"וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב" (דברים ו', י"ח)
הבוקר, אחרי תפילת שחרית, פגש אותי חבר שלי, יהודי חסיד גור, ואמר לי: אתמול קמתי משבעה על אבי. בא ואספר לך עליו משהו שיהיה לעלוי נשמתו, כיון שאבי היה בעל חסד עצום. מעשה שהיה:
הוא עבר את מאורעות המלחמה העולמית, וכאשר עלה לארץ ישראל התגורר בהרצליה. בזקנותו עקר את מגוריו לבני ברק. ביום השני לבואו לדירה החדשה בבני ברק, דפק אצלו יהודי בדלת: "שלום עליכם, ר' איד! אני שכן ותיק כאן בבנין". הזקן הכניס אותו פנימה, התישבו בשמחה. השכן פותח בדברים: "עליך לדעת כי כאן, בבנין, ישנו סכסוך, לא ממש ריב, אבל בעיה, והיא: אחד השכנים מעונין לשפץ את דירתו, ואנו כמובן לא מסכימים כי הבניה גוררת לכלוך ורעש וכו', רק, שלנו אין כל כך את הכח למנוע ממנו את הדבר, וכיון שאתה הגעת להתגורר, והנך יהודה מבוגר, לך תהיה אפשרות אמתית לטעון ולתבוע כי הבניה תקשה עליך מאד, וכי לא באת לבני ברק בשביל לסבול רעש ולכלוך, כך אולי נוכל למנוע ממנו את הבניה".
"מיהו השכן, מה שמו?" שאל הזקן. נתן לו את השם ואת הקומה: "השכן מלמעלה". הזקן שמע והשנים נפרדו: "טוב, אני כבר אדע מה לעשות, תודה רבה" הפטיר הזקן. השכן עזב את המקום, והשכן החדש – הזקן, התרומם מכסאו, נטל את שבעים וחמש שנות חייו, ועלה בגרם המדרגות אל השכן היהודי מלמעלה – אותו שכן שרוצה להרחיב את דירתו [והשכנים מעונינים למנוע זאת ממנו]. דפק בדלת, וכשנפתחה אמר: "שלום, אני השכן החדש מלמטה". "או! שלום עליכם, כן השבוע באתם לכאן מהרצליה, נכון? "למעשה, אתה היית צריך לבוא לביקור הכרות בביתי[כי אני מבוגר] אבל, כפי שהבנתי, אין לך זמן לכך. נאלצתי אפוא לעלות אליך. האם אפשר להכנס?" "בבקשה, הכנסו, אפשר לשבת". הזקן התישב: "אולי כוס תה אם אפשר…" 'עוד מעט הוא יבקש ללון בביתי, מה קורה כאן?!'… חשב היהודי לעצמו, ומיהר להכין לו כוס תה חם.
"היות ואנו שכנים חדשים, אשמח מאד לקיים עתה פגישת הכרות". והזקן החל להתענין: "כמה שנים אתה מתגורר כאן בבנין? כמה ילדים אתם מגדלים בדירה הזו?…" – סדרת שאלות והתענינות. לאחר שקבל תשובות אמר הזקן: "מה שאני מבין, כי יש לך עשרה ילדים, עדיין לא חיתנת ילד, זאת אומרת – שתים עשרה נפשות". "כן ברוך ה'". "וכמה חדרים יש בדירה שלך?" "שנים וחצי גדולים, לא קטנים, ומסתדרים איך שהוא. אגלה לכם סוד, כי גם במטבח אני מניח מזרן, ובערב, אחרי הניקיון, ישנים גם שם, ברוך ה'"… "ומדוע לא תרחיבו קצת?" "לא נורא, מצטמצמים ונדחקים".
"מה יש, וכי לא כדאי להקל קצת על הדחק?" "האמת שרציתי, אבל הבחנתי כי ישנה התנגדות חריפה מצד אחד השכנים, כך שנאלצתי לסגת מהרעיון". "אבל מדוע לא תבנה?" "הסברתי לך, מה אני יכול לעשות שלא נותנים לי לבנות". "רצוני לשאול: אם בכל זאת תרצה לבנות, איך יהיה לך כסף לבניה?" "בבני ברק אין בעיה של גמחי"ם, אני כבר אסתדר"… החל לגמגם.
