"וְתֶן-זֶרַע וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת" (מ"ז, י"ט)
הרב הקדוש בעל "דברי חיים" מצאנז זצוק"ל הגיע פעם לעיר אחת, שם נצרך לסובב על פתחי נדיבי העיר עבור אדם שירד מנכסיו, והגיע עד פת לחם. הוא פנה אל אחד מחשובי העיר, כדי שיצטרף עמו יחדיו למצווה זו.
סירב אותו אדם להצטרף לדבר מצוה, בטענה שאין זמנו בידו, כיון שעליו להשלים את מכסת שעות הלימוד שקבע לעצמו זה מכבר ללמוד בכל יום.
פנה הצאנזער רב אל האיש, ואמר: הנה בפרשת וישב נאמר "וימצאהו איש והנה תועה בשדה, וישאלהו האיש לאמר מה תבקש". ומבאר רש"י: "וימצאהו איש, זה גבריאל". ויש לתמוה שהרי לעיל בפרשת וישלח נאמר (לג,כה) "ויאבק איש עמו", ושם מבאר רש"י שאותו 'איש' היה "שרו של עשיו". מנין לו לרש"י שהאיש האמור בפרשת וישב הוא המלאך גבריאל, ואילו האיש שבפרשת וישלח הוא שרו של עשיו?
ברם, תירץ הרבי, כאשר יעקב נאבק עם המלאך כל הלילה ונצחו, ביקש ממנו לאחר מכן לברכו, ואילו המלאך מצידו אמר (שם כז): "שלחני כי עלה השחר", אין זמן פנוי, צריך אני להספיק להשלים את מכסת השירה שלי…- זו היא תשובה המתאימה בדיוק לשרו של עשיו…
לעומת זאת בפרשת וישב פונה האיש מעצמו אל יוסף ומציע את עזרתו: "וישאלהו האיש לאמור מה תבקש" – כראותו נער צעיר משוטט בחיפושיו אנה ואנה, רץ לקראתו להציע לפניו את עזרתו, ותיכף שאל ממנו 'מה תבקש'?- זהו בוודאי המלאך גבריאל…
סיים הצאנזער רב ואמר לאותו אדם: גם המלאך גבריאל ממהר בוודאי לומר שירה לא פחות משרו של עשיו… – אלא שכשיש אדם הזקוק לעזרה, הוא הניח את עצמו וצרכיו בצד, ופנה לעזור ולסייע בכל מה שיוכל!
כך היא דרכו ומידתו היפה של איש ישראל, לשאול תמיד את רעהו: מה תבקש? במה יכול אני לעזור ולסייע לך?- איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק!
♦ ♦ ♦
שח לי איש יהודי נאמן מניו יורק שבארצות הברית, על הוד כ"ק האדמו"ר מבלוז'וב זצוק"ל, שבערוב ימיו כשכבר הגיע לגבורות והתקרב לגיל תשעים, נכנס אצלו אחד ממכריו והתאונן על שמתקשה הוא בענין הפרנסה.
ובמה יכול אני לעזור בנידון?- שאל הרבי.
אמר האיש, הנה במפעל שבבעלותי מייצרים 'חגורות' רבות ומגוונות, יש לי חבר המחזיק 'חנות הלבשה' ענקית במנהטן, שם נמכרים אלפי זוגות מכנסיים מדי חודש בחדשו, באם יואיל אותו סוחר בטובו לרכוש את החגורות של המכנסיים מן המפעל שלי, תהא בכך ישועה גדולה!- לפיכך אבקשה נא, אם יכול הרבי להתקשר אליו בטלפון, ולבקש ממנו שיקנה את החגורות מן המפעל שלי.
הרבי הקדוש שמע את בקשתו ואמר: הנה הסיוע בפרנסה לאיש ישראל יש בו קיום מצוה דאורייתא ממש, ומכלל מצות "והחזקת בו"! מצוה גדולה ומהודרת שכזו לא מקיימים דרך הטלפון… הבה ניסע אליו לחנותו שבמנהטן ואפגש עמו פנים אל פנים!- כך גם יתייחס לבקשתי יותר ברצינות!
