צבי יעקבזון
הגאון הגדול רבי ראובן אלבז, ראש ישיבת "אור החיים" בירושלים וחבר מועצת חכמי התורה של תנועת ש"ס, הוא אדם שקל להתחבר אליו. ידיו תמיד פרושות לצדדים, לבו פתוח וחיוך גדול על פניו. לולי זאת מן הסתם לא היה זוכה לתואר הכל-כך מיוחד: "גדול מחזירי התשובה בדורנו". והוא באמת מי שרשומים על שמו המספר הרב ביותר של בעלי תשובה שרובם הגדול הפך לבני תורה ממש.
הוא ב"מקצוע" הזה יותר מיובל שנים. מה שהתחיל כפעילות עם נוער שוליים, נערים שהוגדרו אז "יושבים על הברזלים" והיום נהוג לכנותם "נוער נושר", הפך ל"פשיטות" במרכזי הערים ברחבי הארץ, ועד להקמת ישיבה לבעלי תשובה ולצדה רשת תלמודי תורה ושיעורי תורה בכל רחבי הארץ.
עד אילת מצודתו פרושה, ולא סתם אמרנו אילת: העיר שהייתה מזוהה יותר מכול עם ריקנות וכלום, שינתה פניה כמעט לחלוטין בזכותו של הרב אלבז. אילת יכולה להוות דוגמא למה שהוא מסוגל לעולל ולחולל. היום יש שם תלמוד תורה ובית ספר תורני לבנות, מאות משפחות של בעלי תשובה, בתי כנסת הומים, שיעורי תורה וקהילות חרדיות. מאז ועד היום הוקמו ברחבי הארץ על יד הרב אלבז יותר מ-30 תלמודי תורה.
שיחתנו מתקיימת ימים אחדים לאחר שסיים את תקופת ה'סליחות' בישיבתו. בעשרות הלילות שבין ראש חודש אלול ליום כיפור נהרו רבבות מכל רחבי הארץ להיכל ישיבתו, לבקש סליחות ולהתחזק מפה מפיק מרגליות – ראש הישיבה הרב אלבז. ערב-ערב. זה עדיין ניכר בקולו. הוא צרוד לגמרי, ומסוגל רק ללחוש. באחד הערבים, הוא אומר לי, הרגשתי שאני עומד להתעלף. כל כך חלש היה. בכל זאת, ברגע שניצב מול המיקרופון שאג כהרגלו וגם סחף תשואות כמנהגו.
אנו ישובים בחדר ישיבות בבניין הענק של ישיבת אור החיים בשכונת הבוכרים בירושלים. החדר מרוהט בשולחן וכיסאות ותו לא, והכל בצבע לבן בהיר. משהו שנותן הרגשה של טהרה.
אני זוכר אותו כילד מגיע ל'פשיטה' בעיירת מכורתי באר יעקב. 'פשיטה' משמעותה הטנדר המקושט של 'אור החיים', שנפתח מאחור. מהר מאוד מוצבים רמקולים ומושמעת מוזיקה. אנשים נאספים ואז הוא נושא דרשה חוצבת להבות. זו הייתה השיטה שלו לפני ארבעה עשורים והיא עבדה. עובדה. מתושבי באר יעקב חזרו בתשובה לא מעט בגללו.
היום השיטה כבר השתכללה. אם ניקח את באר יעקב כהמשך לדוגמא, אזי ישנו מרכז תורני ביישוב ומטעמו ישנם שיעורי תורה קבועים. מדוע מגיעים אליהם גם נערים חילוניים? זאת לא אדע! אולי בגלל שמודעות המתפרסמות ביישוב נכתב כי ינאם מי שהיה שחקן ספורט מפורסם מאוד או 'סלבריטאי' אחר שחזר בתשובה. אבל שוב, זו עובדה שגם בשנה האחרונה עברו כמה מצעירי היישוב ללמוד בישיבת 'אור החיים'.
מציתים את הניצוץ וגם שומרים על האש
מאחר והרב אלבז נחשב כבר-סמכא, ובצדק, בכל מה שקשור ל'קירוב', אני מבקש ללבן עמו סוגיה רצינית וכבדת משקל: ישנם ארגונים העוסקים ב'קירוב', המסייעים למתקרב לאורך כל הדרך, כולל כאשר ירצה להקים בית ולבנות אותו על אדני הלכה. לעומת זאת יש מרצים נודעים שמצליחים להדליק את הניצוץ באנשים תוך כדי הרצאה, אבל אין מי שיתמוך בהם במה שקרוי 'המשך'. מה דעתו של הרב אלבז על כך?
