הכופר באחד מעיקרי האמונה, כגון: תורה מן השמים, שכר ועונש, ביאת המשיח ותחיית המתים - אסור להניחו לשמש כש"ץ; ואף אם כבר החל להתפלל כש"ץ אסור לענות 'אמן' על ברכותיו, ויש לסלקו אף באמצע חזרת הש"ץ. וש"ץ שדילג בחזרת הש"ץ על ברכת 'ולמלשינים' ולא תיקן זאת לאלתר - יש לחשוש שהוא כופר, ודילג על ברכה זו משום שאינו חפץ לקלל את עצמו, ועל כן יש לסלקו ולהעמיד ש"ץ אחֵר, אשר יתחיל מברכת 'ולמלשינים'; וזאת אף אם הוחזק עד כה כצדיק גמור. ואם דילג על ברכה זו יחד עם ברכה אחרת - יתכן שאין לסלקו. [סימן קכו, סעיף א, ס"ק ה, וביה"ל ד"ה ברכת וד"ה מסלקין]

ש"ץ שהפסיק באמצע חזרת הש"ץ ואינו יכול להמשיך, אם מחמת חולשה ואם מסיבה אחרת - יעמוד אחֵר תחתיו. ואם הפסיק באמצע ברכה מהברכות האמצעיות שבתפילה - יתחיל השני מתחילת הברכה שהפסיק בה. ואם אירע כן בראש השנה וביום הכיפורים, בהם אומרים פיוטים רבים במהלך התפילה - אין צורך לשוב ולומר את הפיוטים. ואם הפסיק הש"ץ לפני אמירת הפיוטים - יש שהורה שהש"ץ השני יאמר את הפיוטים, והראשון ישלים את גוף הברכה, אם באפשרותו לעשות כן, ושוב ימשיך השני מהברכה הבאה. [סימן קכו, סעיף ב וס"ק ח-י; וראה ביה"ל ד"ה ואם; ביאורים ומוספים דרשו, 6]

חכמינו ז"ל תיקנו להרים את כל הגוף עם העקבים כלפי מעלה בשעה שאומרים "קדוש קדוש קדוש" בקדושה שבחזרת הש"ץ, כביכול אנו מעופפים למעלה, כדרך שנאמר על כנפי המלאכים המקדישים את השם במרום: "וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף". וכתבו האחרונים שיש לנהוג כן גם בעת אמירת הפסוקים 'ברוך' ו'ימלוך'. ולגבי "קדוש קדוש קדוש" נחלקו הפוסקים אם ירים את רגליו פעם אחת למשך כל האמירה, או פעם אחת בכל אמירת 'קדוש'. וכן נחלקו הפוסקים אם ירים את גופו ועקביו גם כשמאזין לקדושה בעומדו באמצע תפילת 'שמונה עשרה'. [סימן קכה, סעיף ב וס"ק ז-ח; ביאורים ומוספים דרשו, 15]