האיש נדהם מן הרעיון, ומיד החל להתנצל, לא לזה התכוונתי, חס ושלום להטריח את הרבי הזקן בנסיעה של כמה שעות אל מנהטן הרחוקה, בטוחני שגם שיחת טלפון מהרבי תעזור כאן!
אבל הרבי לא וויתר, ותיכף שאל: יש לך כאן רכב?
כן! ענה האיש.
אם כך, הבה נצא לדרך!- פסק הרבי הזקן.
על אף זקנותו וחולשתו של הצדיק, הוא התאזר בגבורה וקם ממקומו, נטל את מקלו בידו והחל להתקדם לאיטו פסיעה אחר פסיעה, נכנס אל המכונית, ויצאו אל הדרך הארוכה.
כשהגיעו אל שדרת העסקים הגדולה שבמנהטן, עצר הרכב על יד בנין ענק ממדים, אשר רעש וגעש מאנשי עסקים רבים, גויים גמורים המתרוצצים אנה ואנה, ולפתע נראה הרבי הזקן בהדרו כשהוא מטפס בקושי עד הקומה הרביעית, שם הגיע אל החנות ההלבשה הגדולה של היהודי ללא שום הודעה מוקדמת!
היהודי בעל העסק הופתע מאוד לראות פתאום את הרבי הזקן בכבודו ובעצמו ניצב בפתח חנותו, הוא רץ בשמחה לקראתו בברכת 'שלום עליכם', והכניסו אחר כבוד אל המשרד המפואר, שם שאל בחרדת קודש: מדוע זאת טרח הרבי להופיע בעצמו עד פתח החנות? אם לבגדי הלבשה הרבי נצרך, הלא בוודאי הייתי מגיע בשמחה לביתו נאוה קודש ומביא עמי את כל הבגדים הנצרכים! תהה האיש.
חייך הרבי לעומתו, ואמר: לא לפרטי הלבשה נצרכתי הפעם, בזאת ידעתי גם ידעתי את טוב לבך, שבוודאי תוכל להביאם אל ביתי. אבל כעת באתי בבקשה אחרת, הנה מוכר אתה כאן בבית העסק זוגות מכנסיים לרוב, ועל פי רוב נצרך כל זוג מכנסיים גם לחגורה טובה והדורה שתחגור אותו היטב. והנה יש יהודי נכבד בנוי יורק המייצר בבית החרושת שלו חגורות יפות ומעוצבות מכל הסוגים, אבקשך אפוא לרכוש את החגורות אצל יהודי זה! הרי בוודאי עדיף לנו לתמוך בפרנסת איש ישראל יותר מבתי העסק הרבים של הגויים!
בוודאי בוודאי! נענה האיש בשמחה, אעשה כמצוות הרבי!- אך גם לבקשה זו אם היה הרבי מבקש זאת בשיחת הטלפון הייתי נענה ברצון, ולמה נצרך הרבי להטריח את עצמו בנסיעה ארוכה ומייגעת שכזו?
אמר לו הרבי, לא כן! יש כאן מצות עשה דאורייתא מענפי מצות "ואהבת לרעך כמוך"! מצוה שכזו צריך לקיים בגופו, לטרוח ולעמול בשביל טובתו ועזרתו של איש ישראל, ולא לקיימה כלאחר יד בשיחת טלפון בעלמא…
הרבי ברכו מאוד בהצלחת העסק, ויצא בדרכו חזרה לביתו.
ברכת קדשו של הרבי ליוותה אכן את שני אנשי העסקים הללו, ושנים ארוכות לאחר מכן היה איש מפעל החגורות מייצר עבור ידידו מחנות ההלבשה חגורות לרוב, ושניהם התעשרו בברכת הצדיק בעושר רב!
