבים הוא מאוחר יותר, ואם מדליק נרות מיד לאחר מעריב, נמצא מדליק בזמן צאת הכוכבים, לפי הדעות הסבורות שזמן זה הוא מאוחר יותר. וכמו כן כשמדליקים נרות מיד, מרוויחים בכך גם הדלקה בתוך חצי שעה לשקיעת החמה, לפי הדעות ששקיעת החמה היא מאוחרת יותר (אדם שמתפלל מעריב 18 דקות לאחר שקיעת החמה, ומדליק נרות כעבור 10 דקות, הרוויח בכך שהדליק נרות בתוך חצי שעה לשקיעה).
ועוד כתבו שם בשם הגר"א ז"ל: "נר חנוכה קודם להדלקה לנר שבת וגם קודם להבדלה".
נחלקו הפוסקים האם מדליקים קודם נר הבדלה, כי הוא תדיר יותר או נר חנוכה, וכתב המשנה ברורה ש"עביד כמר עביד ועביד כמר עביד" ושכל אחד יעשה כמנהג אבותיו ורבותיו. ואכן, רוב היהודים מדליקים קודם נר הבדלה ולאחר מכן נר חנוכה (וכך פסק להלכה הגאון הבן איש חי, והמאור ושמש כתב שכך נהג רבו) אך ההולכים בשיטת הגר"א (כמוני, למשל…) מדליקים קודם נר חנוכה. וכך כתבו לנהוג בחיי אדם (כלל קנד סל"ז), בשו"ת אבני נזר (או"ח סימן תצט), וכך נהג רבנו החתם סופר זי"ע.
הגרי"ח זוננפלד היה נוהג לבקש שיכינו לו את החנוכיה בפתח ביתו, וכשהגיע לדלת ביתו היה פוגש לראשונה את נרות החנוכה והדליקם לפני הבדלה, שהרי "אין מעבירין על המצוות"…
מרן הגרש"ז אוירבך זצ"ל, היה נוהג בכל שבת להחמיר בעשיית מלאכה כשיטת רבנו תם, אך אמר במפורש שעושה זאת לחומרא ולא מעיקר הדין, ולכן במוצאי שבת חנוכה מיהר להדליק נרות מיד לאחר מעריב. וכך הורה מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שאלו ששומרים על זמן 'רבנו תם' משום שסבורים שכך היא ההלכה, ידליקו נרות רק בזמן 'רבנו תם', אך אלו שנוהגים להחמיר כשיטה זו, בתור חומרא ולא בתור הלכה פסוקה, אזי במוצאי שבת חנוכה ידליקו נרות מיד ולא ימתינו לזמן 'רבנו תם'. וכידוע שהגר"ח מבריסק זצ"ל הדליק נרות חנוכה מיד בשובו ממעריב ולא המתין לזמן 'רבנו תם', משום שנהג כדעה זו רק בתור חומרא, אך בנו הגרי"ז מבריסק, שסבר שיש לנהוג בשיטת רבנו תם על פי ההלכה ולא רק כחומרא, המתין והדליק נרות חנוכה רק בזמן מוצ"ש לפי שיטת רבנו תם (וראו בשו"ת אגרות משה ח"ד סימן סב).
(המאמר נכתב לע"נ האשה הצדקנית אסתר דבורה רפאלוביץ' ע"ה, אשת ידידי הרה"ג רבי יהודה יבלחט"א, ראש כולל תורת דבש בנו"ש בחיפה – המנוע והדחיפה מאחורי תורתו של בעלה והרבצתה ברבים- שלה הם).