בימים אלה מגיעות אליי ואל חבריי נציגי הציבור אין ספור פניות. חלק מהן הינן תלונות על חוסר בהירות ושקיפות במדיניות הממשלה בהטלת סגרים, ואף טענות קשות על מדיניות ממשלתית של איפה ואיפה ויד קלה על ההדק כשמדובר בצבור החרדי. אין ספק כי הציבור שלנו נפגע קשות מהסגרים הללו, גם בחיי היומיום, וגם ברמה התדמיתית, כאשר למפיצי קורונה דמינו וכאילו אנחנו מוקד ההדבקה של המדינה. לכל זה מצטרפים מחזות קשים של אלימות שוטרים כלפי חרדים, והתחושה בציבור שלנו היא קשה, קשה מאוד.
מטבע הדברים ומתוך מצוקה וכאב מוטחת ביקורת גם בנו הנציגים החרדים: "מה אתם עושים שם בשבילנו בימים קשים שכאלה, למה רק עלינו מטילים סגר?" את האברך מביתר ואת חברו משכונת רוממה שנשותיהם לא יכולות לצאת לעבודה ולפרנס בימים טרופים של מצוקה כלכלית, פחות מעניין מה היו שינויי החקיקה שהושגו בעמל רב כדי לבלום את היד הקלה על הדק הסגר. גם נושא עמידת השכונה שלהם בקריטריונים, לא מעסיק אותם. הם רוצים להתפלל, ללמוד ולהתפרנס כפי שהיו מורגלים. והם צודקים. זה לא התפקיד שלהם לטפל בסגר, זה התפקיד שלנו ושל ראשי הרשויות.
קמפיין מסוכן
אבל יש שהחריפו את הטון עוד יותר. בשבועות האחרונים אנו עדים לקולות מסוימים בקרב הציבור שלנו שקוראים להתמרדות חברתית נגד הנחיות הבריאות. "לא נבדקים, לא נסגרים". אומרים הם וטוענים כי באזורים חילונים מסוימים לא נבדקים, ולכן לא נרשמת עליה בתחלואה ברמה שמחייבת הטלת סגר: "תראו מה קורה אצלם בחופי הים ובמסעדות, לא שומרים על ההנחיות בכלל, ובסוף מי שמואשם בתקשורת זה החרדים". הקמפיין הזה, גם אם הוא נכון, הוא מסוכן מאוד, כי בראש ובראשונה הוא פוגע בנו! בגלל שיש למישהו טענות על מדיניות הממשלה, הוא הולך להידבק ולהדביק את כל סביבתו? האם בגלל שאנו סבורים שפוגעים בנו, נלך וננקום בעצמנו לדעת?
מצער עוד יותר שהיו מי שבחרו ללבות את היצרים. במקום להסביר ולהרגיע, הם נטעו בציבור את התחושה שהכל זה אנטישמית מכוונת שמטילה סגרים כדי לנקום בציבור החרדי, ושאין שום סיבה להגבלות מלבד אפליה מאורגנת שקיימת נגדנו. בכך שידרו גם מסר עקיף של כפירה במציאות, כביכול אין מחלה, וכפירה בלגיטימציה של אנשי הבריאות הקובעים את הנחיות הזהירות: לא צריך לשמוע להנחיות הבריאות שלהם, זה הכל בגלל שנאת חרדים". זה מעוות, זה מסוכן, זה הרה אסון! את התוצאות העגומות כבר ראינו בהפגנות המחאה שנערכו במחוזותינו כביכול כנגד הסגרים, תוך התקהלויות מסוכנות, לצד מחזות קשים של התפרעויות אלימות מצד אנשי שוליים שרכבו על המחאה והכתימו את ציבור יראי ד' כולו. החשבון הגשמי והרוחני, חלילה, יוגש לנו לפירעון.