♦ ♦ ♦
הרב החסיד המפורסם רבי אליהו רוט זצ"ל, תלמידו חביבו ומשמשו של הרה"ק רבי שלומק'ה זווילעהר זצוק"ל, התגורר בפאתי שכונת 'בתי אונגארין' העתיקה. לא הרחק מביתו בצד השני של הרחוב גר הרה"ח ר' משה רוזנבלט זצ"ל, שניהל בביתו גמ"ח ענק להלוואת כספים.
יום אחד, בשנות זקנותו המופלגת של רבי אלי', פנה אליו אברך צעיר שלא הכירו בשאלה, היכן כאן הגמ"ח של משפחת רוזנבלט?
אותו גמ"ח מפורסם, ממוקם היה מעבר השני של הכביש, ובפתחו היתה 'דלת ירוקה' בולטת וניכרת.- יכול היה ר' אלי' להסביר לשואל, שלאחר שיחצה את הכביש יתקדם עד הדלת הירוקה, שם הוא בית הגמ"ח. אך במקום זאת תפסו לשואל בידו , ואמר: בוא עמי ואראך! תיכף נטל ר' אלי' הזקן את המקל בידו, ויצא לדרכו עם אותו אברך, חצה עמו את הכביש והוליכו עד פתח הבית!
האברך הנרגש הודה מאוד למטיבו ושאלו בפליאה, מדוע נצרך להטריח את עצמו ללוות אותו בגופו עד הבית, הלא היה יכול להראות לו היכן צריך לפנות, ולומר בפשטות שהדלת הירוקה שמעבר לרחוב היא דלת הגמ"ח.
הסביר לו ר' אלי' את טעמו ונימוקו, הנה מבואר בספרים הקדושים שבעת שיהודי מקיים מצווה הרי הוא נדבק בשכינה הקדושה, המתחברת בנפש העושה רצון קונה! לפיכך רציתי לטרוח בגופי ולהיות זמן רב יותר "מרכבה לשכינה"!
כעין טיב מעשה זה, ראיתי אצל מרן הראב"ד הגאון הצדיק רבי ישראל יעקב פישר זצוק"ל, רב דשכונת 'זכרון משה' דפה עיה"ק. שבליל שבת אחת בדרכו חזרה משמחת 'שלום זכר' שנערכה בביתו של הרה"צ רבי ליפא זילברמן, המשגיח הדגול דקמניץ, וכבר כמעט הגיע עד ביתו. והנה פנה אליו ילד קטן בן שמונה שנים, ושאל לתומו: היכן כאן השלום זכר של זילברמן? הרב פישר תחב את ידו ביד היניק, לא שהה לכל שבעים שנותיו, ועל אף חולשתו וזקנותו חזר עם הילד את כל הדרך הארוכה, והובילו עד הבית פנימה!
כך מקיימים מצות ואהבת לרעך כמוך!- לעזור ולסייע בגופו לכל איש יהודי הנצרך לעזרת ישראל בגיבורים.
♦ ♦ ♦
הגה"צ רבי אליעזר יהודה פינקל זצוק"ל, ראש ישיבת מיר המעטירה, נולד בעיירה 'מיר' שבליטא, וגלה עם כל בני הישיבה אל גולת 'שנחאי' שבסין הרחוקה, ועבר עמהם את כל מאורעות המלחמה הקשה. ולאחר מכן הקים בעמל ויגיעה קשה את ממלכת ישיבת מיר הגדולה שבשכונת 'בית ישראל' בתוככי ירושלים.
דאגתו ומסירותו לכל בחור ובחור היו לשם דבר, מתחילה היו הבחורים מסדרים לעצמם מקומות לינה בתשלום בבתיהם של אנשי ירושלים, וראש הישיבה היה נותן מידי שבוע לכל בחור כסף מזומן, שיהיה בידו כדי מחייתו לאותו שבוע, בכסף זה היו הבחורים קונים את מזונם, ומשלמים את שכר הדירה ששכרו.
באחת החלוקות התלונן בחור אחד בפניו, שסכום המעות שהראש ישיבה נותן אינו מספיק בשביל כל השבוע, וביקש להוסיף עוד כסף.