"אצלי זה אחרת. אני שומר על קשר, מזמין לישיבה, מעודד ומלווה ואפילו מחתן. וגם אחר כך אני נשאר בקשר. לכן ייסדתי קהילות בכמה ערים שמרוכזים בהן בעלי תשובה שלי והקמתי מוסדות ממעונות יום ועד תלמודי תורה".
זו שיטה, אני שואל, להדליק את הניצוץ ולהשאיר את האיש לנפשו?
התשובה מדהימה. לדעת הגאון רבי ראובן אלבז לא רק שצריכים ללוות את האיש [או האישה, או הצעיר או הצעירה] אלא להכין מלכתחילה את הכלים לקבלם. "כבר אמרתי פעם, אם אתה פועל להחזיר אדם בתשובה, תכין לו קודם את התשתית. מה הוא יעשה אחר כך? מה אתה רוצה ממנו? קודם תכין לו שיעור תורה וחברותא ומקום להיות בו. הרי אנחנו לא באים להרוס אותו. הוא ישתבש! הוא לא יידע לאן ללכת ומה לעשות! כבר ראיתי כאלו שהתלהבו וטיפסו על קירות… אבל אם אתה מכין להם את הכלים זה כמובן שונה. כשהייתי ב'פשיטה' למשל באופקים, כבר ארגנתי מראש בית-כנסת שבו ייאמר שיעור קבוע, וכשאנשים התלהבו אמרתי להם שקודם כל יתחילו להגיע לשיעור ולאט לאט ילמדו ואז נדבר שוב".
מה שנקרא 'טיפול המשך'?
בדיוק. לסלול להם נתיב. להזמין אותם לשבת לישיבה, לתהות על קנקנם, לראות עד כמה הם מסוגלים. יש כאלו שאני במפורש מכוון אותם להמשיך במהלך החיים הרגיל שלהם, רק כשומרי מצוות. לא לקפוץ גבוה ולא לעזוב את העבודה, את השירות הצבאי או את הלימודים באוניברסיטה. יש אחרים שאני רואה כמה חשקם בתורה ושהם כישרוניים ובעלי כוחות, ולהם אני ממליץ לעשות שינוי קיצוני יותר. את אלה אני מסכים להכניס לישיבה שיהפכו להיות בני ישיבה מיד. הבנים שלהם כבר ילמדו בישיבות רגילות…".
♦ ♦ ♦
ישיבת 'אור החיים' נוסדה לפני כיובל שנים. בתחילה הייתה זו ישיבה ללא פנימייה ובודדים הגיעו. ככל שחלפו השנים פעילותו של הרב אלבז הלכה והתעצמה וממילא גם זרם הפונים לישיבה. כיום מדובר בבניין ענק בן כמה קומות, עם בית-מדרש שיכול להכיל אלף בחורים ויותר. ישנם כמה מועדים בשנה שמגיעים מכל הארץ לישיבה: ב'סליחות' של חודש אלול ובשמחת בית השואבה בחג הסוכות. ישיבת אור החיים במועדים הללו היא מוקד משיכה לאלפים רבים. כבר ידועה האמרה שמי שלא היה שם, באמירת סליחות, לא ראה מעמד של סליחות מימיו. זה אכן אירוע שמשאיר חותם לשנה שלמה. אלפים רבים של צעירים, מאות רבות בג'ינס וטריקו וכיפה זמנית, עומדים שם וזועקים בקול גדול: אדון הסליחות, בוחן לבבות….
יש לראש הישיבה הערכה גסה כמה משפחות שומרי שבת קמו מהישיבה זו?
הרב אלבז צוחק. הוא מצטט פסוק שנאמר לגבי האוכל שצבר יוסף הצדיק במצרים: "עד כי חדל לספור כי אין מספר". "אני לא רוצה להגזים, הוא אומר לי אחרי מחשבה, אבל זה בוודאי חצה את ה-200 אלף נפש".
הכול התחיל מה'פשיטות'?
