הרב יהודה יעקבזון
בפרשת השבוע מסופר שלאחר המבול נשבע השי"ת לנח שלא יביא עוד מבול לעולם, ולאחר מכן חיזק את שבועתו באות ברית, כנאמר: "וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן… אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן… וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן, וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם… וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל…". ועל פי דברים אלו תיקנו חכמינו ז"ל שהרואה את הקשת, יברך: "בָּרוּךְ… זוֹכֵר הַבְּרִית [וְ]נֶאֱמָן בִּבְרִיתוֹ וְקַיָּם בְּמַאֲמָרוֹ". ופירוש הברכה: "נאמן בבריתו" – שאינו מבטל את הברית אף שרבו הרשעים; "וקיים במאמרו", שאף אם אילו לא כרת על כך ברית, הריהו קיים במאמרו שאמר בתחילה, שלא יביא עוד מבול.
וצורת הקשת – כחצי עיגול. והמשנה ברורה מסתפק האם ניתן לברך את ברכת הראיה רק בראיית צורה שלֵמה של חצי עיגול, או אף בראיית קשת בצורה חלקית. ואם צורת הקשת כחצי עיגול, אלא שחלקה מוסתר מעין הרואה על ידי עננים, בניינים גבוהים, וכדומה – יש אומרים שבודאי מברך, ויש אומרים שאף זה בכלל הספק.
ובניגוד לברכות ראיה אחרות, כגון הברכה על ראיית 'הים הגדול', שמברכים אותן רק בחלוף שלושים יום מהראייה האחרונה, את ברכת הקשת מברכים מחדש על כל קשת, כיון שאין זו אותה הקשת שבֵּרך עליה בפעם הקודמת. ואם טרם התפזרו העננים מאז שראה את הקשת בפעם האחרונה – יש אומרים שאף על פי כן מברך שנית, ויש חולקים.
ואף שמותר להסתכל על הקשת כדי לברך עליה, אסור להביט בה יתר על המידה, כיון שיש בה ממראה עצם כבוד השכינה, כפי שנאמר: "כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד ה'". והפליגו חכמים בחומרת הדבר, ואמרו שהמסתכל בקשת נחשב כמי שאינו חס על כבוד קונו, וראוי לו שלא בא לעולם, ועיניו כֵּהוֹת.
וכיון שאם נראית הקשת בענן, יש בכך אפשרות לסימן רע שהעולם ראוי למבול, ורק מפני השבועה אין המבול בא – יש שכתבו שהרואה את הקשת בענן לא יספר על כך לאחרים, וכמבואר בגמרא שאין ראוי לפרסם בשורה רעה, על פי הכתוב במשלי: "וּמוֹצִא דִבָּה הוּא כְסִיל". וכך כתב במשנה ברורה: "אין כדאי להגיד לחבֵרו שיש קשת".
[שו"ע או"ח רכט, א, משנ"ב א-ה, וביה"ל ד"ה הרואה; ביאורים ומוספים דרשו, 1-2]