"וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם" (דברים י', ט"ז)
היתה זו שעת עידנא דחדוותא, מורנו ראש הישיבה רבי מיכל יהודה ליפקוביץ זצוק"ל נשא בפני חבר מקורבים דברי חיזוק אודות הדרך הנצרכת לעלייתו של בן הישיבה בימינו, ואז בין הדברים אמר בנחרצות:
אני אומר לכם מתוך עובדות קיימות ומניסיון של עשרות שנים, שיסוד הבנין של האדם, איך שבונה את עתידו ומעמיד עצמו לכל החיים, לא הכשרונות ושאר הדברים קובעים את זה, אלא רק מידותיו, אם יש לאדם מידות טובות אזי יש לו עתיד מזהיר, ואם ח"ו המידות הם אחרות, הוא רחוק מהכל. אמנם יכולים לטעות בו, אבל באמת הוא רחוק ממעלות לגמרי…
מלבד שניכרו הדברים שנאמרו מלב אוהב בחותם האמת, ניכרין היו הדברים שנאמרו מאחד שיודע כי עולמו של האדם מושתת הרבה על עבודת המידות. וכל מי שהתבונן על אורחותיו בתקופות חייו השונות הבחין בבירור כי המידות הן נר לרגליו וחותם אמת לדרכיו.
מעלת התלמיד והארת פניו
פעם תיאר בפני תלמידיו: נשאר בזכרוני מזמן שלמדתי בישיבה בתורת "תלמיד", והלוואי שתמיד היינו תלמידים. היו שניים שנחשבו לעילויים, יצא לי לדבר בלימוד עמהם, אחד מהם היה שקדן עצום והיו לו ידיעות עצומות, אך המידות הרעות היטו אותו לכיוון אחר, למידת הגאווה, לרצון ותאווה להתבלט. כשדיבר בלימוד, מידותיו התחילו לפעול, ומשאמר דבר היה עומד על דעתו ומביא הוכחה לדבריו מרוב ידיעותיו, אך ההוכחה היתה רחוקה מהנידון כרחוק מזרח ממערב, וההוכחה השניה עוד יותר עקומה מן הראשונה, וכן הלאה. ראו שבוערת אצלו שלהבת אש של תאוות הניצחון, אך ככל שהוסיף להביא ראיות הוסיף עקמומיות, ולמעשה במשך התקופה לא יצא ממנו מה שהיה צריך לצאת ממנו, כי היתה חסרה לו המידה של "מודה על האמת".
אני זכיתי לשמוע שיעורים, אינני יודע אם אפשר לומר בגדר "תלמיד", אצל מו"ר מרן הגאון רבי איסר זלמן זצוק"ל. אפשר לומר שראינו אצלו שמידה זו, להיות מודה על האמת, לא משה ממנו כל ימיו. ראינו שכשהיו מעירים ושואלים משהו, היה מקשיב ושומע וחושב מיד, אולי באמת יש לו להודות שדברי התלמיד צודקים. ולא רק במידה זו של "מודה על האמת", אלא היה אצלו תורה שלמה של מידות טובות, תורה שלמה ממש. וכן שמעתי שאומרים בשם מרן הגאון רבי ברוך בער זצוק"ל שאמר, כי כשבאים לפרוך חידוש שאומר השני, צריך להתייגע ולעמול, לברר אמיתות הסברה החולקת, לכל הפחות באותה יגיעה ועמל שהשקיע זה בחידוש סברתו. ואם אין נוהגים כך, הרי זו בכלל מגיס דעתו… וכן ראינו ושמענו על כל גאוני זמננו וגאוני הדור הקודם, כל אותם הידועים, הרי יסוד היסודות אצלם היה מידות טובות.
פעם אחת נתן מרן המשגיח רבי לייב זצוק"ל לאחד הבחורים סכום כסף בכדי לחלקו, ומיד לאחר שנתן לבחור את הכסף, קם ויצא מן החדר. הבחור ספר את הכסף ומצא שחסרים כמה לירות ישראליות, לאחר דקות ספורות חזר מרן הגה"צ מוהרי"ל זצוק"ל להסתובב בחדר, התלמיד התבייש לומר לרבו שחסר כסף בסכום שנתבקש לתת, והמשיך לשבת מבלי שידע מה לעשות. רבי לייב הרגיש בדבר ופנה לבחור ואמר לו – מדוע תשב כאן סתם, לך ללמוד. הבחור נרתע והתחיל מגמגם שחסר כסף בחבילה שקיבל. מששמע מרן הגה"צ רבי לייב את דבריו, מיד הוציא מכיסו את הסכום שחסר ופנה בשמחה לבחור באומרו – 'מצויין, כך צריך לנהוג, כשמקבלים כסף צריך להיות אחראי לספור ולוודא שהסכום מדויק, ואין להתבייש', והמשיך ואמר לו – 'בכוונה חיסרתי מהסכום הכולל בכדי לראות הנהגתך, וללמדך כיצד צריך לעשות'.
פעם אחת ישב אחד הבחורים בהיכל הישיבה דחברון ולמד כל הלילה, בשעת לימודו דפק על הכסא שלידו, המקום שישב היה מעל דירתו של מרן הגה"צ רבי לייב שהיה גר מתחת להיכל הישיבה. בבוקר ניגש המשגיח אל הבחור ואמר לו – 'על השינה שלי שנדדה מחמת הדפיקות שלך, אני מוחל לך, אבל על שנת הרבנית אינני יכול למחול', ושלחו לבקש ממנה מחילה. אותו תלמיד יצא אחר כך לתרבות רעה.