"כן. אחר כך באים לישיבה לראות מה זה שבת יהודית אמתית, וככה זה ממשיך. אנחנו היום פרוסים על כל הארץ. אבל זה לא רק שיעור. השיעור זה פתח והתחלה לקשר רציני וקבוע. צעירים באים לשיעור מתוך כוונה לבוא רק פעם אחת ולשמוע, והם נהנים ובאים עוד פעם, ואחר כך באים לראות מה זה שבת, וחלק גדול מתלהבים יותר ובאים לישיבה ללמוד 'קצת', וככה נדבקים באור של התורה".
ונשארים בישיבה?
"לא מיד ולא כולם. כל אחד לפי עניינו וכוחו ומצבו. יש כאלו שבאים ללמוד כמה שעות בכל יום וממשיכים בעיסוקם הרגיל, יש כאלו שבאים לשיעור שבועי וזה הקשר הקבוע אתנו, כשאנחנו מכוונים אותם בכל דבר, יש כאלו שבאים פעם או פעמיים בשנה ויש כאלו שנשארים בישיבה כבני ישיבה לכל דבר".
הרב אלבז מוסר עשרות שיעורים בשבוע בישיבה ובכל הסניפים שלה וגם לפי בקשות של ארגונים ואירועים, אולם שני שיעורים הם "השיעורים": בהיכל הישיבה בכל יום שלישי ובכל יום חמישי משעה תשע עד עשר ורבע.
תחילת הדרך: ה'פשיטות' בערי השדה
הילד ראובן אלבז – לא תאמינו – עלה לארץ עם אחיו הקטן ממנו, ילד בגיל 10, ועם עוד אחות בת 14. בלי הוריהם. שליחי הציונות דחקו ביהודי מרוקו לעלות לישראל אולם ביצעו מעין סלקציה. ראשית הועלו הילדים, ואלו הגיעו בלי ההורים. בארץ היו הילדים מועברים למוסדות חינוך שונים. רובם כמובן לקיבוצים של השומר הצעיר ומיעוטם למוסדות של 'הפועל המזרחי'. ראובן הקטן התעקש שהוא רוצה מקום תורני. סבא שלי, כך אמר, היה רב של בית כנסת, אבא שלי היה הגבאי בבית הכנסת, אני רוצה ללכת רק לישיבה…
"עד היום אני מכיר טובה ליהודי בשם הרב משה מונק. יהודי צדיק. הם נכנעו וביקשו ממנו לסדר אותי במוסד והוא שלח אותי ואת אח שלי הקטן לישיבה של הרב בירנבוים בכפר סבא".
ההורים שלכם לא פחדו לשלוח לארץ ישראל שני ילדים קטנים לבד?
"לא הייתה להם ברירה. זה היה בהוראת הציונים". הם גדלו בעיר בוז'אד במרוקו. עיר קטנה, כעדות הרב אלבז, אבל כולם בה יראי שמים. "היו בה כמה וכמה בתי כנסת, ואחד מהם של הסבא שלי". הוא מגלה כעת שאבא שלו שהיה אדם אמיד הודיע שהוא מתכונן לעזוב את מרוקו ולעלות לארץ ישראל. הוא סחף אחריו אנשים וזה היה לצנינים בעיני ערבים שונאי ישראל. בבוקר אחד הוטמנה פצצה בחנותו. הוא נפצע קשה ואושפז לתקופה ארוכה. זו כמובן הייתה עוד סיבה למה לא יכול היה לעלות לארץ ישראל עם ילדיו. "ההורים שלי התכווננו להגיע לארץ ישראל מיד אחרינו, ברגע שיוכלו. שליחי המדינה הציונים אמרו להם שהם חייבים לשלוח קודם חלק מהילדים, בגלל שאי אפשר להעלות משפחה שלמה בת 12 נפשות".
הייתם עניים?
"לא. היה לאבא שלי כסף רב. היו לו חנויות של בדים. הוא גם היה סוחר גדול וגם בעל שטחים בהם גידל חיטה. בנוסף היה לו עדר ענק של כבשים שגם היה מקור פרנסה לא רע. אבל אחרי הפציעה הוא לא עבד ומצבו היה לא טוב".
