עירוב ע"י מאכל שאינו ראוי לו

כ"א סיון תשע"ט - סימן שפ"ו- סעיף ח'- סוף הסימן

הורדת השיעור לצפיההורדת השיעור לשמיעה

 


השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א



האם מותר לערב ע"י 'חדש'?נדר או נשבע על אוכל מסוים שלא יאכלנו האם מותר לערב בו? באיזה אופן מותר לערב בכיכר שאמר עליו שהוא קודש?ועל מה נאמר שכופים על מידת סדום? שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ד' סימן שפ"ו סעיף ח' עד סוף הסימן  במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'

אפשר לערב במאכל שאינו ראוי לו אלא ראוי לאחרים, ולכן אפשר להשתתף שיתופי מבואות לנזיר ביין, אע"פ שאינו ראוי לו, וכן לישראל בתרומה, אע"פ שאינה ראויה לו אלא לכהן, ואומר המ"ב, שהיום שאנחנו טמאי מתים, א"א לערב בתרומה, כיוון שאינה ראויה אפיל לכהן, אבל בחלה בחו"ל שמעיקר הדין ראוי לכהן שטבל לקריו, אפשר לערב, ולערב ע"י 'חדש', אומר המ"ב שהדבר תלוי, אם הוא לא אוכל חדש מחמת חומרא, אפשר לערב בו, אבל אם לא אוכל חדש מעיקר הדין, א"א לערב בו.

מי שנדר מאוכל מסוים, או נשבע שלא יאכל אותו, משתתף בו, כיוון שהוא ראוי לאחרים, וי"א, שזה דווקא אם נדר או נשבע שלא יאכל את אותו מאכל, אבל אם נדר או נשבע שלא יהנה מהמאכל הזה, אינו יכול להשתתף בו, ואע"פ שלאחרים זה ראוי, בכל אופן עצם זה שהוא מערב בו, הוא נהנה, ואסור, אבל זה הכל כאשר מדובר על שיתופי מבואות או עירובי חצרות שמערבים לדבר הרשות, אבל עירובי תחומין שמערבים רק לדבר מצוה, מצוות לאו ליהנות ניתנו, וזה לא נחשב כהנאה.

אדם שאמר קונם הנאתו או אכילתו עלי, לכ"ע אין משתתפים בו, ואע"פ שזה ראוי לאחרים, בכל אופן הדעה הזאת סוברת, שגוזרים קונם אטו הקדש, ואדם שהקדיש מאכל מסוים, ודאי שא"א להשתתף בו, כיוון שזה אסור לכל העולם, וגם בעירוב חוששים שמא יגיד שהכיכר הזה הוא הקדש, ואז הוא אסור לכל העולם, לכן גם בקונם זה פסול לעירוב, וי"א, שלא גוזרים אטו הקדש.

אדם שאמר על הכיכר שהיום הוא חולין, דהיינו בערב שבת, ולמחר הוא קודש, או שאמר קונם, משתתפים בו, כיוון שהאיסור יחול רק מחר, ובבין השמשות עדיין לא חל האיסור על הכיכר, שהרי בין השמשות הוא זמן ספק, ומספק לא חל האיסור על הכיכר, אבל אם אמר שהיום הכיכר קודש ולמחר הוא חולין, מכיוון שבבין השמשות מספק האיסור לא פוקע, א"א לערב בזה.

שני מבואות שחצר פתוחה לשניהם, ובני החצר השתתפו עם כל מבוי ומבוי בפני עצמו, והמבואות לא השתתפו יחד, הדין הוא, שהחצר מותרת בשני המבואות, ומותר להוציא כלים מהחצר אל המבוי, ומהמבוי אל החצר, אבל שני המבואות אסורים אחד עם השני, אא"כ הניחו שני המבואות את השיתוף שלהם עצמם בכלי אחד בחצר שבאמצע, שאז הכלי מצרף אותם, ונחשב שעירבו יחד, ואם חצר אחת לא השתתפה עם שאר בני המבוי, היא אוסרת עליהם, ואם בני החצר רגילים לצאת דרך מבוי אחד ולא דרך המבוי השני, אם לא עירבה עם המבואות, היא אוסרת רק על אותו מבוי שהיא רגילה בו, כיוון ששם היא נחשבת כאחד מהחצרות, ולא במבוי השני שאינה רגילה בו, ואם השתתפו בני החצר עם המבוי שאינם רגילים בו, המבוי שהם רגילים בו מותר, כיוון שהם הסתלקו ממנו ע"י שהם עירבו עם המבוי שאינם רגילים בו.

חצר שפתוחה לשני מבואות, ויש מבוי שהחצר רגילה בו, ויש מבוי שאינה רגילה בו, והמבוי שהיא רגילה בו השתתפו ביניהם, ואילו בני המבוי שהיא לא רגילה בו, לא השתתפו ביניהם, דוחים את החצר למבוי שהיא לא רגילה בו, כדי שהמבוי שהיא רגילה בו יהיה מותר, כי הרי הם השתתפו ביניהם, וכופים על מידת סדום כדי להתיר את המבוי שהשתתפו בו, אע"פ שהיא רגילה בו.

כתבו לנו תגובה, מבטיחים לקרוא ולהגיב לכם חזרה

פוסטים נוספים