הרבה קבלנו מרבותינו בישיבה הק', ואין כוונתי לענין הלימוד דווקא, אלא ליסודות החיים, יראת שמים, מוסר, מידות והנהגות טובות, למדנו לחיות במחשבה, להיות בר-דעת בכל צעד בחיים.
ראשי הישיבה נהגו כבוד רב עם תלמידיהם. פעם אירע שראש הישיבה מו"ר מרן הגאון רבי יחזקאל סרנא זצ"ל היה חלוש ותשוש כח, ולא עלה להיכל הישיבה לתפילת ערבית של ליל שבת, הוא התפלל ביחידות בביתו ולקראת סיום התפילה בישיבה, אזר כגבר חלציו, ועלה בשארית כוחותיו להיכל הישיבה.
לשאלת הנוכחים מה ראה על ככה שהתפלל בביתו מחמת חלישות כח, ואילו אחר כך התאמץ לעלות להיכל הישיבה, השיב – מצות תפילה נחלקו בה אם היא מן התורה או מדרבנן, ואף אם עיקר המצוה היא מן התורה, מניין התפילות וזמנן, ובפרט תפילת ערבית וכן תפילה בציבור אינן מן התורה, ואילו להגיד 'גוט שבת' לתלמידים, מצות עשה מן התורה.
● ● ●
סיפור מופלא סיפר לימים חתנו הגאון רבי בנימין קורלנסקי זצ"ל: נדיב גדול הוזמן רבות למסיבות בתור אורח כבוד, וחשש שהדבר יביאו לידי גאוה. ושאל את מורנו ראש הישיבה זצוק"ל האם לסרב להזמנות. ענה לו מו"ר, אם אתה מרגיש שזה גורם לך היזק ברוחניות, יש לך לחוש ולא לקבל את התפקיד של "אורח הכבוד" וכדומה. המשיך האיש ושאל, כשאני מבקר בבתיהם של גדולי ישראל אני זוכה לשבחים רבים מפיהם על תרומתי להחזקת עולם התורה, והם מכבדים אותי מאוד, גם זה יכול להביאני לידי גאוה ואולי כדאי גם להימנע מביקור אצל גדולי ישראל. ענה על כך מו"ר, מהקשר עם גדולי ישראל בטוח שלא מפסידים, לא ברוחניות ולא בגשמיות.
וסיפר הג"ר חיים שינקר שליט"א על ימי לימודו אצל מורו ורבו: זכורני בלומדי בשיעורו, שפעם שאל תלמיד שאלה שלא היה עליה תשובה, וחיפש מו"ר במפרשים שבסוף המסכת אולי ימצא תשובה לדבר, ולא מצא דבר. חשב וניסה למצוא תשובה לשאלה הקשה, אך תשובה אמיתית אין. לפתע השיב התלמיד השואל תשובה, שאינני זוכר אם היא התקבלה, אך נדמה היה ששום תלמיד לא ראה בזה מעשה הראוי לציון, שאותו שואל שאל שאלה חמורה ומנסה להצליח גם להשיב עליה.
אך מו"ר הפסיק את השיעור באמצע ונתן דרשה ארוכה בשבח התלמיד על בקשת האמת שלו, שהרי הוא היה צריך להיות מעוניין ששאלתו תישאר ללא תשובה, ומה המריץ אותו להשיב עליה תשובה, אין זו אלא רק בקשת האמת, וממנו ילמדו וכן יעשו.
עשיית חסד בכל יום
לא אחת עורר רבי מיכל יהודה על הצורך הרב בעשיית חסד בכל יום ממש, וכך אמר בשיחה לתלמידיו: "באתי לעורר שכל אחד ישים לב שעושה בתור חסד לשני, אזי זה חסד. יש חסד שאומר 'שלום' לחברו או 'בוקר טוב', לא בתור הרגל אלא בתור חסד, הכבוד של כל אחד ואחד לחברו – שיהיה בתור עשיית חסד.
"זכורני בתקופה שלנו, כשלמדנו בישיבה, היו שמים לב לדבר זה לעשות בכל יום מעשה חסד, דוגמאות קטנות, אבל אלו היו פעולות שהשפיעו על לב האדם. בין בזמן האכילה בחדר האוכל, בחדר השינה, באולם של הישיבה לפני התפילה, היו חושבים על מעשה חסד להכין סטנדר בשביל אחרים, להכין סידור בשביל אחרים, לכאורה דברים קטנים הם, אבל הם דברים גדולים. כשעושים מעשה חסד עם השני יכולים להיות בטוחים שלא יבזו את השני ושלא ידברו עליו רע.
"יש גם ענין של חסד עם הציבור בסידור הספרים שבהיכל הישיבה, יש ברוך ד' יחידים שעושים עבודה זו, אבל לא להעמיס את הכל עליהם, ויש לסדר תורנות בין כולם, והעושה חסד, הקב"ה מתחסד עמו".
(מתוך 'יתד נאמן' – מוסף שבת קודש)
אם אפשר לפרט יותר השמות של המדוברים.כמו שסופר על הרב שיינקר על ימי לימודו אצל מורו ורבו-מי הוא מורו ורבו?
וכן המשגיח ר' לייב.מה שם משפחתו?
בברכה