בתיאוריה, אילולי התעקשתם להגיע למקום תורה והייתם כמו רבים מגיעים לקיבוץ של השומר הצעיר, יכולתם להיות היום – לא שזה רע, אבל זה לא ראש ישיבה – פועל בחברת חשמל…
"אני חושב שבכל מקרה לא הייתי מסתפק במעמד של פועל. תמיד היו לי שאיפות. אני משער שהייתי היום, חס ושלום, שופט או עורך דין מצליח… אבל באמת בקטנות רציתי להיות תלמיד חכם. אני זוכר את עצמי בגיל לפני בר מצוה לומד בכל בוקר לפני התפילה. היה לי ראש-ישיבה בשם רבי שלמה זלמן ויספיש. לימים רצחו ערבים יימח-שמם את חתנו הרב אליהו שלמה רענן. [הרצח הנורא זעזע את המדינה. הרב רענן, נכדו של הגאון רבי אברהם יצחק קוק זצ"ל, התגורר בקראוון בתל-רומיידה שבחברון. בערב ראש חודש אלול תשנ"ח (1998) נרצח בביתו. צ"י]. הוא היה נשוי עם בתו של הרב, חנה. הוא [הרב ויספיש] היה מעיר אותי בכל בוקר והיינו לומדים משעה שש עד שבע, שאז התחילה התפילה".
הרב אלבז, כנער צעיר, 'גילה' את ישיבת באר יעקב והרבה לבוא כדי ליהנות מעוצמתם של 'המשגיח' רבי שלמה וולבה וראש-הישיבה רבי משה-שמואל שפירא. שני גדולי עולם, כל אחד בתחומו. אז גם הכיר את אבי-מורי זצ"ל, המרא דאתרא.
הרב אלבז נזכר בגעגוע: "לא הייתי תלמיד הישיבה, אבל חבר טוב שלי, הרב אבנר מרציאנו, חתנו של הרב ["חכם"] יהודה צדקה זצ"ל למד שם, והייתי בא לפעמים להתארח והוא סידר לי חדר לישון. כך זכיתי לדבר הרבה גם עם הרב וולבה וגם עם הרב שפירא. הייתי קשור אתם בלב ונפש גם אחר כך לעת זקנתם".
אני מזכיר לו 'פשיטה' שעשה בבאר יעקב באותה תקופה, והוא מתלהב: "נכון. ככה התחלנו את כל הנושא של תנועת התשובה. אנשים לא האמינו שייצא מזה משהו. הרבה אמרו לי: על מה אתה מוציא כוחות? מה הרב אלבז עושה? היינו מתרוצצים עם הטנדר בכל הארץ. אפילו באילת הייתה אז שממה".
והיום יש שם תלמוד תורה…
"לא סתם. לומדים בו שש מאות תלמידים! למד אצלנו בישיבה בחור עילוי, שהיה נער באילת. הוא חתן ההלכה העולמי. הוא יודע הכול ובעל פה. אתה יכול לבחון אותו על כל ה'משנה ברורה'. על כל סעיף קטן".
ללמדנו שגם במשפחות פשוטות אפשר למצוא נשמות שהן יהלום!
"קודש קודשים! רבי צבי, אני אומר לך, ילדים שהם קודש קודשים. הנשמה שלהם טהורה!"
משום-מה אצל האשכנזים אנחנו מוצאים פחות בעלי תשובה כאלו…
"אולי פחות, אבל גם אצלם יש. אגב, בישיבה אצלי יש גם אשכנזים"…
והוא שוב מתלהב. כל אימת שהוא מדבר על התלמידים שלו הוא נלהב. יש בחור שהגיע מאמריקה וכיום הוא תלמיד בישיבה. "יש בחור שמוצאו מרוסיה. אבא שלו, פרופסור לא דתי, היה מראשי המהפכה הציונית בזמן מסך הברזל. הבן שלו גם ממש טהור מלידה".
קירוב להמונים: "לפני הכל, אהבה לזולת"
אילו תכונות צריך שיהיו למי שעוסק ב'קירוב'?
"קודם כל, אהבה אמתית לזולת. האהבה והדאגה הזו מביאה למעשה, כי אתה שואל את עצמך: למה שהוא לא יראה את האור הנפלא הזה? איך אפשר להעלים ממנו את האושר הנפלא הזה? אמר פעם 'הרב עובדיה' משהו נפלא: איך אתה יכול לאכול בשר טעים כשאתה רואה שמישהו אחר אוכל אבנים… רק תן לו לטעום, כמו שנאמו 'טעמו וראו'… אהבת הזולת מביאה לידי כך שתרצה לזכות אותו לראות את האושר האמתי"
ומשהזכיר הרב אלבז את מרן 'הרב עובדיה', זה מוביל אותי לשאול אותו על הקשר עם מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל ועם עוד מגדולי ישראל. 'הרב עובדיה', הוא אומר, אהב אותי לא פחות משאהב את הילדים שלו. היינו מחוברים!
