באותם ימים הוא היה בן ישיבה בכל רמ"ח אבריו. מחד גיסא מלא התלהבות של קדושה, אור דולק בעיניים ותחושה של כיבוש העולם כולו בוערת בכל הגוף, "אך מאידך גיסא הרבה בלבולים, הן בתוכי והן בכל הקשור אל מחוצה לי", הוא מספר.
אך הסיפור אותו הוא מספר לנו מנהמת ליבו, קשור דוקא בתקופה האחרונה. "היה זה בדרך לנסיעה בצפון לקברו של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי. המטרה העיקרית שלשמה נסעתי", הוא מתאר נרגשות, "היה להתפלל על שלום הבית שלנו. הכל עמד אז על כרעי תרנגולת. פעלתי בתום לב, אבל כמובן שהייתי בכיוון הפוך מן המטרה שלי. הקב"ה בודאי רצה שלמענו אבנה הכל ולא שלמענו אהרוס משהו, אבל אני הייתי כמו עיוור באותם ימים. ברוך ד' שהקב"ה רואה את הרצון ואת הכוונה ומתקן את המעשים…
"באותה נסיעה זכיתי שייפקחו עיני.
"כחמש שעות ארכה הדרך באוטובוס של אגד עד החניון, ולאחר מכן באוטובוס נוסף ולאחר מכן בפקקים, עד שנואשתי וירדתי לצעוד ברגל. לפניי הלך עוד גבר, נראה כבן ארבעים וחמש, כתפיו כפופות והוא נראה שרוי בצער. השעה היתה שלוש לפנות בוקר, ובשלב מסוים פנה אלי האיש ושאל אם אני יודע בוודאות את הדרך, כי אז ילך בעקבותיי.
"צעדנו זמן מה בשקט, ולאחר מכן חשתי כי צערו העמוק נוגע לליבי והייתי רוצה לעזור לו. אמרתי לו: 'נוסעים לרבי שמעון כדי להתפלל על כל מה שיושב על הלב'…
'נכון', האנחה שבקעה מקירות ליבו היתה באמת מזעזעת. 'אוי, צרות של חינוך הבנים', הוא אמר. 'אל תשאל'. שתקתי, ואז הוא פתח את פיו והתחיל לספר:
"'יש לי בן יחיד בן אחד אשר נולד לי אחרי חמש בנות ואחריו לא זכיתי לילדים נוספים. כפי שאתה רואה, אני אברך בן ישיבה, ובני נשלח כמובן למוסדות החינוך הטובים ביותר בקהילה, שם עשה חיל בלימודיו והיה אהוב מאוד על מוריו וחבריו. לפני שנתיים קרה דבר נורא. תאונה קרתה לו לילד…'
"תאונת דרכים? שאלתי, אף שלא ידעתי מה בין פגיעה ממכונית לבין צרות של חינוך הבנים.
"'לא' נאנח האיש. 'המחשב פגע בו. הילד שלי היה אצל חבר, ושם התלוננו הילדים הקטנים כי המחשב הביתי חדל מלפעול. החבר ניסה לבדוק את התקלה ובני עזר על ידו. הם הוציאו ספר הדרכה וספרי הפעלה, התקינו מחדש תוכנות, איתרו את התקלה וטיפלו בה. עליך לדעת כי בני מעולם לא קרב למחשב קודם לכן, ובפגישה אקראית זו התברר כי הילד הוא גאון יוצא דופן ומיוחד במינו בתחום זה. הוא ידע מעט אנגלית, הורי אשתי גרים בחו"ל, לכן יכול היה לפענח את ספרי ההוראות.
"'מאז כמו רוח רעה עברה עליו. איבדנו את הבן שלנו. הוא נעלם. המחשבים בלעו אותו. לפני שהבנו שמשהו עובר עליו כבר התקשר המשגיח בישיבה לדעת למה יוסי איננו בישיבה כבר שבוע ימים. הבהלה שאחזה בנו לא תתואר, אבל חבר שלו, הוא החבר שבביתו התקלקל המחשב, אמר שאולי יוסי בחנות המחשבים בשכונתו. שם מצאנו אותו בולע את כל הסבריו של בעל החנות, עוזר לו במלאכתו ומתקן לאנשים כל תקלה שהם מביאים אליו במחשבם.
"'היינו המומים מכדי לברר איפה בדיוק אכל וישן כל הימים האלה. התברר כי בעל החנות לא חשד בדבר, לא העלה בדעתו איזה מהפך עבר על הילד שלנו תוך אותם ימים. הוא חשב שלפניו עוד צעיר אחד שמזה זמן מה אינו לומד והוא מסתובב ומחפש תעסוקה, וכשראה עד כמה מבין הנער במחשבים שמח לעזרתו לסייע לו במציאות תעסוקה לזמנו הפנוי.
"'איני יכול לתאר לך מה עבר עלינו. חשנו כמו שהעולם התפרק. לא הבנתי מה אני עושה כעת. כיצד מגדלים בן בישיבה – זאת ידעתי. כיצד מגדלים בן גאון שנשרף על המחשבים והריהו מכור לחלוטין לדבר, עד שאין שום מילה של הגיון חודרת למוחו הקודח – זאת לא ידעתי.