לכן, לא עת לחשות. כאשר השיח הופך להיות מעוות ומתלהם, זה המקום שבו אנו מחויבים לצאת ולתת דין וחשבון לציבור ששלח אותנו, להסביר באופן שקול ואחראי את תמונת המצב, את הרצוי והמצוי, את מה שהצלחנו לעשות למענו ואת מה שלא, ולערוך אבחנה אמיצה בין ביקורת עניינית וראויה לזו שאינה אלא הבעת תגובה רגשית טבעית אך כזו שעלולה לקלקל את השורה. אנו חייבים להסביר, כדי שלא נבוא חלילה למצב של שפיכת המים עם התינוק יחדיו. אני יודע שיוטחו בי חיצים ובליסטראות, אבל במקום של פיקוח נפש דרבים אסור לשתוק:
קלישאות נבובות
כנציגי ציבור, הביקורת שלנו על מדיניות הממשלה, לצד המאמצים שלנו לפתור בעיות, חייבת להיות ממוקדת בחוסר היעילות המקצועית שמאפיינת את ההתנהלות הממשלתית. הסיבה שהציבור שלנו נפגע, היא לא האנטישמיות, היא לא קיימת! אין אף נציג ציבור חרדי שיגיד ששר הבריאות יולי אדלשטיין, פרופסור גרוטו או אנשי המל"ל, פועלים משנאת חרדים. זו פשוט לא אמת. הקלישאות הללו זורות חול בעיני הציבור ומסיטות אותנו מלראות את הבעיה האמיתית שהיא ההתנהלות הכושלת והבורות הנוראה הקיימת בקרב מקבלי ההחלטות ביחס לאורח חייו של הציבור החרדי.
הציבור החרדי מאופיין במשפחות ברוכות ילדים בליעה"ר. על כך גאוותנו. אנחנו מתגוררים בצפיפות ומשלמים מבחירה מחיר על לימוד תורה מתוך הדחק. על כך תפארתנו. אין לנו כוונה להתנצל על כך, וגם ההשוואות לחוסר הזהירות אצל החילונים לא יועילו. לא אוהבים אותנו יען כי אנו קיימים, יען כי אנחנו שונים. אבל מה שכן צריך לדעת הוא שאורח החיים שלנו הוא גם הסיבה האובייקטיבית שקצב ההדבקה אצלנו גבוה יותר. זה לא פותר את המדינה מהיערכות שונה מול הציבור החרדי דוקא בגלל אורח החיים השונה שלנו. המדינה חייבת לעשות זאת. אכן בימים אלה, לאחר פעילותנו, מתחילה חשיבה נכונה יותר ביחס לנושא החרדי, גם במל"ל וגם במשרד הבריאות. יש עוד הרבה מה לתקן ואין לנו כוונה להתפשר, אבל באותה מידה אנחנו לא יכולים לפתור עצמנו מאחריות. אין לנו שום פריבילגיה להתלהם ולזלזל, רק בגלל שהמשימה קשה והתקופה מורכבת. המשימה שלנו היא אחת: ונשמרתם לנפשותיכם, וזה לא תלוי בהתנהגות של אחרים ולא ביחס של אף גוף ממשלתי ואף גורם, אלא כי זו מצוות התורה! לא בגללם אנחנו מקפידים, אנחנו אמורים להחמיר יותר מהם, כפי שמרנן ורבנן גדולי ישראל תובעים.
עלינו לדעת כי בקריטריונים הממשלתיים לקביעת המדיניות יש משקל כבד גם לנושא של התנהלות הרשות המקומית ותושביה. יוכיחו כמה רשויות חרדיות והתנהלותם של תושבים בכמה וכמה שכונות, כי במאמצים רבים וכנים ניתן בהחלט לטפל בתחלואה ולמנוע הטלת סגר. נכון, יש לנו טענות קשות על כך שמזדרזים להחליט על הטלת סגר, כי הכי קל לתחום אזור תחלואה ולא לתת לאנשים לצאת. זה יותר קל מאשר להיות יעיל ולהכין מראש סל כלים ותקציבים למלוניות, לאוכל, לשמירת המבודדים והאוכלוסיות שמצויות בסיכון גבוה. זה יותר קל מלפשט הליכי בירוקרטיה שכיום מעכבים מאוד את פינוי החולים מהערים. זה גם מאפשר למי שנכשל לכסות את הכשלון ולהראות כביכול עשייה, גם אם היא לא יעילה. זה פוגע בצבור החרדי ובזה אנחנו מטפלים כל הזמן, את זה אנחנו משנים בעקביות, צעד אחר צעד.