הגאון המופלא רבי חיים קרייזוירט, גאב"ד אנטוורפן, היה ידוע כידיד הישיבה שלכם…
"אווה… לא תאמין איך זה התחיל… הוא שמע שיש אדם שלוקח בני-אדם מחללי שבתות ועושה מהם תלמידי חכמים, ואמר: 'אני לא מאמין; אני רוצה לראות את זה!' הוא חיפש אותי ואמרו לו שאני נמצא בבית החולים 'הדסה' בהר-הצופים. בדיוק הלכתי לשם לבקר תלמיד. הוא פשוט הגיע לבית החולים… הוא ניגש אלי שם בבית החולים ואומר לי: 'אני מחפש אותך'. אמרתי לו: מי כבודו? עד אז פשוט לא ידעתי איך הוא נראה… והוא עונה לי: 'אני חיים קרייזוירט, רב באנטוורפן'… נבהלתי ממש.
"אמרתי לו: אתה הגאון שאומרים שיודע את כל הש"ס בעל פה? והוא שומע וצוחק: 'נו-נו… אתה עושה דברים יותר גדולים'. אמרתי לו: חס ושלום, מה אני ומה חיי. ואז הוא פשוט שאל: 'זה נכון שבני-אדם מחללי שבת הופכים להיות תלמידי חכמים?'. אמרתי לו: אולי רבינו מסכים לבוא לישיבה לבחון את התלמידים? למדנו אז מסכת 'כתובות'. הייתי מלמד אותם גמרא עם ראשונים ואחרונים עם 'ר' חיים' ו'שערי יושר' ו'ברכת שמואל'… אני הרי תלמיד של הגאון רבי נחום לסמן שהוא תלמיד מובהק של ה'ברכת שמואל' [רבי ברוך-בער. צ"י]…".
"והוא הגיע ויצא בהלם. הרב קרייזווירט נכנס לחדר-שיעורים ושאל מה לומדים. אמרו לו, 'כתובות'. ואז ציטט שני תירוצים ב'תוספות' וביקש שיסבירו לו מה הבדל בין שני התירוצים. אחד אמר מיד: 'זה המהרש"א מסביר', הוא עמד והסביר… הוא הסתכל עלי ואמר: 'אתם מתלוצצים עלי?…".
הוא לא האמין שאלו היו חילוניים עד לא מזמן?
"בדיוק. הוא שאל אותי: 'הבאתם אנשים תלמידי חכמים, ואתם אומרים שהם בעלי-תשובה?'. ואז כל אחד סיפר מה היה עד לא מזמן. אחד היה מהנדס אלקטרוניקה, אחד היה בעל נגרייה. היו לו שישה פועלים… שלישי היה מפקד בצבא, אחד היה ספורטאי, אחד טכנאי חשמל … זה שענה על השאלה שהוא שאל ידע את כל מסכת שבת בעל פה. לא משניות אלא גמרא. הצעתי לרבי חיים לשאול אותו על מסכת 'שבת'. הוא התחיל לשאול והבחור 'ירה' 'תוספותים' בעל פה. רבי חיים נשאר המום, מאז הפך להיות ידיד גדול מאוד של הישיבה"…
גם מרן ה'סטייפלער' מאוד עודד אתכם!
"נכון. כשהציגו אותי בפניו הוא אמר: 'אתה הוא ששמך יצא מתחילת העולם ועד סופו'… הייתי אדום מרוב בושה… לפני כמה שנים כשהייתי אצל רבי חיים [קניבסקי] והנכד הציג אותי, אז הוא אמר לנכד: 'שמעתי שהברכות של הרב אלבז מתקיימות', ואז סיפרתי לו מה אמר אבא שלו כשנכנסתי אליו…".
"אספר לך סיפור. באחת הפעמים שבאתי אליו הוא קם מלוא קומתו ואומר לי: 'הרב אלבז, אני לא יכול לדבר עם בעלי תשובה, אבל אני רוצה שיהיו לי זכויות'… הוא הוציא את ספרו 'ברכת פרץ' וביקש שמפעם לפעם אלמד מהספר עם התלמידים שלי".