"'לצערי לא פניתי בזמן לקבל יעוץ מבעלי מקצוע, פעלתי על דעת עצמי, והילד שהיה בשלבי התמכרות עמוקה לא שמע אפילו מה אני מדבר. הוא עזב את הבית, חיפש לעצמו מגורים בשכירות, פגש חברים לא טובים ושינה כליל את הופעתו ואת התנהגותו. אמנם עד היום אינו מסתובב ברחובות חס ושלום, ולפי המידע שבידי לא התקלקל חס ושלום בעבירות ובחטאים, אבל ספק בידי כמה מצוות הוא מקיים. הוא עובד היום בחברה ידועה יוקרתית מאוד בתפקיד בכיר של יועץ טכני, וגם לומד תקשורת מחשבים ברמה גבוהה ומתקדמת במלגה שניתנה לו כאשר התגלתה גאונותו.
"'אין לו בעולמו אלא מחשבים, ואני, שהתנפלתי עליו אז בכל הדרכים ובכל השיטות ובלבד שיחזור לעצמו, אני אשם בכך שהוא זרוק מחוץ לבית, לבוש כחילוני, אוכל בלי הקפדה על כשרות ורחוק כל כך מן הכל. אם הייתי יודע לעצור ברוחי ולא עושה אז את כל הטעויות האפשריות, לפחות היה הילד ממשיך להתגורר עימנו בבית, מקבל את אהבתנו אליו, אוכל על שולחננו ונמצא איתנו בשבתות ואולי גם מתפלל איתי בבית כנסת. אם הייתי קולט שהמציאות כולה איננה בידי ועלי לעצור ולהיכנע לרצון השם ולהפסיק להשתולל כמו חיה פצועה שגורה נטרף מול עיניה, הכל היה אחרת'.
"ידעתי כבר מתחילה שהאיש הזה שלידי כתפיו שחות מצער כפול. לאבד ילד דבר קשה הוא ללא ספק, אבל לחוש ייסורי מצפון על כך ולהרגיש כי אתה האשם, כלפי עצמך, כלפי משפחתך וכלפי אלוקים – הרי זה בלתי נסבל. הרגשתי בכל חושי שהאיש הזה זקוק לעזרה דחופה, כי אם לא יחדל לענות את עצמו, יחלה ללא ספק. פטירתו החטופה של חמי עוד עמדה לנגד עיני. האם גם יהודי זה עלול לחטוף התקף לב מרוב כאב שהוא נושא בתוכו?
"הצעתי לו לעצור לרגע בצד כמה סלעים נוחים לישיבה שהיו שם בין העצים ביער העולה למירון והללו קיבלו אותנו לחיקם בשלווה. יותר משעה שוחחנו, כאשר מטרתי היתה לשחררו מרגשי האשמה. אמרתי לו שהוא יודע טוב ממני מה אומרת התורה על חזרה בתשובה, עזרתי לו לדון את עצמו לכף זכות. עשינו מעין משפט זוטא, בו היה הוא הקטגור ואני הסנגור, ולאחר מכן להיפך.
"לבסוף הוא הבין שכמו שנאמר במשנה אין שופטים את האדם בשעת צערו, לפיכך אסור לו לדון את עצמו כלל על התנהגותו הלא מאוזנת והמזיקה בשעת צערו. שיחתנו העמיקה את חדירת הדברים האלה ואני הרגשתי שהוא מתחיל לצאת מן המקום החשוך והנורא שהיה בו ומתקדם אל קבלת נחמה והשלמה.
"הוא לקח את מספר הטלפון שלי, ואני אמרתי לו לסיום: התורה מלמדת אותנו כי כל עוד שאדם חי הבחירה היא חופשית לפניו, לכן בכל רגע נתון אנו יכולים להתבונן במצב כאילו הוא נברא עבורנו מחדש, וכעת ביכולתנו לבחור בו. אם תבחר כעת לקבל את רצון ד' לגבי האופן שבו התגלגלו העניינים, כולל הטעויות והמשגים שלך, אין ספק שתניח מקום לישועות חדשות שתתגלינה.
"בעצמי לא ידעתי אז מנין באו אלי הדברים. מאיפה אני יודע לומר לאיש החרדי שלפני דברים כה מעודדים בשם התורה והמצוות. רק שתדע, סיימתי את פניניי הנשלפות, האור שבתורה הוא הדבר הכי טוב להשיבו למוטב. תעשה הכל למען זה וד' יהא בעזרך.
"כשהתקרבנו לציון נפרדו דרכנו. התפתלתי עם ההמונים הכי פנימה שיכולתי. היו זמנים שחששתי כי אמעך. לאחר מכן התפללתי מעומקא דליבא על שלום הבית שלנו. לראשונה הפציעה בי ההבנה שאולי איני נוהג בצורה נכונה, כמו שאותו אבא נהג בדרך לא מדויקת. אמרתי לעצמי: אולי לא סתם הקרה ד' את האיש הזה לפני. אולי גם אני, מרוב רצון לעבוד את ד' שורף את הכל בדרכי. מחשבות אלה לא היו חדשות בי לגמרי, אבל הן היוו את תחילתו של שינוי מבורך שהציל את ביתנו מהתפרקות.
