על מה נסוב הויכוח סביב ה'גזוזטראות' באולם הכנסיה הגדולה הראשונה של אגודת ישראל בוינה, ואיזה פסק הלכה מעניין יצא ממנו?

הימים שלפני הכנסיה הגדולה הראשונה של אגודת ישראל שהתקיימה לפני למעלה מ90 שנה בוינה, לוותה בהתרגשות רבה בכל שדרות היהדות החרדית דאז, יען כי זה היה הארוע הראשון והמכונן של היהדות החרדית המאורגנת, וכך הגיע היום ובאו והתכנסו אלפי צירים מכל רחבי העולם לתוך האולם הגדול, כשעיני כולם נשואות לעבר בימת המזרח, לשם יכנסו בעוד זמן מועט גדולי עולם זקני האומה כמרן הכהן הגדול החפץ חיים, מרן בעל האמרי אמת מגור, מרן רבי חיים עוזר ועוד זיע"א.

תקרית לא נעימה לפני תחילת הארוע כמעט וגרמה לביטולו, באולם הגדול היו בחלקו העליון 'גזוזטראות' [כמין מרפסות קטנות], שהיו מיועדות לציבור הנשים שרצה להשתתף בארוע ההיסטורי, אלא שחלק מציבור המשתתפים טען שהגדרות של המרפסות האלו מדאי נמוך ואינו ראוי לארוע קדוש כזה, ומצד שני טענו שהגדרות גבוהות דים מצד ההלכה וגם המרפסות מאד גבוהות כך שאין בזה בעיה, הויכוח התלהט עד כדי שהקבוצה שהתנגדה הודיע כי אם לא יגביהו את הגדרות, רבם לא יגיע לאסיפה, ומשכך ישבו והחליטו שכיון שרבן של ישראל מרן הח"ח צריך להגיע לכינוס, ישאלו את פיו ומה שיאמר כך יהיה.

כשהגיע החפץ חיים נגשו והציגו בפניו את צדדי המחלוקת, והוא פסק: שאמנם מצד הדין המחיצה בגובה המתאים להלכה וגם המרפסות גבוהות, אבל אמר מרן הח"ח: שיהודי מבקש תוספת של קדושה, אי אפשר לסרב לו, שהרי האסון הגדול ביותר של כלל ישראל, זה אם הקב"ה יעזוב את ישראל רח"ל שכן כל זמן שהקב"ה אתנו אז "גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי" אבל אם רח"ל לא זוכים לזה אז "הסתרת פניך הייתי נבהל"!! והמשיך החפץ חיים: על מה כתוב שהקב"ה עוזב את ישראל על "ולא יראה בך ערות דבר וסר מאחריך", וא"כ אמר החפץ חיים: כל הידור שאפשר לעשות ב"לא יראה" הכל כדאי! ואנחנו הרי רוצים קרבת ה' וסיעתא דשמיא.

מעשה זה סיפר עד ראיה הגאון רבי אברהם קלמנוביץ זצ"ל נשיא ישיבת מיר באמריקה, והוא אמר שמדברי החפץ חיים האלו יוצא לנו חידוש גדול: עד היום ידענו שהקב"ה או משרה שכינתו בישראל או שח"ו מסלק שכינתו מישראל, וחידש לנו מרן החפץ חיים שגם בזה יש דרגות והידור, כי ככל שאנחנו מהדרים יותר ב"לא יראה לך ערות דבר" כך הקב"ה משרה יותר שכינתו בישראל!!


חידוש זה גילה לנו בעל הספורנו מפרשתנו, במה שגילתה לנו התורה את כמות הזהב שנתרמה לבנין המשכן וזה לשונו: 'העיר על הזהב והכסף והנחושת במלאכת המשכן, שהיה דבר מועט מאד בערך אל העושר שהיה בבית ראשון, ויותר ממנו מהעושר שהיה בבנין הורדוס, ועם כל זה התמיד מראה כבוד ה' במשכן של משה יותר ממה שהתמיד במקדש ראשון, ולא נראה כלל במקדש שני. ובזה הורה שלא קצבת העושר וגודל הבנין יהיו סיבה להשראת השכינה בישראל, אבל רוצה ה' את יראיו ומעשיהם לשכנו בתוכו'.
הסיבה להשראת השכינה במשכן, לא תלויה בעושר הבנין ומראהו אלא בתוכנו ובמעשיו הטובים!, ויסוד זה הוא גם בכל יחיד ויחיד, ובכל מקום ומקום – השראת השכינה היא לפני גודל המעשים של האדם. ומכך שכל מעשה ותוספת של לימוד תורה וקדושה, מוסיף הוא בהשראת השכינה בישראל ובכל יהודי ויהודי לפי מעשיו ודרגתו. כמה שדבר זה מחזק שכל מעשה קטן יש בו תוספת שכינה בישראל, ומזה יבין האדם שלא להתייאש ח"ו באומרו מי אני שאצליח להגיע לדרגות גבוהות, כי כל דרגה ואפילו הקטנה יש בה מעלה וממנה מגיעים לפסגה!