ההיכרות שלו עם ה'סטייפלער' התחילה שנים רבות קודם לכן. כבחור הגיע אליו לשאול להיכן ילך ללמוד, כך שאפשר לומר כי ה'סטייפלער' הוא שכיוון את אלבז הצעיר: "הוא זה ששלח אותי ללמוד אצל הרב לסמן [שכיהן אז, בהיות הרב אלבז כבן 17, כראש ישיבה במגדיאל. צ"י]. סיימתי ללמוד בישיבת תפארת ישראל בחיפה אצל הרב דב מאיר רובמן זצ"ל ובאתי לבני-ברק מתוך רצון להתקבל לישיבת פוניבז'. ניגשתי לתלמיד שהכרתי, רבי עמנואל טולידנו, והוא ניסה להניא אותי: 'אתה יודע שהשיעורים הם באידיש'… אמרתי לו, אני כבר קצת מבין אידיש ומהר מאד אבין לגמרי. והוא שוב העלה טענה: 'יש פה ריבוי של אנשים, אני לא יודע כמה תהיה לך הצלחה, שמע בקולי, יש פה ישיבה חדשה שהקים גאון עולם רבי נחום לסמן זצ"ל, בא אקח אותך אליו'. אמרתי לו: אני רוצה ללמוד בפוניבז'.
"הוא חשש שאלך שם לאיבוד והחלטנו שנלך להתייעץ עם ה'סטייפלער'. מה שיפסוק אקבל בשמחה. נכנסנו אליו הביתה וצעקתי לו באוזן את השאלה, והוא חשב והשיב [הרב אלבז מחקה את דיבורו של מרן הסטייפלער זיע"א שדיבר בעברית בלשון-הקדוש וכאילו הוא מתפלל]: 'שמע מה אומר לך, תלך אצל רבי נחום לסמן שנה אחת, אחר כך איפה שתלך תצליח, אבל כדאי לך שנה אחת אצלו. הוא גאון גדול. לית מאן דפליג [משחק מילים על השם: לסמן. ליס-מן-דפליג] שהוא גאון גדול'. אגב, גם את כל זה סיפרתי כשהייתי אצל רבי חיים, והוא הגיב מיד: 'בוודאי, רבי נחום… הוא היה שכן שלנו. כל פעם שהייתי בא ל'סטייפלער' היה אור בוקע ממנו. באמת פעמים רבות, בעיקר בתקופות. קשות, הייתי שואב ממנו הרבה עידוד. גם כסף נתן לי, ואמר שכך יהיה גם לו זכות".
החזקת תורה: "ניסים על גבי ניסים"
כל-כך הרבה שאלות שמיוחדות לתחום הזה של 'קירוב' מתעוררות. למשל: אם תאמר לאחד שמתקרב שאסור לו לראות במכשיר צפייה בשבת בשום אופן, ייתכן וילך ולא יחזור. מאידך, אם תאמר לו שאפשר להפעיל את המכשיר עם שעון שבת, הוא ימשיך להתקרב עד ליום שבו זה כבר לא יעניין אותו. או למשל, אם מותר לבוא להתארח בשבת בישיבה כשאתה יודע שהוא יחזור תוך כדי השבת לבאר שבע, עניין אותי מי היה הפוסק של הרב אלבז בכל השאלות הללו.
הוא מספר: "הייתי צמוד לרב אלישיב. מעניין שבברית האחרונה בחייו בה היה סנדק, אני הייתי המוהל. כמעט כל שבוע הייתי אצלו. אני מדבר לפני 50 שנים. כשבאתי לשאול זה לא היה כמו בשנים המאוחרות שהיה עונה תוך שניה את התשובה וזהו. הוא היה אומר לי: נו, תביא רמב"ם, תביא גמרא, והיה יושב, פותח, וביחד איתי היה לומד והיה מראה לי איך הגיע לתשובה".
מותר לומר לאדם שיחלל שבת הרבה כדי שישמור אחר כך שבתות הרבה?
"אל תשאל אותי. היה פעם סיפור עם הרב עובדיה, ואמרו לו שאחד בא לשיעור שלו בליל שבת עם רכב, ומחנה אותו סמוך לבית-כנסת. הרב עובדיה לא הגיב".
