השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
מדוע אסור לערב עבור שבת ביו"ט שחל בער"ש? • מה הדין באופן ששכח לערב בערב יו"ט וחלו שני ימים טובים ביום חמישי ושישי? • ומה הטעם שמערבים עירובי חצרות ושיתופי מבואות בבין השמשות? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ד' סימן שצ"ג עד סוף הסימן במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
יו"ט שחל להיות ביום שישי, אי אפשר לערב עירובי חצרות עבור שבת, וטעם הדבר מבאר המ"ב, כיוון שנראה כמתקן ביו"ט לצורך מחר, ואם שכח ועירב, יש להסתפק אם מועיל, ואין חילוק אם מדובר בשני ימים טובים שחלו בימים חמישי ושישי, או בשני ימים טובים שחלו בשישי ושבת, אסור לערב בער"ש עבור שבת, אלא יערב בערב יו"ט.
שכח ולא עירב בערב יו"ט, וחלו שני ימים טובים ביום חמישי ושישי, יניח עירוב ביו"ט ראשון ויעשה תנאי, אם היו"ט הראשון באמת הוא חול (שהרי שני ימים טובים הם מספק מהו היו"ט האמיתי) אני מערב, ולא יברך שמא הברכה לבטלה, ואם היום קודש אין בדברי כלום, ולמחר יחזור ביום שישי ויאמר, אם היום קודש, הרי ערבתי מאתמול, ואם היום חול, יהא זה עירוב, ויקח את אותה פת ולא שני עירובין נפרדים, כי הוא צריך לשמור את שניהם עד שבת, אלא באותה פת שעירב אתמול, יערב עליה ביום שישי, ויספיק לו לשמור עירוב אחד בלבד.
מה שמועיל עירוב על תנאי, זה רק בשני ימים טובים של גלויות, שאחד מהם הוא ודאי, והשני הוא חול, אבל שני ימים טובים של ראש השנה, ששניהם כקדושה אחת וכיו"ט אחד ארוך, לא מועיל תנאי, כיוון ששניהם ימים טובים וודאיים.
גם עירובי חצרות וגם שיתופי מבואות מערבים בין השמשות, והטעם, מבואר בשו"ע (לעיל בסי' רס"א וכן במ"ב) שכל דבר שהוא משום שבות, לא גזרו עליו בין השמשות, ואפילו אם קיבל עליו תוספת שבת שיש בזה תרתי לריעותא, דהיינו, גם בין השמשות וגם שקיבל עליו תוספת שבת, מותר לערב עירובי חצרות ושיתופי מבואות, ויש אוסרים אם קיבל עליו תוספת שבת, ואומר המ"ב, שלפי שיטתם, אם קיבל עליו תוספת שבת, זה חמור יותר מבין השמשות רגיל שהוא לא קיבל בפירוש, ולכן, בבין השמשות אפשר לשיטתם לערב עירובי חצרות ושיתופי מבואות, אבל לא באופן שקיבל עליו תוספת שבת, והגר"א פוסק כשיטה זו המחמירה.
אדם שהיה שליח לערב עבור שני אנשים שונים, לאחד עירב מבעוד יום ונאכל העירוב בין השמשות, והרי זמן זה הוא ספק, אם זה יום, העירוב לא חל, ואם זה לילה, העירוב קנה, ולשני עירב בין השמשות, שאם זה יום, העירוב חל, ואם זה לילה, העירוב לא חל, אז בשביל הראשון עדיף לומר שבין השמשות הוא לילה, ובשביל השני עדיף לומר שזה יום כדי שהעירוב יחול, ואומר המ"ב, שכך אנחנו באמת אומרים, מכיוון שעירובי חצרות זה רק דרבנן, ותולים לקולא, אע"פ שמדובר באדם אחד שעשה את שני העירובין, ואם עירב עבור עצמו בין השמשות, ונאכל העירוב בין השמשות, כיוון שמדובר באיש אחד, ולא הולכים לקולא לשני הכיוונים.