צדיקים אנחנו ולא חטאנו
נכנסתי אל הסטייפלר זצ"ל, אמרתי: "יש לי קושיא בגמרא".
האיר אלי פניו, ואמר: "ניתי ספר, ונחזה".
הוצאתי מהארון מסכת עבודה זרה, והצבעתי על הקטע.
כדרכו, השקיע עצמו בספר, וקרא בנעימה: "דרש רבי חנינא בר פפא, ואיתימא, ויש אומרים, דרש רב שמלאי. לעתיד לבוא מביא הקדוש ברוך הוא ספר תורה ומניחו בחיקו, כביכול, ואומר למי שעסק בה, יבוא ויטול שכרו. מיד מתקבצין ובאין עובדי כוכבים בערבוביא, שנאמר: "כל הגויים נקבצו יחדיו [ויאספו לאומים, מי בהם יגיד זאת" (ישעיה מג, ט), ואין "זאת" אלא תורה, שנאמר: "וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל" (דברים ד, מד)].
אמר להם הקדוש ברוך הוא, אל תכנסו לפני בערבוביה, אלא תיכנס כל אומה ואומה"-
כאן הגיע למילה האחרונה בדף ב' עמוד א', והפך את הדף.
אמרתי: "זהו, די בכך"-
חייך בנועם: "ומה השאלה?"
אמרתי: "מבין אני שהאומות סוברות שבמעשיהן – הדרכים שתקנו והשווקים שעשו – אפשרו לישראל לעסוק בתורה, ויש להן חלק בלימודה, והקדוש ברוך הוא דחאן שלא כוונו אלא לכבוד עצמן, כמבואר בגמרא.
אבל מדוע באות רק האומות?! מדוע לא מוזכר שבאים המוני לומדי התורה מדור לדור, מדוע לא באים תלמידי חכמים?!"
שמע, וענה בהתרגשות: "וואס רעדט איהר, רבי יעקב! תלמידי החכמים יתביישו לבוא ולומר שעסקו בתורה! האם זה נקרא לימוד, האם מיצו יכולתם, האם עיינו כדבעי, האם למדו בהתמדה הנצרכת ובכוונה רצויה, בדחילו ורחימו, ולשמה?!"…
רק לגויים יש עזות, לבוא ולבקש שכר!
על חטא שחטאנו לפניך בזלזול הורים
בחור בא לפני ה"חזון איש". הוא מבית פושר, ה' זיכהו להתחזק, הוא לומד בישיבה. אבל כשהוא חוזר הביתה, יש לו בעיה. אמו לא מכסה ראשה. ואסור לומר דברים שבקדושה כנגד שערותיה המגולות של אשה נשואה.
מה יעשה, איך ישיר זמירות, ויברך ברכת המזון?
ענהו ה"חזון איש": "ב"משנה ברורה" (עה, ה) מבואר, שדי בעצימת עיניים, תסתכל בסדור, ודי".
אבל ליבו של הבחור נקפהו: "אולי מוטב צדוד כל הגוף, שלא תהיה מולי?!"
ה"חזון איש" הזדעזע: "אם ההלכה מתירה, רצונך להחמיר על חשבון כבודה של אמך?! להתריס, להפנות אליה גב? ואם היא תקום ותטרח להגיש לשלחן, ותסתובב סביב,
אתה תשיר "אשת חיל" ותסתובב כנגדה כסביבון?!"
זו "חומרה" שתצית אש בבית, ואש גדולה ממנה בגיהנום!
ידוע כמה מקפידים בבעלז על המנהגים, ובפרט בפסח, ובפרט על מנהג רווח כהימנעות מאכילת "שרויה".
ה"שר שלום" מבעלז זצ"ל הסב לשלחן ליל הסדר, ואמו הישישה לצידו. בהגיעם ל"שלחן עורך" הוגש המרק. נטלה האם מצה, ופוררה אותה במרק, לעיניהם המתפלצות של החסידים. אבל הרבי שותק, שתקו גם הם.
אכלה, ונהנתה. נטלה מצה ופוררה אותה לצלחתו של הרבי. "זה טוב", אמרה.