המשימה שלנו כנציגי ציבור היא לטפל בבעיות, להילחם ולבלום פגיעה בציבור שלנו ולתבוע מהממשלה התנהלות מקצועית ויעילה ולא לאפשר לה לבחור בדרך הקלה שפוגעת ואיננה יעילה. אבל התבכיינות והתלהמות שלנו כנציגי ציבור? איזו תועלת תצא מזה חוץ מלהעניק הצדקה למכחישי הקורונה ולפורעי הנחיות הבריאות? זו התנהגות חסרת אחריות, זו הסטה של הבעיה האמיתית שהיא החשש מהתפשטות של תחלואה קשה בציבור. האם אלה שערבבו בין אלימות שוטרים להנחיות הסגר יודעים מה המשמעות של המסקנה האומללה שחלקים מהציבור גזרו ממנה? היו כאלה שהחליטו ש"אין קורונה" והכל רק אנטי חרדיות ולכן אין להקפיד על הוראות הבריאות. מי ששכנע ש"הכל שנאת חרדים", אחראי להדבקה ברדיוס רחב שתוצאותיה עלולות להיות טרגדיה פיזית ורוחנית:
סכנה לעולם התורה
על הציבור לדעת כי עולם התורה מוטל על כף המאזניים: האם נוכל לפתוח את הישיבות בזמן אלול או חס ושלום קול התורה לא יישמע. מזה מספר שבועות שאנחנו פועלים מול המל"ל ומשרד הבריאות על קידום 'תו סגול' לישיבות לקראת זמן אלול. אבל אם חוסר האחריות יוביל לעליה תלולה בתחלואה אצלנו, המתווה הזה בסכנה גדולה, וכל זה קורה בימים שבהם אנו זקוקים יותר מכל לתורה מגנא ומצלא.
יידע כל אדם שחושב להפר הנחיות בריאות רק כדי לנקום במקבלי ההחלטות, שהמשוואה ברורה ויש לה מחיר נקוב: מי שמקל ראש בהנחיות מסכן את עצמו ואת היקרים לו מכל. מי שמוריד מסיכה מהפנים, מוריד סטנדר מהיכלי הישיבות. מי שמתקהל בתפילה ללא שמירת מרחק וללא הקפדה על כמות הקהל, לוקח על כתפיו את האחריות הכבידה לביטולם של מנייני התפילות, ועוד לא דיברנו על מנייני הימים הנוראים הבעל"ט. כל שכונה שלנו היא עולם תורה בפני עצמו, גדוש בישיבות ומוסדות חינוך. אם העלייה בתחלואה תביא לסגר גשמי חלילה, יפרצו גדרות רוחניים! אם יושמו גדרות, יפרצו גם גדרים ר"ל, גם עולם התורה ייפגע מאוד. המלחמה שלנו על שמירת הבריאות, גם כי היא זו שתבטיח את המשך קיומו של עולם התורה כתיקונו. עלינו לזכור, זה לא רק פיקוח גוף אלא פיקוח "נפש"! בנפשינו הדבר! ועוד נקודה חשובה, האפליה קיימת ממילא בתחומים כבדים ומשמעותיים, מחקיקה ועד תקציבים. אבל אסור שנתבלבל, המשימה העיקרית שלנו בעת הזו היא שמירת הבריאות שלנו, בנערינו ובזקנינו.
ההסתה נגד הציבור החרדי כואבת, אבל ההסטה יותר מסוכנת! הפגיעה התדמיתית שנגרמה לנו כציבור כתוצאה מההתנהלות הכושלת של המדינה בהטלת הסגרים היא נוראית ונילחם בה בכל דרך וללא פשרות. אבל מאז ומעולם, בבואנו לקבל החלטות, השיקול המנחה לא היה ה'מה יאמרו' או איך אנחנו מצטיירים בתקשורת הכללית. זה גם לא משנה מה "הם" עושים, אלא מה צריך ונכון לעשות. התנהלות מעוותת או פוגענית כלפינו, לא יכולה להיות שיקול בקבלת החלטות ובסדרי התיעדוף של משימותינו בעת הזו. אם מה שצריך זה להנהיג סגר פנימי, אנחנו נעשה זאת מרצון. נהדק את שמירת ההנחיות לחומרא שבחומרא, כי לא תקנות לשעת חירום מנהיגות אותנו, אלא הוראותיהם של גדולי ישראל מרנן ורבנן מאורי הדור שליט"א, שהזהירו שאין להקל ראש ולו במעט בהוראות הרופאים ומומחי הבריאות. נתמקד בתפקידנו זה ונתפלל להשי"ת שיאמר לנגיף הרף וישיב את החיים לשגרתם המבורכת.
אם העלייה בתחלואה תביא לסגר גשמי חלילה, יפרצו גדרות רוחניים! אם יושמו גדרות, יפרצו גם גדרים ר"ל, גם עולם התורה ייפגע מאוד. המלחמה שלנו היא על שמירת הבריאות, גם כי היא זו שתבטיח את המשך קיומו של עולם התורה כתיקונו. עלינו לזכור, זה לא רק פיקוח גוף אלא פיקוח "נפש"! בנפשנו הדבר!