"אם כך אספר לך, יש לי גמ"ח. עוד בהרצליה היה לי גמ"ח גדול. כדאי לך עכשיו לרדת לקחת טופס, תמלא אותו, ואלוה לך שלשת אלפים דולר". "אני לא צריך גמ"ח, כבר הסברתי לך – הבעיה הגדולה היא שיש מתנגדים לבניה שלי". "עזוב, ראשית כל קח כסף, שיהיה לך בשביל ההתחלה, תחתים על השטר שלשה ערבים לשלשת אלפים דולר. יש לי גמ"ח גדול, מה אכפת לך".
הוא שוב מסביר לו: "לא זו הבעיה – – -". "שמע נא מה שאני אומר לך, רד וקח טופס, תקבל את הכסף, תלך לעיריה לבקש אישורים ותוכל לבנות"… "מה אתה רוצה מהחיים שלי?!" "אני רוצה את מה שאמרתי, שתתחיל לטפל בבניה, וקח כסף מהגמ"ח שלי". "אבל יש בעיה עם- – – " "זה תשאיר לי אני כבר אטפל בנושא". הביקור הסתיים.
בינתיים הוא יורד ודופק אצל הגוריסער מתנגד – השכן מלמטה, שבקר אצלו לפני כשעה. נכנס גם אצלו לביקור: "כמה ילדים יש לך?" "חמשה ילדים, כולם כבר התחתנו, ברוך ה'". כמה חדרים יש לך כאן בדירה?" "שניים וחצי, ועשיתי מהם שלשה, חסדי ה'". "אני רוצה לשאול משהו. אין לך ילדים בבית, ועשית משניים וחצי – שלשה, ולמעלה יש שכן עם שתים-עשרה נפשות בדירה, ישנים שם במטבח עם מזרן על הקרקע, וכי אין לך רחמנות?! ולא זו בלבד, אלא שאתה בא אלי להחטיא גם אותי, להיות חוטא ומחטיא?!" המשיך ודמעות נצנצו בעיניו הישישות מלאות רחמים.
המשיך הזקן: "אני רוצה לומר לך משהו, שכני היקר. אינני צעיר, דע לך, כל אחד בחייו חייב להגיע לרחמי שמים, ללא זה – מר מאד. אנו זקוקים לרחמים. ולדעתי, אם אדם מרחם על זולתו ובפרט על שכניו – ה' מרחם עליו, ואם לא, ממש ביטערע רחמנות עליו. היהודי התרגש מדברי הזקן ודמעות בעיניו: "טוב, איך זאג גארנישט [מהיום אינני אומר מילה ואינני מתערב], כי אכן נכון הדבר שהכל זקוקים לרחמי שמים". "רגע, זו לא חכמה להחליט: 'אני לא אומר מילה', הרי לשכן אין כסף לבנות הוא זקוק לגמחי"ם, בבקשה תשיג לו איזה גמ"ח של כמה אלפי דולר, אתה מוכרח לעזור לו עם רחמנות אמתית. אתה מסכים?"… "מה יש לי לעשות אתך, אין בררה, טוב אעשה כבקשתך". "אם ככה בא נעלה" – – -.
הישיש נכנס לדירתו החדשה ויצא עם בקבוק יין שרף. עלו יחד לשכן והודיעו לו: "באנו לשתות לחיים על חתימת השכנים להיתר הבניה שלך". נכנסו ושתו לחיים בבית השכן. ואחרי כחודש יצאה הבניה לדרך. הספור אמתי, מעשה שהיה, ממש כמו שספרתי לכם!
רבותי. בידעי קא אמינא, כי כל כך הרבה צרות ומריבות עם שכנים, שרובם באים מצרות עין. ידוע לי על יהודי שהרחיק מהבנין הסמוך כארבעים וחמשה מטר, ועם כל זאת שכן מהבנין ההוא הגיע להתלונן כי הבניה לוקחת לו את האויר. וי וי, לוקח לו את האויר מהמידות ה"טובות" שלו – – – נורא ואיום.
אלו מעשים בכל יום שאפשר להרויח בהם רבות. תמיד אפשר לקיים מצות חסד: בממונו, ובדבורו – להחיות את השני, לשוחח אתו ולדובבו, להועיל ולסייע.
(יחי ראובן – פרשת וירא)