הנהן הרבי כנגדה, גחן ואכל!
הבחין בהזדעזעותם של החסידים, ואמר: "אכילת 'שרויה' אינה איסור מדאוריתא, ואף לא מדרבנן. מנהג היא. מנהג קדוש, מקדמת דנא, אבל מנהג. וכבוד אם, מצות עשה מדאוריתא. והמזלזל בה, חלילה, עובר על "ארור מקלה אביו ואמו" (דברים כז טז)
ומורים
אמר לי הרב מפוניבז' זצ"ל: "איני פוחד מכשלונות, "שבע יפול צדיק, וקם" (משלי כד, טז). גם בנפילתו – צדיק הוא, אם יקום ויתעשת וישפר דרך. אבל על מעידה אחת איני יכול לסלוח לעצמי! אני מייסר עצמי בגינה במשך עשרות שנים!"
כידוע, התפרסם שמו של הרב מפוניבז' כ"עילוי מקויל", חריף ובקי, בחיר עולם הישיבות בשעתו. החפץ חיים זצ"ל חבבו עד מאוד.
פעם פנה אליו ואמר לו: "יאשע, המשיח עומד לבוא, בית המקדש יבנה, ידרשו כהנים לעבודה, וידרשו לדעת הלכות העבודה. ואתה כהן, תתחיל ללמוד סדר קדשים!"
"חייכתי", סיפר הרב מפוניבז'. "התעתדתי להיות רב וראש ישיבה, ועסקתי בסדרי מועד נשים ונזיקין".
אמר החפץ חיים: "יאשע, משיח יכול לבוא עוד לפני שתקבל את הרבנות ותקים את הישיבה… לא זו בלבד שאנו מצווים לחכות לו בכל יום שיבוא, אלא שהגמרא רצתה לומר שהכהנים אסורים לשתות יין, שמא יבוא פתאום ולא יוכלו לעבוד העבודה!"
ילדות היתה בי, והשבתי: "מה הדמיון, רבי! השכרות היא פסול הגוף, ולכן ראוי שלא ישתו יין. אבל גם אם לא אדע הלכות עבודה, עדיין כהן כשר אני. והלא גם הרבי כהן הוא – אעמוד לידו, ואעשה כמעשיו"…
ואיני סולח לעצמי על התשובה שהשבתי!"
כך סיפר, ואני תמהתי: תשובה שנונה היא, על מה החרטה והצער?
הזדעזע: "האם אינכם מבינים?" הזדעק. "איזו יומרה, איזו עזות פנים היתה זו מצידי!
"איך העזתי לחשוב שכאשר המשיח יבוא ובית המקדש יבנה והעבודה תתחדש, יניחו לי להיות במחיצת החפץ חיים הקדוש!…"
על חטא שחטאנו לפניך בריצת רגליים להרע
אדם ביקר בפריז, בצרפת. רעב היה, מצא בפלצ'ל מסעדה כשרה. השלט הראה שהמחירים גבוהים, אבל בתחתיתו היתה מודעה: "היום תשלם, מחר בחינם". חשבון מהיר הראה שזה כדאי. ישב ואכל לשובע, ושילם במיטב. למחרת הגיע, והזמין אותו תפריט. הבהיר המלצר: "אתה רואה את המחיר!"
תמה. אתמול לא הזכיר זאת, ומה פתאום היום. הבהיר: "כן, אבל אני רואה גם את הכיתוב מתחת: "היום תשלם, מחר בחינם". אתמול סעדתי ושילמתי. היום בחינם, אפוא".
חייך המלצר: "לכן שאלתי, כי השלט קבוע כאן. כל יום אנו אומרים: היום תשלם"…
כך צריך האדם לנהוג עם היצר הרע. אם אינו יכול לבטלו כליל, ידחהו. רצונך שאתבטל, ניחא. אבל כעת הניח לי ללמוד. ומדחיה לדחיה, ינצל מידו.
ודוי מיוחד לנו, שאנו ממהרים להיכנע לו, ולשמוע בקולו!
(מתוך 'והגדת' – יהכ"פ סוכות)