"אחרי שעה ארוכה של תפילה רותחת ספוגה דמעות ונישאת בקול רם לתוך אוזני האנשים הצפופים לידי, ובלי שאיש שומע מה אני סח מרוב רעש שישנו במקום, חשבתי כמעט כבר לעזוב, אך החלטתי בכל אופן לרקוד עוד קצת. רציתי לפרוק מעט את כל הרגשות שהיו עצורים בי.
"עליתי למעלה והשתלבתי במעגל הרוקדים. לרגע נדמה היה לי שאני מזהה את איש שיחי מקודם אי שם במעגל הפנימי, ואז ראיתי תכונה בסביבתו ומול עיני נגלה מחזה שעד היום, עשר שנים לאחר מכן מעביר צמרמורת בכל גופי:
"בחור מתולתל, לובש מכנסי גינס וחולצה שחורה, כיפה קטנה תלויה בסיכה על רעמת תלתליו, התקרב אל המקום שבו ראיתי את איש שיחי רוקד. משהו ארע שם, מין התרגשות מיוחדת. פילסתי דרכי קרוב יותר כדי להיטיב לראות, והנה אני רואה את היהודי היקר הזה מחובק עם בחור צעיר שפניו דומות לו מאוד. רגע אחד הם רוקדים בתוך המעגל ורגע אחד הם נעים במחול פרטי משלהם מנותקים מכל השאר במעגל של שניים בלבד.
"מול עיני הפגיש רבי שמעון בר יוחאי את האיש עם בנו היחיד, והאש הגדולה שבערה שם הקיפה גם את השניים האלה. בכי גדול שטף אותי, ובאותו רגע חשתי שיש לנו תקווה.
"הבן האובד שבמוחו מרצדות רק מחשבות ממלתעות המחשב, פגעי הטכנולוגיה בהירים לו היטב, ראה לראשונה לאחר זמן רב את אביך שמח ומחייך. זה שבה את ליבו.
"הוא פנה לאביו בעיניים דומעות ואמר לו את המשפט ששינה את חיי השנים: 'אבא, אני יודע שבשל פגעי המחשב הגעתי הכי למטה שניתן בתחתית, מכאן אפשר רק לעלות. אני מקבל עלי כאן בקברו של התנא, שקבלה אחת אקבל על עצמי והיא תחלץ אותי מהמצב הנורא בו אני שרוי. אך אבא, מה אוכל לקבל כדי שאעמוד בכך?'
"המחשבות ריצדו במוחו של האב. לבטח, המחשבה הראשונה שזעקה מליבו היתה: תתחייב לא לגעת יותר במחשב כל ימי חייך, כפי שאנו מחנכים בביתנו כל השנים, או תתנתק כליל מהמחשב ואורחותיו.
"אבל הוא נזכר במילים שהשמיע באוזניו אותו אברך שהתלווה אלו במעלות ההר מירונה – 'האור שבתורה הוא הדבר הכי טוב להשיבו למוטב'. בו במקום הוא החליט כי לא לחינם הקרה אליו ד' את אותו יהודי עם משפטיו החכמים, והוא בחר את מילותיו המדודות:
"'יוסי, קבלה אחת תקבל על עצמך, ואם אתה תפתח פתח כחודו של מחט ד' יהא בעזרך: תחליט כי אתה חוזר לישיבה. רק זאת, אתה מגיע לישיבה ולומד בה כאחד הבחורים'.
"'אבל אבא, איך אוכל ללמוד אם ראשי כבר מנותק זה עידן מעולמם הזך של הלומדים בישיבה?'
"'בשביל זה אנו כאן. נתפלל יחד בדמעות שליש על ציונו של התנא שאמרו אודותיו כי כדאי הוא לסמוך עליו בשעת הדחק, ואין לנו שעת דחק גדולה מזו וד' יהא בעזרינו'.
"את השבוע הבא החל יוסי בישיבה. זה המקום היחיד בו הצליח למצוא את סיפוקו, והאור שבישיבה אכן השיב אותו למוטב. זו לא היתה דרך סוגה בשושנים. המהמורות שעבר בדרכו בתוככי הישיבה היו קשות מנשוא, אך האתגר לעמוד בקבלה האחת והיחידה שלו בכל מחיר, הוא זה שעמד לימינו והביא אותו לצלול עמוקות בתוככי סוגיות התלמוד בישיבה.
"ראשו הכביר, כמו גם נחרצותו לשקוע במצולות התלמוד, שינו את אורחותיו לבלי הכר. בתוך זמן קצר הוא הפך לבן ישיבה בכל רמ"ח אבריו, עד כי כל רואיו לא האמינו כי הוא אותו יוסי מחנות המחשבים…"
(מתוך כתבה מאת הרב ה' וילנר מוסף שב"ק בראשית תשע"ג)
2/961