מי פסק לכם בכל הקשור לבעלי-תשובה בענייני השקפה?
"אחרי נישואיי דבקתי במרן 'הרב עובדיה'. לפני-כן למדתי במשך שנתיים 'איסור והיתר' עם הרב קלמן רוזן. למדנו ממש בסמוך לרב אלישיב וכל פעם שהיה קשה משהו פשוט ניגשתי אליו. אחר-כך הלכתי להיות תלמיד מן המניין בבית מדרש לדיינים שהקים הרב עובדיה יוסף".
למרן הגראמ"מ שך הייתם נכנסים?
"היה לי סיפור מעניין עם הרב שך. תכננתי לסגור את התלמוד-תורה שפתחתי בבית שמש. לא הצלחתי לעמוד בנטל הכלכלי ופשוט הרמתי ידיים. הרב זאב ברלין הציע לי אז שייקח אותי לרב שך וקפצתי על זה, כי זה לא החלטה פשוטה לסגור תלמוד תורה. ישבתי אצל הרב שך יותר מחצי שעה, שזה הרבה מאוד זמן, והוא שומע ושומע, ואז התחיל לשאול שאלות: מי האנשים ששולחים את ילדיהם ללמוד שם? כמה בעלי בתים יש לך בבית שמש? איך הם התקשרו אליך? מה הקשר שלהם לתורה? הוא שמע את כל ההיסטוריה של בית שמש, חשב קצת ופסק לי שאסור לי לסגור. לא פציתי פה. פתאום הוא הוציא 12 אלף דולר מזומן ונתן לי. והוסיף: 'אל תדאג, אני עוד אעזור לך'.
"פעם שלח לקרוא לי והביא לי 4,000 לירות שטרלינג. כשקמה הישיבה זה כמובן הכביד על ההוצאות שלי ושוב התקשיתי לשלם את המשכורות בתלמוד תורה. לא היו לי כמעט מקורות כספיים. הייתי ממש מקבץ מפה לשם ונותן את כל הכסף הפרטי שלי. באתי אל הרב שך שוב להשיח את לבי והוא אמר לי: 'אל תדאג. לך ותהיה רגוע'. ושוב נתן לי עוד סכום של 5,000 דולר. ואמר לי: 'זה מה שיש לי, אבל עוד צריך להגיע אלי מישהו, ואני אבקש ממנו שייתן לך סכום טוב'. הוא התכוון להרב משה רייכמן. ובאמת רייכמן נתן לי 40 אלף דולר, שאז ממש הצילו אותי. הייתה הזדמנות אחרת ששקלתי לפתוח בית ספר לבנות ובאתי להתייעץ עם הרב שך והוא אמר לי לחכות קצת".
המדינה לא עזרה לכם?
הרב אלבז מסתכל עלי במבט עצוב: "המדינה? היא יורה בנו". משרדי הממשלה, הוא מספר לי, היו 'בונים' את הקריטריונים בצורה כזו שמוסדות ה'קירוב' וישיבות לבעלי תשובה לא יוכלו ליהנות מהכספים הממשלתיים. רק בשנים המאוחרות יותר – כשקמה ש"ס, הם דאגו שחלק מהתקציבים יוזרמו גם למוסדות ה'קירוב'.
ואיך אתם מחזיקים את הישיבה? בניין ענק עם מאות בחורים…
"אני לא יודע. ניסים על גבי ניסים. אל תשאל אותי איך, אני אפילו לא יכול להגיד לך חשבון של אחד ועוד אחד, כי זה ייצא שלוש"….
איך התנאים הגשמים בישיבה?
"תרד למטה ותראה שהבחורים מקבלים את האוכל הכי טעים. אני אומר לאחראים על הניהול הכספי: תנסו לקצץ במה שאפשר, אבל לא באוכל. רבי שבתי יודלביץ', המגיד הירושלמי, היה גר בשכנות לישיבה ולבקשתי היה בא למסור לבחורים שיחות, פעם הוא אמר לי בחצי-חיוך: 'תן לבחורים אוכל כמו גויים ותרביץ להם תורה כמו יהודים… אם לא הם ילכו לך'. אני משתדל לתת את המקסימום גם בתנאים הגשמיים".
(קטעים מתוך ראיון שפורסם בעיתון 'בקהילה' חג הסוכות תש"פ)