אמר לו ראש הישיבה, לפי החשבון שערכתי היטב בדבר דומני שש כאן מעות די והותר עבור מחייתך לכל ימי השבוע, ואין שום צורך בתוספת.
אך הבחור הנועז התעקש, וטען ששמע זאת מעוד הרבה בחורים, ואם כן הבחורים הם 'רבים', וראש הישיבה 'יחיד' כנגדם, וקיימא לן יחיד ורבים הלכה כרבים…
סנט בו ראש הישיבה בחריפותו: כשאני חושב ומחשב את צרכי הבחורים, הרי טובתם של כל הבחורים לפני, ואם כן, אני הוא ה'רבים', ואילו אתם הבחורים חושבים כל אחד את צרכי עצמו בלבד ואם כן אתם כמו 'יחידים' בדבר!
כמה לקח מוסר יש לשאוב מטיב מעשה קטן זה! על עצמו ועל חשבונו האישי לא חשב ראש הישיבה כלל וכלל! שכן אם גם חשבון עצמו בכלל, שוב חשיב גם הוא 'יחיד'… אין לו בעולמו כי אם צרכי הרבים וטובת הרבים בלבד! והרי הוא בטל ומבוטל לצרכיהם של תלמידיו בחורי הישיבה הקדושה!
♦ ♦ ♦
בירושלים קרתא דשופריא התגורר יהודי נכבד תלמיד חכם ואיש המעלה, ה"ה מוהר"ר משה יהושע לנדא זצ"ל, הוא היה תלמיד מובהק של מרן החזון איש זצוק"ל, והרבה שליחויות ביצע עבורו בעיר הקודש.
ר' משה יהושע היה גברא רבא המעורב מאוד בין הבריות, והתעסק רבות בעשיית החסד עם הנצרכים, בכמה תחומי עשייה שהיו קרובים ללבו.
ברבות הימים התרבו הפניות אליו, אנשים רבים שיחרו לפתחו בבקשת עזרתו לסייע בעדם בצרכיהם, עיסוקיו התכופים הפריעו לו מאוד מלימודיו הרבים, ולפיכך באחת מנסיעותיו לרבו החזון איש הציע את שאלתו, שעיסוקיו הרבים בצרכי הכלל מפריעים לו בתלמודו.
אמר לו החזון איש, הלא זו היא מצוה שאי אפשר שתעשה על ידי אחרים, ותדע נאמנה, שהחסד הזה שהנך עוסק בו זו היא ה'נשמה' של הלימוד שאתה לומד בתורה הקדושה! ובזכות זה החסד תחדור חיות קודש ללימודך ותבין הרבה יותר את תלמודך!
ואדרבה תורה כזו היא תורה לשמה! כמ"ש בפ"ד דסוכה (מט:) : "אמר רבי אליעזר מאי דכתיב (משלי לא, כו) 'פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה', וכי יש תורה של חסד ויש תורה שאינה של חסד. אלא תורה לשמה זו היא תורה של חסד, שלא לשמה זו היא תורה שאינה של חסד" ע"כ.
♦ ♦ ♦
ולסיום פרק חשוב זה: שאלתי פעם אחד מגדולי העסקנים כאן בעיר הקודש ת"ו, אשר ידיו מלאים תמיד במעשים טובים, והוא רץ ממצוה למצוה מבוקר עד ערב, כמעט שאין לו שום זמן לעצמו…- כיצד זה מזדמנים לפניו כל כך הרבה מצוות?
ענה האיש בחכמה ואמר: הנה מיד כשמזדמנת לפני המצוה הראשונה, הנני רץ לעשות אותה בשמחה! וממילא כלל ישן הוא (אבות פ"ד מ"ב) "מצוה גוררת מצוה", ומטבעה של מצוה למשוך אחריה עוד מצוה, וכך נמשך אני כל העת ממצוה אל מצוה… כאשר בכל מצוה הבאה לידי שמח אני בה כמי שהגרלתי כעת את כרטיס הלוטו! ושפתי פי חכם חן.
(מתוך גליון 'טיב הקהילה' כסלו תשע"ט)