בדיקת חמץ שלא בזמנהּ
* הבודק את ביתו מֵחמץ לפני ליל י"ד בניסן, אינו מברך על הבדיקה. ונחלקו הפוסקים בנוגע למנהג הנחת עשרת פתיתי החמץ לפני הבדיקה –אם יש לנהוג בו בבדיקה שלפני ליל י"ד.
* מי שלא בדק את ביתו מחמץ לפני פסח, ונזכר בכך ביום טוב ראשון או בשביעי של פסח – נחלקו ראשונים אם יבדוק ביום טוב; או שימתין למוצאי יום טוב.
* מי שלא בדק את ביתו מֵחמץ עד לאחר הפסח, צריך לבודקו לאחר הפסח, ללא ברכה; כדי להבדיל בין 'חמץ שעבר עליו הפסח', שאסור בהנאה, לחמץ המותר.
* היוצא לדרך רחוקה מי"ד באדר ואילך – יצוֶה לבני ביתו לבדוק את החמץ בסמוך לפסח. ואם אין לו למי לצוות – עליו לבדוק את ביתו בלילה שלפני יציאתו. ואם שכח לבדוק בלילה שלפני יציאתו, יבדוק ביום. ולאחר הבדיקה, יסגור את ביתו באופן שלא יכניסו חמץ לתוכו עד הפסח. והיוצא לפני י"ד באדר – אם בדעתו לשוב לביתו לאחר הפסח, אינו צריך לבדוק את ביתו מחמץ לפני יציאתו, כיון שעדיין לא חלה עליו חובת הבדיקה; ובסמוך לפסח, במקום שבו ישהה, 'יבטל' את החמץ. אולם, אם בדעתו לשוב לביתו לפני הפסח, או בפסח עצמו – עליו לבדוק את ביתו בלילה שלפני יציאתו.
בדיקת חמץ בבית שָׂכוּר
* השוכר בית מחבירו בי"ג בניסן, ולפני כניסת ליל י"ד בניסן כבר נמסר המפתח לידו, וכן כבר נעשה אחד ממעשי הקנין המועילים לשכירות קרקע – חובת 'בדיקת חמץ' מוטלת על השוכר. אך אם בכניסת ליל י"ד המפתח אינו ביד השוכר – חובת הבדיקה מוטלת על המשכיר. ואם בכניסת ליל י"ד המפתח נמצא ביד השוכר, אך טרם נעשה מעשה קנין לשכירות – נחלקו הפוסקים על מי מוטלת חובת הבדיקה, ויש אומרים שצריך להחמיר כשתי הדעות.
* השוכר בית לפסח לאחר כניסת ליל י"ד בניסן, בשעה שהמשכיר היה עשוי להספיק לבודקו – עליו לברר אם הבית נבדק; ואם אין באפשרותו לברר זאת, יבטל את החמץ, ודי בכך.
* השוכר בית לפסח, ובשעה ששכר את הבית אמר לו המשכיר שהבית בדוק מחמץ כדין, ולאחר מכן התברר שאין זה נכון – השכירות נותרת בעינהּ, ואין זה 'מקח טעות'. ובמקרה שבו השוכר נאלץ לשלם כסף עבור הבדיקה – נחלקו הפוסקים אם המשכיר צריך לשלם לשוכר את הוצאותיו, ולהלכה, אינו חייב לשלם, כיון שיש באפשרותו לטעון 'קים לי' כדעה שאינני צריך לשלם.
* חדרי פנימייה בישיבה – מוטל על הבחורים הדרים בהם לבודקם בליל י"ד, בברכה. ויש אומרים שלא יברכו. ויש אומרים שאם הם דרים בחדרם בפסח, יברכו; ואם לאו, לא יברכו.
מכירת חמץ לגוי
* בארץ ישראל, אסור למכור בית לגוי משום איסור 'לא תחנם', ולכן, במכירת חמץ בארץ ישראל, נהגו שלא למכור חלקים מהבית, או את כולו, לגוי, כי אם להשכירם.
* חמץ שנמכר לגוי ונמצא בבית ישראל, צריך להעמיד בפניו מחיצה בגובה עשרה טפחים, או לנעול את החדר באופן שלא ייכנסו לתוכו בימי הפסח.
* המוכר חדרים בביתו לגוי לפני הפסח, ותחוּלת המכירה היא בי"ד בניסן – נחלקו הפוסקים אם צריך לבודקם מחמץ בליל י"ד בניסן.